ישועות מלכו צט

מודעה חל אסור לו לבוא על השני' ועובר בכל יום על חדר"ג וגם עבר על שהטעה אותה ומרה תהי' אחריתו עריר הוא ועריר ימות אם לא ישוב מאוולתו ליתן לה גט פטורים ומלבד זה אחר שהאשה כבר נשאת אסורה ע"ז וע"ז וכופין שיגרשנה גם כל הרבנים הסמוכים בסביבותיכם אבטח שיסכימו לזה, ואם עדיין יקשה את ערפו אם תמצא מתירין אבטל את דעתי, טוב שיכתוב כ"ת לחתני הגאון אבד"ק פיעטרקוב שיחי', אמנם העיקר להתרות בהאיש המגרש ע"י הרבנים הסמוכים ובאם ירצה איזה סך לדעתי טוב לתת לו אם אינו דבר גדול לבל לכנס בחשש ס' איסור א"א ואיני רואה בזה עלבון להב"ד שהם עשו כהוגן לפי הנהוג במדינות הללו, ויראה שאם יגרשנה בעלה מחדש מותרת לבעלה השני מאחר שלא בא עלי' ואין כאן חשש דאורייתא, והנה לפי מה שהחמיר מוהראנ"ח לפי שאם עביד ל"מ צריך גט חדש רק שיתירו לו ב"ד ונמצא למפרע הגט חל אבל לטעמו של רש"ך והלחם רב דמסתמא לא בטל בלב שלם גם כשהוא מתיר לעצמו השבועה מ"מ צריכה גט אחר וכעין זה כתב הרשב"א בתשו': ידידו הדוש"ת בלונ"ח ישראל יהושע. סימן פד ב"ה ז"ך אלול תרל"ח לפ"ק. כבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מ' יצחק נ"י אבד"ק סאמפאלנא. בדבר שאלתו בסופר ג"נ שטעה בכתבו לירח בשני יודין וקודם שכתב הח' נזכר ועשה מהיו"ד והר' רי"ש עבה וגדולה אי אריך למיעבד הכי, ידידי הלא מבואר היטב בש"ע א"ח סי' ל"ב עי' ט"ז ס"ק ט"ז ומג"א ס"ק כ"ד דרשאי לעשות מדלי"ת רי"ש עש"ה, אמנם היכי שמקצת אות נעשה ע"י חק תוכות בש"ע מכשיר כשיגרור כל מה שנעשה פסול ע"ש באו"ח סי' הנ"ל, ובתשו' רד"ך סי' א' האריך לפסול כמו בכתב מקצת גט שלא לשמה ושאר הגט כתב לשמה א"כ כך לי אם כתב מקצת אות שלא לשמה או ע"י חק תוכות, ובחי' דחיתי דברים הללו דבהדיא מבואר בתוספתא דשבת פי"ב ה"ח בכותב שני חצאי אותיות קודם שבת וגמרן בשבת חייב ובכותב אות אחת לפני שבת ואות שני בשבת פטור אלמא דגומר אות מקרי כותב כל אות אמנם בעיקר דינו של רד"ך בארתי דהוא פלוגתא דאמוראי בירושלמי פ"ב דגיטין ואין זה ענין שהקיל הט"ז בפשיטות, ומ"מ נ"ל דיש לזהר לכתחילה בתורף אבל בטופס אין לחוש דלא ימלט שלא יהי' ע"י תיקון שום טשטוש וירח מקרי טופס דאם כתב שבוע שנה סגי כמבואר בא"ע סי' קכ"ז: ישראל יהושע. סימן פה בעזהי"ת ו' וישלח ר"ך לפ"ק. כבוד ידידי הרב הגדול וכו' מ' נחום נר"י אב"ד בסאכאטשוב. יקרתו לנכון הגיעני, והנה אשר החמרתי על האי עלובתא באשר לא נתקיים כת"י וכת"י הבי תלתא, כתב כ"ת שיהי' כי בתשו' נו"ב ג"כ החמיר, אבל דעת הרשב"ץ ובנו הרשב"ש וכן בהמ"ר דגיטין סי' תנ"ו הקילו במקום עיגון דא"נ קיים, ואני אומר תשו' נו"ב זו שהזכירה כ"ת לא ראיתי' אמנם מתניתין ידענא דתנן בפ"ק המביא ממ"ה צריך שיאמר בפ"נ משום חשש זיוף לרבא וכן רבה אית לי' דרבא והכי פסקו כולהו רבוותא, ומה שנשען כ"ת ע"ד הרשב"ץ התם הי' המעשה בש"ק שהביא כתב משני עדים שקיבל הגט בפניהם וש"ק א"צ שיאמר בפ"נ כמו אשה עצמה אחר שנתגרשה נאמנת לינשא בלא קיום לדעת רוב הפוסקים וכבר חלקו בין ש"ה לש"ק, גם הרשב"ץ עצמו כ"כ לפי שכל שכבר נגמר ענין הגירושין שלא בפנינו אין לנו לחוש וכ"ז ל"ש בנד"ד: ויש לע' בדברי הרשב"ץ שהרי שם בשטר בשני עדים שנכתב שלא מדעת המתחייב הוא מפי כתבם, וראיתי לבעל תורת גיטין בסי' קמ"א שהקשה בשטר שליחות היכי מהני והא חב להבעל והו"ל מפי כתבם, ואני אומר במחכ"ת לא ירד למכוון דברי תוס' וסייעתם שהם שכתבו דשטר בעי שיכתוב מפי המתחייב וכשנכתב שלא מדעת המתחייב לא מהני זה משני טעמים א' דכשנכתב מדעת המתחייב הו"ל ככת"י והו"ל מפי כתבו דלוה או המוכר אבל כשלא נכתב בשליחותו הו"ל ככתבו מלוה או הלוקח וכת"י דמלוה או הלוקח מידי ממשא אית בהו ועוד טעם אחר דבעי דומיא דספר מקנה ובשטר הקנאה צריך שיכתב מדעת המקנה ואם לא מפסל כדקיי"ל בחו"מ סי' רמ"ג והוא מש"ס פ' כל הגט, ומעתה נתבאר לנו ששטר הנכתב מדעת המצוה ואף שיש בו חוב לאחרים ומ"מ כל היכי דכת"י הוא דידי' מהני ופשוט בעיני דאע"ג דשליח קבלה צריך עדים מ"מ כת"י דידה מהני דאפי' כתבו בינו לבינו דכת"י כק' עדים דמי כמו דמהני כת"י דידי' בגט דצריך שני עדים, ואפי' התוס' דס"ל ביבמות ל"א ע"ב דמספקא לן אי מהני כת"י בשטר קידושין נראה שמודים בשליח קבלה בכת"י דידה כש"כ שרוב הפוסקים ס"ל דמהני בשטר קידושין כת"י א"כ לטעמו של הרז"ה דצריך דעת המתחייב משום דהו"ל ככת"י ואית לי' קלא פשיטא דמהני כאן בלא ידיעת הבעל דכת"י דידה נמי מהני ואם השליח קבלה מביא כת"י שלה מוסרין לו הגט אלא אפי' לטעם תוס' ורשב"א דבעינן דומיא דספר מקנה היינו בשטר הלואה או מכר דבזה כשנכתב שלא בציווי המקנה לא מהני לקנין אבל שליח לקבלה פשיטא דלא בעי ריצוי דידי' ואם מנתה שליח לקבלה והבעל מעכב אין השליחות בטל רק שהברירה בידו שלא ליתן לו הגט. אבל אם נתן אח"כ בידו הגט אע"פ שהאשה לא מנתה אותו מחדש מ"מ הרי היא מגורשת לפי שאין צריך דעת הבעל במינוי שליחות הקבלה ומעתה אחר שא"צ ריצוי דבעל במינוי שליחות דידה אין חוב דבעל קרוי חוב וכן שיהי' קרוי מפי כתבם ובודאי שגגה גדולה היא בידי המחברים החדשים שחידשו חומרות ולא ירדו למכוון, תדע דשטר קידושין מהני אף דחב לאחרים וכן כתבו לשמה ושלא מדעתו, ובחי' לחו"מ סי' כ"ח הארכנו אך ע"ד הרשב"ץ בנכתב שנתגרשה בזה ודאי קשה דכת"י דידה לא מהני וכן מעשה הגירושין צריך שיהי' מדעת הבעל א"כ בין לטעמו של הרז"ה ובין לטעמא דבעינן דומי' דספר המקנה לא מהני, ואפשר דס"ל דהו"ל כהודאת קרקע דכתבינן דמסתמא ניחא לי' וה"נ בגירושין אחר שכבר נתגרשה, ומ"מ אין מזה ראי' לדעת מעכ"ת, ומה שנסתייע מעכ"ת מדברי הרשב"ץ האמת כי כל הפוסקים שראינו סוברין דקיום ב"ד צריך קיום והרשב"ץ אפשר שלא היקל גם הוא אלא בשליח קבלה שיש בידו מעשה ב"ד אבל בש"ה קשה לעשות מעשה נגד פשט המשנה דצריך (שיאמר בפ"נ מחשש זיוף אמת שהרמ"א בא"ע סי' קמ"ב העתיק דברי הרשב"ש גם בש"ה אבל תימה כי בדברי הרשב"ש לא נזכר רק שליח לקבלה ועיינתי בדברי הנו"ב שהזכיר כ"ת וראיתי שהרגיש בזה, אמנם הוא הבין דגם בש"ה היקל הרשב"ץ