ישועות מלכו צה

דבאומר אמרו לדעת המחמירין אינו אלא מתקנה שפיר יש לסמוך על הרא"ה והר"ן וגם לדעת הרמב"ן י"ל דמותר: אלא דיש לשדות נרגא לפמש"כ התוס' גיטין דף ס"ו ע"ב דגם לר"מ דס"ל דאם מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר היינו במצאו הבעל אבל אם צוה לשליח לכתוב אם מצאו באשפה וחתמו עדים פסול דשינה בצוואת הבעל שציוה שהוא יכתוב, א"כ כמו כן י"ל לר"א דס"ל ע"מ כרתי ול"צ לעדי חתימה כשצוה הבעל לחתום גרע, אח"כ מצאתי לאחד מהמחברים שהביא כן בשם הגאון בעל משכנות יעקב אמנם לא משמע כן מדברי הרמב"ם והש"ע, אלא דכל מזויף מתוכו אינו אלא פסול דרבנן והרי לא נכתב כפי התנאי שציוה שיכתוב ויחתום, לכן נראה דדוקא בכתיבה לר"מ נהי דאפי' מצאו באשפה כשר שאין קיום הגט אלא בחותמיו הטעם הוא דהא חזינן בדבר המתקיים בפיו כשאמר אחד הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני הר"ז נזיר אע"פ שלא הוציא נזירות מפיו, והטעם שהדיבור ואני מורה שמקבל עליו מה שקבל חבירו וכמו כן במצאו באשפה [כיון שהעדים חתמו בשליחות הבעל שמסכים על מה שנכתב למעלה מקרי ספר כריתות] אבל בהחתים השליח עדי חתימה בעת שצווה הבעל לכתוב כיון דמילי לא מימסרי לשליח אמרינן דשינו בשליחותן דהא כתיבה מעכב ובלא כתיבה שנדע על מה הם חותמים ודאי ל"מ אבל כיון דלר"א א"צ כלל חתימה אמרינן דלא לעכב נתכוין אלא לקיים תקנת ר"ג הזקן (ועיין לעיל סימן ע"ה] וכ"כ הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ח' להדיא בעדי חתימה לא נפסל אלא מדרבנן ולפ"ז יש לסמוך בפשיטות על דברי הרא"ה והר"ן, וגם אם אין עדי חתימה מכירין בעצמם חתימת יד הבעל רק עדים אחרים מעידים על חתימתו, אמנם הסופר צריך שיכיר בעצמו אמנם גם בזה כשיש אחד שמכיר חת"י הבעל סגי ויכול הבעל למנות אותו לסופר וילמוד לכתוב כתיבת הגט אע"פ שבשעה שצווה הבעל לא הי' יודע כשלומד אח"כ סגי כדמשמע מהא דסו"פ התקבל דילמדו ויכתבו, ונ"ל להחמיר שיחתום הבעל בחת"י שממנה לסופר פב"ב שיכתוב הגט וגם ימנה בפני עדים דזה כשר להמכשירין חת"י הבעל וגם לדעת הרא"ה והר"ן, ואח"כ מצאתי כן בתשו' בית אפרים, אמנם אין רצוני לסמוך עלי לבדי עד אשר יסכים עמי ג"כ הגאון אבד"ק פילץ שיחי': ידידו הדוש"ת בלונ"ח ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו סימן עו בעזהי"ת ב' דר"ח אייר ט"ז למב"י תרמ"ט לפ"ק קוטנא. לכבוד הרב הגאון המפורסם חריף ובקי מו"ה מלכיאל צבי הלוי שיחי' אבד"ק לאמזא יצ"ו. ע"ד האיש שנתחזק בסביבותיכם למשוגע וכבר היתה אשתו לפני כבודו ולפני הרב דאסטרלענקא לבקש לסדר לה גט מבעלה ושבעלה יגרשנה ואמרתם לה שמהנמנע לסדר לה גט באשר הוא שוטה גמור לדעת כל הפוסקים והנה הלכה האשה לכפר אחד הסמוך לק"ק אסטראווא מחוז לאמזא ושם סידר לה מורה אחד ג"פ, הנה הדבר זר מאוד מאוד שמורה א' דלא פקיע שמי' יסדר מדעתו לבד לאיש המוחזק לשוטה ולא הציע זאת בפני רבנים הגדולים ממנו וכל איש אשר עינים לו יבין רמאות אמנם לאשר הדבר רחוק ממני לא אוכל לפתוח ראשון בזה אמנם אתם הקרובים אל החלל עליכם מוטל לכתוב ליושבי הכפר אתם ובית דינכם ואני אענה אחריכם אמן וכעצת הרשב"א בח"א סי' שפ"ז [ויעויין ש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק ה']: ידידכם הדו"ש ישראל יהושע חו"פק קוטנא. סימן עז ב"ה ח"י מרחשון תר"ן לפ"ק. כבוד י"נ הרב הגדול חריף ובקי גמור וסביר בנן של קדושים אראלים ותרשישים כש"ת מו"ה יעקב שיחי' אבד"ק נאשעלסק. מכתבו הניעני הגיעני והנה קבלתי אגרת ממאקאווי מהרב אב"ד דשם ובו מבואר הגב"ע שגבו במאקאווי שפ"א שנה לפני הגירושין רצה המגרש לאבד עצמו לדעת, והנה בפ' האומר מבואר דברי שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ומעשה בברי שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רשב"ג אם מעצמו נפל הר"ז גט ואם הרוח דחפו אינו גט ומפרש בש"ס דאם הוכיח סופו על תחילתו שמה שאמר מתחילה כתבו גט לאשתי הי' מפני שרצה לאבד עצמו לדעת הר"ז גט, אלמא דבמה שרוצה לאבד ולהמית עצמו לדעת לא נפיק עדיין מחזקת בריא וחלים, וכמש"כ הרמב"ם ז"ל סוף פי"ח מה' סנהדרין שהסנהדרין אין ממיתין ועונשין ע"פ הודאתו שמא נטרפה דעתו בדבר זה, ועוד שמא הוא מהמחכין למות, וכבר זכר הרמב"ם ז"ל בספרו המורה וגם הרדב"ז בתשו', הרבה מהפילוסופים שגינו חיי העוה"ז ואע"ג שאסור לאבד עצמו זה ככל עבירות שבתורה לא שיהי' זה מכלל השוטים שאינן בני גירושין ובודאי שהכל לפי מה שהוא אדם אם רואין שהוא משונה תולין שגם זה הי' בדרך שטות אבל כשלא ראו סי' שטות ודאי דאין מחזיקין לשוטה כדמוכח מהא דפ' האומר הנזכר ועיי"ש בר"מ ז"ל ה' גירושין הלכה י"ג פ"ב, לכן אין כדאי בעדות שהוגבה במאקאווי לאוסרה, ותו שהרי המעשה הזה הי' שנה אחת קודם הגירושין ובמשך השנה לא ראו סי' שטות, אמנם לאשר הי' קול גמור נכון הדבר לברר עוד בעיר פולטיסק אמנם לאשר הרב הגאון אבד"ק פולטיסק אין רצונו להזדקק לזה נכון הדבר שכ"ת שיחי' ישלח שמה המו"צ דקהילתו והוא יחקור ע"י גביות עדות אם כדאי להחזיק הבעל לשוטה ולאוסרה לינשא וגם אני אכתוב להרב דק"ק פולטיסק שאחר שהוא אינו רוצה להזדקק לזה ודאי אינו ראוי לעגן את האשה הזו לכן מהראוי שהוא יסכים ג"כ על ב"ד אחר: נאום ידידו מחו' הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן עח ב"ה ג' שבט תרנ"א לפ"ק קוטנא. כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם אהרן הלוי נר"י אבדק"ק וולאשצוב יצ"ו. ע"ד שהחמיר הא"ז לפסול נתינת הגט בלילה כמו בחליצה ולמדו קצת האחרונים מזה דגם צריך ב"ד של ג' בנתינת הגט כמו בחליצה לענ"ד שהגדיש הגאון נוב"י במה"ת סי' ק"ה וסי' קי"ד על המדה לפסול אף בדיעבד כשנסדר שלא בפני ב"ד, ובאמת בגוף דברי האו"ז מבואר להדיא דדוקא לפסול בלילה ילפינן מחליצה אבל להצריך ג' כיון דקיי"ל כר' אחאי בר איקא דמד"ת