ישועות מלכו צו

חד נמי כשר לא החמירו בו כדמוכח מכמה דוכתי בגיטין דף ה' דרשאי לתתו בפני שנים וכן מפ' המגרש מבואר להד' דגם לר"א סגי בנותן לפני שנים עדים והגאון נו"ב לפי שלא ראה גוף דברי האו"ז שלא נדפס בימיו לכן הגדיש את המדה ואין ס' שאלו ראה גוף דברי האו"ז לא החמיר, וא"ל דמ"מ אנן נחמיר לפי שדעת כמה פוסקים לפסוק כר' אבוה דמה"ת צריך ג' א"כ צריך ג' גם לנתינת הגט, ז"א דהא אמרינן בעירובין פרק קמא דהיכי דסתרי אהדדי החומרות לא עבדינן כחומרי דמר וה"נ הא מבואר להדיא בש"ס דסגי בפני ב' וע"כ צ"ל אחת משתים או דמד"ת בחד נמי סגי או דלא נלמד גט מחליצה וכדעת רוב הפוסקים ואע"ג דבס' נו"ב חילק בין גט לנשואה דאיכא כתובה ובין ארוסה הדבר פשוט שאין ממש בחילוק זה וכבר הגאון בעצמו הרגיש בזה אלא שלבו אונסי' לקיים דברי האו"ז וכבר התבאר שהאו"ז לא הונח לו תירץ זה, ואכתי יש לעיין שהרי עכ"פ גם למש"כ בדעת האו"ז צריך ב"ד אלא כיון דמד"ת חד כשר אוקמוהו אדינא וא"צ ג' אבל עכ"פ חד מיהו בעי בתורת דיין מ"מ נימא נמצא אחד קא"פ לדעת הסוברים דגם בדיינים אמרינן נמצא א' קא"פ בטל כל הוועד, ולפי מש"כ בחי' לחו"מ סי' ג' סעיף י"א בשם תשו' הגאונים דלשמואל דחד כשר מד"ת לא אמרינן נמצא א' קא"פ א"כ ניחא דלאו"ז דס"ל דקיי"ל כשמואל לא אמרינן נמצא א' קא"פ: ועדיין יש לדקדק כיון שהיו קרובים במעמד הגט לפ"ד רוב הפוסקים אינו מועיל כשנתכוונו הקרובים להעיד והכא הב"ד נתכוונו לראות גוף המעשה שיהי' בכשרות, אלא כיון שהזמינו לעדי מסירה ויחדו אותן כוונתו שהם לבדם יעשו מעשה הכריתות: ואכתי נשאר לבאר כי אחר שהגט נשלח ע"י שליח לד"ה צריך ב"ד שיאמר השליח בפ"נ ובפ"נ כמבואר בפ"ק דגיטין ולרוב פוסקים דייני קיום פסולין בקרובים אהדדי, ולפ"ז תלי' בפלוגתא שהביא הרמ"א בסי' קמ"ד דלדעת הרשב"א סמכינן על שטר הרשאה ולדעת הריב"ש לא סמכינן על הרשאה, אמנם כ"כ בתשו' נו"ב דלד"ה אם אפשר לקיים גוף הכתיבה מהני אפי' לכתחילה ויכולין לקיים כל שגוף החתימה ניכרת וכאן ג"כ בקל יהא עדי חתימה או עדים אחרים מכירים חתימתו אמנם אין רצוני לסמוך ע"ד לבד וימחול לכתוב עוד לרב מפורסם: ידידו ישראל יהושע. סימן עט שאלה גט ש"מ ע"ת שנכתב שם מחמת חולי שמת בה לעיקר וגם הגט הי' בין נתינה למיתה ביד המסדר גיטין: תשובה נראה אחר שבעת מיתת הבעל הי' הגט אצלה וגם בעת נתינה נתן לידה ממש אף שבינתים לקח המסדר אצלו בתורת פקדון אין כאן חשש פסול בדיעבד, וגם מצד השם אחר שהוחזק באמירת תהילים בשם יוסף אשר אין כאן חשש פיסול בדיעבד: ממני אביך ישראל יהושע. סימן פ לכבוד ידידי הרב הגדול מגזע קודש מחצבתו מ' אפרים אויערבאך נר"י האבד"ק מעזריטש. יקרתו לנכון הגיעני, וע"ד הגט הניתן ביום ה' ו' מרחשון העבר וטעו וכתבו בחמישי בשבת שבעה לחדש, והוא פלוגתא בא"ע סי' קכ"ו דלהרא"ש כשר והריב"ש מחמיר וכתב כ"ת די"ל דגם הריב"ש בסי' קי"ז דמחמיר היינו בנכתב יום החדש אחר יום השבוע והוא מוקדם כמו בנידן הריב"ש בסי' קי"ז שנכתב ביום ג' בשבת י"ז לחודש ויום ג' בשבת הי' י"ט לחדש נמצא שמה ששינו את יום החודש הי' מוקדם אבל כאן שיום החודש ז' מרחשון הוא מאוחר מיום ה' בשבוע הא מאוחר לרוב הפוסקים כשר לבד דעת הרמב"ם ז"ל: ואני תמה, אדרבה לפי דעת רוב הפוסקים דמאוחר כשר והיינו כמוש"כ התוס' בגיטין דמאוחר אין רצונו לגרש אלא ביום הכתוב בו ולא שייך שמא יחפה ולא משום פירות דבדין היא מפסדת הפירות, א"כ בזמה"ז שהמנהג שקורעין את הגט תיכף אחר הנתינה לדעת התוס' וסייעתם היא א"א גמורה כמו בנקרע הגט באומר לה אל תתגרשי אלא לאחר ל' יום ואפי' במעכשיו ולאחר ל' לר' יוחנן דס"ל בקידושין ד' ס' דשיורא הוי צריך שיהא הגט קיים וברשותה לאחר ל' א"כ אם נאמר דהוא מאוחר לדעת התוס' הוא פסול גמור מד"ת ולדעת הר"מ ז"ל פסול מדרבנן ואין לומר נהי דלדעת התוס' מאוחר אינו חל מדאורייתא אלא מזמן הכתוב בו היינו במאוחר באמת אבל כאן שהעדים בטעות כתבו זמן המאוחר ויש עדי מסירה א"כ לדעת התוס' כשר גמור ואפילו מדרבנן זה אינו דהא לדעת התוס' בר"פ כל הגט בעינן בעדי חתימה שיהא מוכח מתוכו, ועיין בר"ן בפ' המגרש שהקשה בשם הרמב"ן דהא משמע בפ' מי שהי' נשוי דלר"מ הכותב בשטר מתנה אע"פ שיש עדים שמסרו לידו קודם שכתבו שטר מתנה לחבירו מ"מ שניהן שוין א"כ למה נידן שודא לשמואל, ועיי"ש בר"ן מה שתי' לקו', עכ"פ לדעת התוס' דמאוחר אינה מתגרשת אלא מזמן הכתוב בשטר והו"ל כאומר לא תתגרשי אלא מזמן הכתוב בגט ואם זנתה קודם זמן הכתוב בגט אע"פ שכבר נמסר הגט לידה חייבת מיתה, א"כ לפ"ד אע"פ שנכתב בטעות דמי להא דהי' שמה נפאתה וכתיב חפאתה דמבואר בפ' תתקבל דפסול אע"פ שהי' בטעות דמ"מ לא נכתב כהוגן, וה"נ בנכתב שלא תתגרש עד ז' מרחשון אע"פ שטעו שחשבו שזמן ז' בחשון הוא ביום החמישי מ"מ אינו מוכח מתוכו, ואפי' את"ל שנאמנים לומר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו וכשר ע"י עידי מסירה מ"מ מקרי מזויף מתוכו דפסול לדעת התוס' גזרה שמא יסמכו. על עידי חתימה לבד וה"נ ע"י עידי חתימה לבד הוא פסול גמור כשנקרע מקודם, ומלבד זה המעיין בדברי הריב"ש סי' קי"ז נראה להדיא דגם להראב"ד פסול ודברי הטו"ז בסי' קכ"ו ס"ק כ"ז הם תמוהים ונראה דלא ראה במחכ"ת דברי הריב"ש בסי' הנז' ועמש"כ בס' ישועות ישראל ס"ס מ"ג] לכן לפענ"ד יש להצריכה גט אחר כשאין שעת הדחק כמש"כ הגאון מוהר"ם ז"ל: ומ"ש להקל דמקמי רוב החודש רובא דאינשא טעו בעיבורא דירחא מלבד שקשה לסמוך ע"ז בשני עדים כמש"כ התוס' בפרק כ"ש, בזמן הזה דהחדשים קביעי וקיימי ואנן בקיאין בקביע דירתא כדאמרינן בפ"ק דביצה אלא שבחו"מ סי' ל' מבואר דגם בזה"ז אמרינן דטעי ומ"מ שם לא נזכר אלא בע"א, אמנם בדברי הרא"ש ומרדכי נראה דגם בזה"ז אמרינן דטעו, ומ"מ א"א להכחיש החוש דסתם עידים הרגילים לחתום על גט הם בני תורה ויעויין היטב בדברי הריב"ש סי' קי"ז ובפסקי מהרא"י סי' י"א וי"ב וי"ג, גם מש"כ כ"ת משום זילותא דבי דינא יעויין בדברי מהרי"א סי' י"ג עיי"ש היטב בדבריו כי נעמו. גלל כן נראה כל שאינו שעת