ישועות מלכו על הרמב"ם קב

מה"ט תלוש. ולבסוף חיברו טהור בפשוטי כלי עץ לפי שאין לו תואר כלי ממש ולא גזרו בפשוטי כלי עץ ה"נ בטילטול ע"י שוורים טהור בפשוטי כלי עץ ולא גזרו אלא במעשה אומן ולמש"כ יש ליישב בהא דאיכא למידק בשבת דף פ"ד דטלטול ע"י שוורים שמה טילטול ומייתי לה ממתניתין דפ'. כ"ד דכלים ומדרמונים ולמה לא מייתי ממתניתין דפט"ו דכלים ולמש"כ יש ליישב ואין להאריך ולפ"ז מיושב נמי הא דפסק רבינו בנקרע רובן דטהור, ואף דעדיין נשאר תואר כלי ומקבל ולמש"כ דאין דינו אלא כפשוטי כלי עץ ובפשוטי כלי עץ בעינן תואר כלי, לגמרי שיהי' מעשה, אומן כמו דף של נחתומין או צייר ובנקרע רובו לא מקרי תואר כלי ממש כנ"ל ברור בדעת רבינו ועיין תשובת הרד"ד להגאון מלאסק ובתשובה סי' י"ד בכתבים: הלכות נזקי ממון

פ"א ה"א כל נפש חי' שהזיקה, עי' להרב מח"א בה' נזקי ממון סי' א' שנסתפק במזיק אי משלם כשעת הנזק לענין יוקרא וזולא או לא דמצי למימר כהאי חפץ דאזיקנא לך הא אשלימת לך ומשלם כשעת, העמדה בדין ודווקא גבי גזילה משלם כשעת הגזילה דגלי, קרא כאשר גזל ע"ש שהביא דגם בחי' כת"י לרבינו יונה נסתפק בזה דאפשר דאם שיבר כלי והי' שווה ה' ואח"כ. הוזלה ושווה ד' סגי שמשלם כלי כמו ששוה בעת התשלומין או דמי אותו הכלי, ואני תמה שהרי תוספתא מפורשת היא בפ"ג דבב"ק הרג שורו של חבירו הוקרה בהמתו או שהוזלה הודלק גדישו של חבירו והוקרה התבואה, או שהוזלה בין משעמד בב"ד בין עד שלא עמד בב"ד אין לו אלא כשעת נזקו אלמא דאף במזיק אזלינן בתר שעת הנזק כמו בגזלן בתר שעת הגזילה ומה שהביא המח"א שם ראי' מדברי רבינו בפ"ג מה' שכירות גבי. סבל ששיבר חביות יין לחנוני ונתחייב לשלם והרי היא שווה ביום השוק ד' ובשאר ימים ג' אם החזירו ביום השוק חייב להחזיר חביות יין או ד' החזיר לו בשאר ימים יחזיר לו ג'. אלמא דאזלינן במזיק בתר שווי' דשעת תשלומין לאו ראי' היא דהתם תמיד דרכו בכך ליקר בשעת השוק ואנו יודעין שדרכו בכך הלכך אזלינן בתר שעת התשלומין אפי' לחומרא אבל בשאר דוכתא אזלינן בתר שעת הנזק בין לקולא ובין לחומרא כמבואר בתוספתא שהבאתי, וראיתי בקצה"ח סי' ד"ש שהקשה על רבינו והמ"מ שנראה מדבריהם דבמזיק משלם כשעת התשלומין מהא דסו"פ המפקיד גבי פלוגתא דב"ש וב"ה בשליחות יד דב"ש ס"ל דילקה בחסר ויתר וב"ה ס"ל כשעת הוצאה מן העולם ואמרינן שם דביתר כ"ע ל"פ כי פליגי בחסר ואמרינן שם הכא במ"ע כגון שטלטלה להביא גוזלות ובשואל של"מ קמיפלגי דב"ש ס"ל דגזלן הוי וב"ה ס"ל דשואל הוי ואפ"ה ס"ל כשעת הוצאה מן העולם ולא כרע"ק דס"ל כשעת התביעה אלמא דגם בשומרין אזלינן בתר שעת האונסין ולא בתר שעת התשלומין ע"ש שהניח בצ"ע ובמחכ"ת לאו ראי' היא דפשט הסוגיא התם כגון שטלטלה להביא גוזלות ונעשה שואל של"מ והוזלה אח"כ ושלח בה יד ובהא קמיפלגי דב"ש ס"ל גזלן הוי ומשלם כשעת שטלטל להביא גוזלות וב"ה ס"ל דשואל הוי וכי הוזל ברשותא דמרא הוזל ומשלם כשעת שליחות יד דגזלן ודאי משלם כשעת הגזילה וזה פשוט עד שאני תמה על הקצה"ח שלא שת לבו לזה, ומ"מ כ"כ דבתוספתא מבואר דגם במזיק משלם כשעת ההיזק ומסתברא דאין, הפרש בין נזקי, גופו. לנזקי בהמתו וכן משמע מסתימת הפוסקים

ה"ו חמשה מיני בהמות מועדין מתחילת ברייתן להזיק ודעת רבינו דהנך מיני חיות הן מועדין להזיק בכל מיני היזק ודין קרן מועדת להן מתחילתן וכן הנחש מועד לישוך ודינו כקרן מועדת אף בפעם ראשון ואם טרפו בהמה להנאתן דינן כדין שן לפטור בר"ה אבל התוס' והרשב"א חולקי' וס"ל דהנך חיות שדרכן לטרוף אינם מועדין אלא במה שדרכן בכך. ובמה שדרכו בכך כגון נשיכת נחש דין רגל יש להם ונ"מ דפטור. בר"ה ולרבינו דהו"ל כקרן מועדת חייב בר"ה ולכאורה קצת סיוע להחולקין מהא דאמרינן בר"פ החובל דאין מועד בבבל ולרבינו הא הנך חמש מועדין בתחילתן ובודאי דנין גם בבבל. כיון דאין צריך ב"ד לקבל על העדתן ולתוס' ורשב"א ניחא דהנך אין להם דין קרן אלא דין שן, ומ"מ אין זה מוכרח כ"כ, ובש"ע סי' שפ"ט בהג"ה כתב הרמ"א וי"א דדוקא נחש מועד לעולם משמע דבנחש ליכא פלוגתא וז"א דלרבנן דינו כקרן מועד ולתוס' ורשב"א דין רגל לו ונ"מ בר"ה

והנה לקמן בפ"א מבואר דשור המועד שנגח ואח"כ הפקיר פטור, ונראה דדין זה אינו אלא בקרן מועד אבל בשן ורגל אם הזיק ואח"כ הפקיר חייב וא"ל מהא דתנן בב"ק כ"ד דר"ט מחייב קרן בחצר הניזק נ"ש דיליף קו"ח משן ורגל ולפ"ז לפרוך מה לשן ורגל דהזיק ואח"כ הפקיר חייב תאמר בקרן דנגח ואח"כ הפקיר דפטור דז"א די"ל לר"ט גם זה יליף בקו"ח דבחצר הניזק ל"מ הפקר, מיהו לקושטא דמילתא י"ל דגם לר"ט בחצר' הניזק נמי פטור בנגח ואח"כ הפקיר דאמרינן דיו וכדאמרינן בפ' כיצד דף י"ח: לענין להשתלם מגופו דגם לר"ט אינו, משתלם מעלי' אלא מגופו ולא ילפינן מקו"ח דאמרינן דיו ודו"ק כי קצרתי

והנה בהנך הדורסת דלרבינו דין קרן להם ודינן כשור המועד. אלא שהן מועדין, מתחילתן יש לדקדק בהזיק ואח"כ הפקיר מהו אי דנין אותן כדין שן ורגל או כדין שור המועד דאיכא למימר דכשם דחמירי בזה דמועדין מתחילתן ה"נ לא בעינן העמדה בדין ולכן אפי' בנגח ואח"כ הפקיר חייב ועמש"ל לקמן בפ"ח דאף. במועד בעי העמדה בדין ולכן בהפקיר קודם העמדה בדין פטור אבל בהנך דלא בעי העדאה כלל דהן מועדין מתחילתן י"ל דלא בעי נמי העמדה בדין והרי הן כשאר נזקים דחייב אף בלא העמדה בדין והעמדה אינו אלא גילוי מלתא בעלמא, וקצת יש להוכיח מהא דפ"ק דב"ק דתנא התם חומר בבור מבשור וחומר בשור מבאש וחומר: באש מבשור ודחוק למצוא מה דשייר התנא ולמה לא חשוב חומר בבור ואש מבשור שכן אם עשה בור ונפל שמה שו"ח אע"פ שטמם הבור אחר הנזק קודם עמידתו לדין ואינו שוב בעל הבור עיין ב"ק ג': וכן שרף אשו דבר ואח"כ נכבה אשו קודם העמדה בדין וודאי דחייב ובנזקי שור פטור אלא ע"כ דזה הוי בכלל חומר דמועדין מתחילתן דדווקא במקום שהקילה התורה לדונו בתחילה ח"נ קודם שהועד הקילה עליו התורה גם לאחר העדאה בג' פעמים שיהי' צריך גם בפעם ד' העמדה בדין אבל בהנך שא"צ העדאה בג' פעמים ומתחילתו הוא מועד א"צ לעולם העמדה בדין וממילא גם בהנך מיני חיות שהזיקו אע"ג דתולדה דקרן הם מ"מ כיון שהם מועדין מתחילתן גם בנגח ואח"כ הפקיר חייב

ה"ט וכן אם הי' מיוחדת לשניהם לשוורים ולאחד להכניס פירותיו חייב בה על שן ורגל, והתוס' בב"ק דף י"ד בד"ה מיוחדת לשניהם כתבו בשם ר"ת לחלוק ע"ז כיון דיש' לשניהם רשות להכניס בה שוורים פטור על שן ורגל וכן הביא בהג"א בשם מהרי"ח וקצת משמע כן גם מדברי הרי"ף שכתב בריש בב"ק טעם