ישועות מלכו ק

ולא ראה גוף דברי הרשב"ץ דרק בש"ק היקל, לכן לפענ"ד ד"ז צ"ע: גם יש לעיין כי לפי מה שיתבאר אין היתר מצד כת"י הבעל, ולדעת רב שרירא הזכירו הש"ך בחו"מ סי' ס"ט כת"י צריך קיום מדאורייתא א"כ אזיל כל הקולות, איברא דלמש"כ בחי' לחו"מ סי' ס"ט וסי' ס"ו יש מקום להקל בזה: ומצד חשש ברירה שהזכיר כ"ת הנני מוסר לו כלל גדול בזה כי ודאי מינוי השליחות צריך דעת המשלח ודעת השליח ואין אדם נעשה שליח בע"כ כדמוכח להדיא בר"פ התקבל, ועכ"ז יכול לעשות שליח שלא בפניו כמוש"כ הפוסקים אע"ג דבעת שנודע להשליח ועושה שליחותו המשלח לא ידע כלל לפי שריצוי שלו דמעיקרא מהני לריצוי שליח דאח"כ (ובזה בטלין דברי המפלפלין החדשים שהזכיר כ"ת במכתבו הקדום דכלתה אמירה דא"כ האיך יכול למנות שליח שלא בפניו הלא לא נעשה שליח אלא בעת שידע שנתרצה] וברירה שהחמיר הרשב"א הביאו הב"י אינו אלא במקום שיש חשש בריצוי המשלח באשה שאומרת מי שירצה בעלי שהרצון שלה שהקפידה התורה במינוי השליחות אינו בשלימות שהרי בטלה רצונה מפני רצון בעלה וכשנתרצה בעלה אמרינן שריצוי שלה הוא ע"ז השליח ובזה אנו צריכים לבוא לברירה, אבל מי שאומר מי מכם שירצה לעשות שליח עבורי אני ממנה אותו בזה אין ענין לברירה שהרי אדרבא בפי' הגיד דעתו שאינו מקפיד כלל ורוצה בשליחות של אחד משניהם מי מכם שירצה, ותדע דהא בפ' התקבל באומר לתלתא בי תרי מיניכו כתבו גט לדבתהו והי' ביניהם מקרי דרדקי ובנו אלו הי' האב קיים הי' האב עד ואחר שאינו מסתפק להש"ס אם הבן יכול לעשות עד אע"פ שאלו הי' האב קיים לא היו שניהם יכולין להיות שליחים לחתימת הגט וכן בהא דפ' המביא באמר לעשרה דקיי"ל שנים משום עדים וכולם משום תנאי, אע"פ שהי' ביניהם שני אחים שבהכרח אחד משנים נעשה עד ולא השני והשני לא יהי' רק משום תנאי ואין זה ענין לברירה לפי שאין חסרון בחוק המשלח שהרי המשלח מגלה דעתו שרוצה באחד משניהם ואין החסרון רק בריצוי השליח ורצון השליח מועיל כשנעשה השליחות ואין ענין לנדונו של הרשב"א שיש ריעותא בחסרון רצון המשלח שהרי גלתה דעתה שאין רצון שלה כלום ואינה חפצה רק במי שיחפוץ הבעל א"כ אנו צריכים לומר ברירה שזה היא רצונה שהרי בעת שנעשה השליחות קבל השליח ואשה לא ידעה שבהכרח שזה שהאשה לא רצתה: ומעתה בנד"ד כיון שהגיד בפי' שאינו מקפיד רק מי שיהי' לו פנאי מאחד משני הסופרים וירצה להיות שליח יהי' שליח אין כאן מקום לברירה: אמנם בזה יש לדקדק קצת בכתב עדים שנראה שהתנה שרק ר' ליזר יעשה שליח ובאם לא ירצה אזי הרשות ביד הסופר השני א"כ ביטל רצונו במינוי השליחות של הסופר השני בריצוי ר' ליזר לכן נראה שלכתחילה צריך ר' ליזר לכתוב וכן השני עדים שהזכיר תחילה ובזה אין שום חשש לברירה: גם יש מקום לעיין משום חצי דבר אמנם ראיתי שהגאון רע"א ז"ל נסתפק אי שייך חצי דבר גם בב"ד, ולכאורה יש להוכיח מהא דשבועות עדות בהא דא"ל מנה הלויתיך בצד עמוד פלוני והלה אומר בצד עמוד זה לא עברתי מעולם ובאו עדים שהשתין מים דס"ל לר"י דהוחזק כפרן וקשה לדעת הרי"ף הו"ל חצי דבר וע"כ דמצטרפין הגדת ב"ד אלא שמדברי הרמ"ה הובא בטור ובריב"ש סי' שי"ח נראה דגם הב"ד אין מצטרפין לחצי דבר דעדים, אמנם עכ"ז יראה דבנד"ד אין חשש כמו שנראה מדברי כל הפוסקים באומר אמרו דלא חששו לזה אף שעדי אמירה אינם עדי מסירה ובמ"א הארכנו: ונבוא אל השלישית מצד מינוי השליחות במכתב שלא בפניו וכ"ת רצה לסמוך ע"ד הרש"ל שהקל במונה שליח שלא בפניו, ולפענ"ד אין לסמוך ע"ז נגד דברי הרמב"ן והרשב"א וכ"נ להדיא דעת הרא"ש והטור סי' קמ"א כמו שביארו הפרישה והד"מ ורש"ל לא ראה דברי הרשב"א שהסכים בפשיטות להרמב"ן: ולכאורה הי' נראה לה"ר לדברי הרא"ה דגם באומר אמרו "מדעתכם" אינו אלא פסול דרבנן מהא דיבמות פ' יש מותרות דנשואה נותנת רשות לתרום אע"ג דתרומה הו"ל מילי ואין שליח עושה שליח במילי מיהו יש לדחות דתרומה ג"כ מקרי מעשה שלא כדעת האחרונים כההוא דאמרינן בריש תמורה לא תתני מימר דבדבורו איתעביד מעשה שעושה מחול קודש וה"נ דכוותי' ובלא"ה יש לדחות: רק שלפענ"ד נראה ברור דאין להקל באומר אמרו וכ"ד הג"פ רק בנשאת שלא תצא, אמנם בנד"ד שיש ג"כ כת"י הבעל דמבואר ברשב"א ור"ן דלהרבה פוסקים מקלינן אף בלא נכתב בפני סופר רק ששלח למרחקים א"כ בצירוף שני צדדי ההיתר מצד כתיבת עדים וכת"י הבעל יש להקל בשעת הדחק וכדברי הרמ"א דאין צריך קיום אם היות כי לדעת הרמב"ן כל ששמעו מפי עדים ל"ה לשמה א"כ י"ל כשאינו מכיר חתימת הבעל אע"ג דמדאורייתא א"צ קיום מכל מקום כיון שאינו ברור להסופר ל"ה לשמה אלא דמ"מ יש להוכיח מהא דמושלך בבור דבשעת הסכנה כותבים אע"ג שאין מכירים קולו ופשיטא דבדיני ממונות לא סמכינן עלה א"כ לדעת הסוברים דכת"י כהגדה דמי שפיר יש לסמוך דמדאורייתא א"צ קיום ודו"ק כי קצרתי, אמנם אין רצוני להשים עול הברזל בזה על צווארי לחוד וימחול לשלוח לשאר רבנים, הנה כתבתי מה שנראה לי לדינא ולא למעשה כ"א בהצטרף שאר חכמי הדור: אמנם אבקש מאד את ידידי הרבני הנגיד מו"ה יהושע מאיר נ"י אשר הוא יהי' לעזר את העלובה הזו אשר יערוך עבורה כתב בקשה בווארשא לפני פקודי המדינה אשר לפי נימוסי המדינה אם האשה תערוך בקשה שנלקח בעלה בשנה פלונית צריכים הפקידים להשיב לה אנה הוא ומה לנו להכניס עצמנו בחומר איסור א"א אחרי שיכולין לברר, לדעתי יעשה הנגיד דבר הזאת למען גודל המצוה והנני מבקש בפרטות מאת הנגיד הנ"ל לעשות זאת ובשכר זאת יראה צאצאי ברך למודי ד': ידידו הדוש"ת ישראל יהושע. הנני דו"ש הנגיד הנ"ל ומבקש בפרטות לבל יתרשל בזה. סימן פו ב"ה עש"ק ב' דר"ח אלול תרל"ח קוטנא. לחיים טובים יכתב ויחתם כבוד ידידי הרב הגדול החסיד מו"ה פינחס אלי' נ"י אבד"ק פילץ יצ"ו. אחדשה"ט ע"ד חלוש הדעת אשר רצונו לגרש את אשתו והוא מצוה גדולה כי א"א לה לדור עמו, הנה הרב מוהרי"ט בחלק אה"ע סי' ט"ז היקל הרבה וכתב שאע"ג דלענין עדות כתב הרמב"ם ז"ל שכל שאינם מבינים הדברים כשאר העם בכלל שוטים יחשב דוקא לענין עדות שיעיד ע"מ שעבר, אבל לענין