ישועות מלכו צח

להחרים את עידי מודעה גם להחרים את הבעל המגרש גם כי לדעתי קללת וחרם ר"ת רבצה עליהם ובסוף מכתבי אכתוב מה שנ"ל בזה, אמנם כעת נכתוב מה שנראה בשורש הדין. הנה כ"כ במכתבי הקודם שאם היות שמה שהקנה לאיש א' הנייר ל"מ מ"מ נראה שהוא כעין מודעה שמגלה דעתו שאין רצונו בקיום הגט כההוא דפ' חז"ה דף מ' ויש לדמותו להא דפ' השולח גבי ר"ש מבטל גיטא והנה כ"ת הביא בשם ס' תיקון עולם מהרב מוהר"ש קליגער ז"ל מבראד שכתב בכעין זה שהקנה המגרש את הנייר דכיון דידוע שעשה כן לקלקל הגט לא קנה השני הנייר וגם מצד גילוי דעת לא נפסל הגט דקיי"ל גילוי דעתא בגיטא לא מיפסל, ודברים אלו סתורים מני' ובי' ולפי הנראה אגב רהיטא כתב כן ועיקר ההיתר הוא ע"פ ביטול מודעה האחרון הכולל כל ביטול מודעות הראשונות, ועיקר הטעם שאני חוכך בזה לפי שהרשב"א הוקשה לי על הביטול הכולל של הרמב"ם שהרי מסר מודעה מקודם על כל הביטולין שלאח"כ ואין לנו לומר מהסתם שחזר בו עד שיתברר בעדים כמו לר"מ במקנה דבר שלב"ל דא"נ לומר אחר שבא לעולם שחזר בו, אלא דמ"מ בהנך שכופין לגרש דאמרינן כיון דמצוה לשמוע דברי חכמים על דיבורו אחרון אנו סומכין שמסתמא עשה כדין וכן בכ"ד אנו הולכין אחר דיבורו אחרון אבל כשיש עליו איסור שבועה אמרינן אוקי אחזקת כשרות ואחר הראשון אנו הולכים ואין זה דברים שבלב כיון שיש עדים שמסר מודעה ואלו היו עדי הגט יודעים זאת הי' נודע להם שמסתמא לא עבר על שבועה ועל דיבורו הראשון סמך, ועיקר פלפול של הגאון נו"ב הוא משום כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ובזה אני מסכים לדבריו אמנם עיקר החשש הוא מחמת השבועה דבזה לא נלך אחר האחרון אחר שיש לנו עדים מוכיחות שעל דיבור הראשון סמך: ומצאתי בתשו' ראנ"ח סי' מ"ב בא' שמסר מודעה שמגרש את אשתו בעבור סכנה ונשבע אח"כ שלא יבטל ושגם אם יבטל המודעה יהי' הביטול כחרס הנשבר ודן הרב ז"ל במה שאמר שהי' אנוס אין נכון שזה לא מקרי אונס, ואם מצד המודעה כיון שביטל המודעה כדעת הרמב"ם והרשב"א הגט כשר אלא שבסוף כתב דיש להחמיר קצת ע"פ הא דאמרינן בתמורה כ' דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ואע"ג שהתוס' והרא"ש בתשו' כתבו דבשבועה לא אמרינן כן מ"מ הא המרדכי ס"ל גם בשבועה אי עביד ל"מ ומ"מ כתב שחכמי עירו מורי הוראות הסכימו להתיר ושהוא מבטל דעתו, והנה בראותי תשו' זו רציתי לכתוב לכ"ת שאחר שחכמי עירו הסכימו להתיר גם בנשבע שלא יבטל המודעה גם הרב מהראנ"ח ביטל דעתו כן ראוי להורות: אמנם אח"כ ראיתי שעל אותה מעשה שאירע בקונשטאנטינא שנשאל מוהראנ"ח נשלחה לשאלוניקה להרב מוהרש"ך כמו שיראה המעיין בתשו' מהרש"ך בחלק שני סימן קכ"ט וק"ל שהשאלה זו היא ממש אותה מעשה שנזכרה בתשו' מהראנ"ח ושם בסי' ק"ל כתב ג"כ שאין זה אונס ושביטול מודעה קיים והגט כשר אמנם בסוף כתב שכיון שנשבע מעיקרא על קיום מודעה הר"ז ספק מגורשת וכיון שהמגרש כאן כופין אותו שיגרשנה מחדש, ונראה מדבריו דלאו משום כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ כמו שצידד מהראנ"ח אלא משום חששא דלא ביטל אח"כ המודעה בשביל חשש שבועה שכן נראה מדברי הרב בעל לחם רב בתשו' סי' ל"א שגם הוא השיב על אותה השאלה כנזכר בריש השאלה ושם כתב שהדבר ספק אם אונס הפחדה מקרי אונס לכן לא תנשא ע"פ גט זה לאחר אמנם אם יכול המגרש להחזירה כיון שהוא כהן נראה דדינו כדין ספיקות שפסולה לכהונה ואסורה לעלמא ואח"כ כתב די"ל דמותרת לחזור דכיון דמסר מודעה ונשבע חזקה שלא נתרצה אח"כ לעבור על השבועה ולכן כתב בתשו' אחרת והיינו בסי' ל' שכתב דגם במכר דקיי"ל דאנסוהו למכור זבוני' זבונא ואם מסר מודעה ל"מ המכירה ואם ביטל המודעה המכר קיים מ"מ אם נשבע אין המכר קיים דמסתמא לא עבר על השבועה ולא מכר על דעת שיתקיים ולא אמרינן דאחר דיבורו האחרון אנו הולכים ודע שמש"כ בתשו' הנזכר לאו דוקא שהרי כתב שם שגם הוא מסכים לסברת מוהרש"ך ושמחתי כי כוונתי לדעת הגדולים ב"ה, ובודאי לא ראה הגאון נו"ב דברי הגדולים הללו שאלו ראה ודאי הי' מביא דבריהם שהרי הגיעו להוראה וגם בדורו של רבינו ב"י כידוע, נמצא שהגאונים מוהרש"ך והלחם רב והראנ"ח אסרוה לינשא ואע"פ שמצד חששא דראנ"ח הי' נראה להקל במקום עיגון שכן דעת רוב הפוסקים מ"מ משום חששא דהמורש"ך והלחם רב יש להחמיר: ודע שגם בכנה"ג בא"ע סי' קל"ד בהגהת הטור אות ה' הביא דברי רש"ך אלא שנדפסה בטעות וצ"ל ביטל המודעה ולא התירו שבועה הר"ז ספק מגורשת, ובהגהות ב"י אות י"א הביא דברי הלחם רב. הן אמת בהגהות הטור כשהביא דברי מהראנ"ח סי' מ"ב כתב בשם ס' מגן אברהם דבדיעבד אם נשאת לא תצא אמנם זה מצד חשש הראנ"ח אבל לא משום חשש דהרש"ך והלח"ר שכתבתי: ועדיין יש לנו לחלק בין נידן דידן לנידן דרש"ך דכיון דכבר נשא המגרש אשה אחרת במקומות דאיכא חרגמ"ה שלא לישא שתי נשים הרי הודה על עצמו ששקר בימינו וע"כ ששאל על השבועה קודם הגט משא"כ בנידן דהרש"ך והלח"ר ועיי"ש בתשו' ל' שצידד שם בכעין זה ומ"מ בעניותי איני רואה מקום להפיג הפחד בזה די"ל דמה שנשא לפי שטעה וסבר דאם כבר גירש ונמצא פסול תו לא מקרי עבריין, והאמת אינו כן דהבעל ממנ"פ עבר חרם שהרי לפ"ד שלא גירש כדין הר"ז נושא שתי נשים גם גירשה בע"כ שע"ד זה לא נתרצית ואם שקר בימינו עבר על חרם ר"ת, ועוד אכתוב מזה בסוף: ומש"כ בשם הה"ג מקארלין דהו"ל שבועת שוא על קיום השבועה שהנייר יהא לאיש אחר תימה דהנשבע ע"ד שטעה בדין לא הוי ש"ש כההיא דרב כהנא ורב אסי ואדם טועה בדין דשלב"ל, גם מש"כ דהו"ל כנשבע לבטל המצוה הרבה יש לדון בזה שעיקר השבועה הי' שבאם לא תתן לו ממון כך וכך לא יהא גירושין מלב חפץ, האמת שהוא מושבע מן התורה שלא לגרוע עונתה ובאם יחפוץ לגרשה צריך ליתן כתובתה ותוספות שליש ואע"ג דכתובה דרבנן כש"כ תוספות שליש מ"מ כל שמתחייב לה בשעת נישואין מרצונו הרי הוא כחיוב דאורייתא, והנשבע שלא לפרוע מקרי נשבע לבטל המצוה דאורייתא, מ"מ כל הישר הולך ישפוט אחר שנוסח השבועה לא הי' רק שיתן הגט ע"ד שהנייר אינו שלו כדי שלא יתקיים אין בזה סרך לבטל מצוה ויעויין בחו"מ סי' ע"ג, גם קיי"ל דשבועה חלה ע"ד מצוה שאינו מפורש בתורה ואפי' לדעת הרשב"א והר"ן בתשו' דגם ע"ד סופרים אינו חל בקום ועשה הכי לא מקרי קום ועשה, ויעויין בתשו' הראנ"ח שהבאתי שכתב שראוי להנהיג להתיר השבועה קודם הגט באם נשבע שלא לגרש או שלא יבטל בלב שלם כל הביטולין ואבקש מכ"ת הרמה שיחי' שגם הוא יצוה כן גם אנכי בל"נ אנהיג כן: ולפע"ד נכון להתרות בהבעל שאחר שהוא שוי' אנפשי' חד"א שאמר שנשבע ושמסירת