ישועות מלכו צד

שיטה ושיטה מ"מ אין חותמין רק אחרי שנכתב השטר וזה פשוט: והנה כתבתי במכתבי הקודם דלדעת קצת פוסקים במזויף מתוכו הגט בטל ולכאורה נראה כן מדברי התוס' בסוגי' דאומר אמרו ובהעתק שהעתיק כ"ת העתיק בטעות ועירב השורות והנה דעת קצת פוסקים הללו מבואר ברי"ף ור"מ ז"ל בפ"ב מה' גירושין ה"ח שדעת הגאון דבמזויף מתוכו בטל מד"ת אף דבאין בו עידי חתימה כשר אפי' מדרבנן, ולכאורה נראה דאף לדעת המכשירין מד"ת במזויף מתוכו היינו במסר בעצמו אבל במצוה לכתוב וליתן ע"י שליח י"ל דגם לשאר פוסקים פסול דהא לר"מ ס"ל דלא בעי כלל כתיבה לשמה ואפ"ה כתבו התוס' בסוגי' דאומר אמרו דגם לר"מ במצוה לכתוב למ"ד מילי לא מימסרי לשליח הגט בטל א"כ כמו כן י"ל גם לר"א אף דעדי חתימה לא מעכבי כלל שמצווה שיהי' עדי חתימה לר"א בטל כמו כתיבה לר"מ, אלא שראיתי להרב ב"ש בס' ק"כ שכתב בפשיטות דאומר אמרו בחתימה אינו אלא פסול כמו מזויף מתוכו וצריך לחלק בין כתיבה לר"מ דנהי דלא בעי לשמה כתיבה מיהו בעי אבל עידי חתימה דלא מעכבי כלל לר"א גם אומר אמרו כשר מד"ת, וביותר י"ל לפמש"כ בחי' לחו"מ סי' ס"ח בהא דקיי"ל בפ' כל הגט דלר"מ אפי' מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה כשר ולר"א עכ"פ בשאר שטרות אף בשטר קנין שמקנה משמע דמצאו באשפה וחתם ונתן לקונה כשר, ולכאורה מהא דאומר אמרו משמע דאף בשטרי ממון צריך שליחות וכבר עמד בזה הגאון פ"י בחי' לפ' כל הגט דף כ"ח וצדד לומר דאף בשאר שטרות שהם לקנין צריך ספר המקנה ושיהי' הסופר שליחו המקנה דכתיב ספר המקנה ולא משמע כן משפט הסוגי' דפ' כ"ה דף כ"ו ע"ב לכן נלפענ"ד דודאי נהי דלר"מ לא בעי כתיבה לשמה ואפי' מצאו באשפה כשר ע"י עידי חתימה דוכתב אחתימה קאי מ"מ הדבר צריך ביאור דודאי חתימה לחוד לית בי' מששא וכתב ספר לספירת דברים וצריך שיהי' נכתב ענין כריתות ושמו ושמה אלא דטעמי' דר"מ דהא במידי דא"צ כתיבה ונתקיים בדיבור כמו נדרים ושבועות ומחילה כשאמר אף אני כמוהו סגי וכמו כן ס"ל לר"מ כיון שהעדים חתמו בשליחות של בעל שמסכים למש"כ מתחילה לא יהא אלא שכתבו קוף בעלמא הרי ע"י חתימה נתברר שמסכים למה שנכתב מתחילה ומקרי ספר כיון שע"י עידי חתימה מתברר שמש"כ מתחילה הוא מסכים זה מקרי כתיבה וספר ור"א ס"ל כיון דעכ"פ צריך שיכתוב ענין כריתות כיון שגם זה מסייע להכשירו של גט צריך שיכתוב לשמה ויעויין ברשב"א פ"ק דגיטין דף ד' אמנם בשאר שטרות דלא בעי לשמה נראה דגם ר"א מודה שאם מצא כתוב באשפה שכשר ע"י עדי חתימה שהרי זה ספר המקנה כיון שמתברר מתוך הספר שמתרצה על כל מה שנכתב מתחילה כמו דברים הנקנין באמירה דמהני אף אני כמוהו חתימת עדים הו"ל כאלו אמר אף אני כמוהו שהרי מתברר מתוך עדי חתימה שבשטר שמסכים על כל מה שנאמר למעלה ודוקא בגט פסול דבעינן לשמה אבל בשטרות כשר וכפשט הסוגי' דגיטין דף כ"ו אבל מ"מ מודה ר"א דאם מסרו לה ע"י עידי מסירה דלא מהני דהגע עצמך אטו באם ימסור לה נייר בעלמא ע"י עידי מסירה יהא מועיל הא ודאי ליתא וכמו כן כשנכתב על שם יוב"ש אחר או שנכתב לצחוק או להתלמד כיון שאין זה שטר כלל מה יהני עדי מסירה ודוקא בעדי חתימה מהני שהרי זה מקרי ספר כיון שנכתב בתוך השטר שמסכים על כל מה שנאמר למעלה אבל ע"י מסירה ודאי לא מהני ודברים אלו הם קילורין לעינים לפע"ד, ואף שמדברי המרדכי בפ' הכותב נראה דמצאו באשפה מהני ע"י עדי מסירה לר"א בשאר שטרות י"ל דדוקא בשטר ראי' לא בשטר קנין וגם לטרוף ממשעבדי נראה דלא מהני לדעת רא"ש כמש"כ בחי' לחו"מ סי' הנ"ל ולפ"ז דלר"מ ג"כ ודאי צריך כתיבה אלא דחתימה שנכתב בציווי של הבעל הו"ל כאלו נכתב בספר שמסכים לכל מה שנכתב למעלה אבל עכ"פ צריך כתיבה י"ל דלא מהני באומר אמרו שהרי הקפיד שכל הכתיבה הא על ידם אבל בחתימה לר"א דא"צ כלל י"ל דכשר, אמנם לפענ"ד באומר לשנים כתבו וחתמו ותנו ליד אשתי ולא חתמו הגט כלל הגט בטל אפי' לר"א דמקרי שינוי ותדע לך דהא בגט פשוט שעשאו מקושר אפי' בציווה סתם לכתוב גט באתרא דנהגו בפשוט מקרי קפידא ק"ו כאן ולא גרע מממנה כל הי' דקיי"ל שצריך שיחתמו כולם וה"נ הרי ציווה להרבות בעדים שיהי' עדי חתימה ועדי חתימה ע"כ מצאתי: סימן עה ב"ה יום ד' תולדות תר"ן לפ"ק פה קוטנא כבוד ידידי הרב החריף וכו' מו"ה חיים דוד שיחי' דומ"ץ בק' פילץ אחדשה"ט בדבר המומר בעיר לאנדאן אשר נשא מכבר אשה ישראלית בעיר רדאמסק ואחר כן ברח ממנה ולקח את רכושה, אם לסמוך על המתירין ע"י שיכתוב בכ"י שהוא ממנה את פלוני לסופר ולפו"פ שיחתמו, או לסמוך ע"ד הרא"ה והר"ן דבממנה סופר שלא בפניו מהני שלא כדעת הרמב"ן, והנה יש בזה שיטה חדשה לרבינו ישעי' הראשון שכ' ליישב הקושי' הובא בר"ן סו"פ התקבל] דלמה באומר אמרו פסול ר' יוסי, וכי אין אדם ממנה שליח שלא בפניו, ודעתו דבמידי דאיכא מעשה יכול למנות שלא בפניו, אבל בדבר דאינו מעשה אינו יכול למנות כלל שלא בפניו, ולפי"ז שני אלו התירים אינם נכונים שהרי ע"כ כשממנה בלאנדאן את הסופר בפילץ אין הסופר שומע מפי הבעל ואפי' כתב בכתב ידו נמי לא מהני שהרי אז בכ"י בלאנדאן בשעה שכתב ממנה אותו לשליח וזה לא מהני לדעת הרב ר' ישעי' עיין בתוס' רי"ד קידושין ד' ח': ולדעתי גם שליח קבלה א"י אשה למנות שלא בפני השליח דש"ק נמי מילי נינהו כמוש"כ התוס' רי"ד, ולפ"ז שליח לקידושין נמי לא מהני אפי' ש"ק כיון דשליח וכסף הוי מילי כמוש"כ התוס' רי"ד בר"פ האיש מקדש, אמנם בפ' המביא תנין הביא בפשיטות בשם בה"ג דיכולה האשה לעשות שליח לקבלה שלא בפניו וידוע שדבריו דברי קבלה, גם בב"י לא הוזכר כלל דעה זו דא"י למנות שלא בפניו שליח לקבלה מכלל דלית דחש לזה הסברא, ע"כ הי' נראה לסמוך ע"ד הרד"ך שהובא בג"פ סי' ק"ך להקל, במקום עיגון ע"י כתיבת הבעל בכת"י שממנה לסופר פלוני שיכתוב הגט ולפו"פ שיחתמו ולפו"פ שיתן, אמנם הרד"ך לא התיר אלא במכירין הסופר והעדים את כ"י אבל באינם מכירים בעצמם את כת"י אלא ע"י שיעידו אחרים המכירין ודאי לא מהני דהא אפי' מעידים ששמעו מפי הבעל לא מהני לדעת הרמב"ן דבעינן שישמעו הסופר והעדים מפי הבעל דבלא"ה לא מקרי לשמה, א"כ כש"כ כשאחרים מעידים על כת"י של הבעל דלא מהני, וע"כ לא התיר הרד"ך אלא במכירין בעצמם דס"ל דכך לי כשרואה כת"י כשהוא מכיר כאלו שמע את קולו, וגם הרמב"ם שהתיר בפקח שכתב בכת"י אלא בכותב כן לפני הסופר והעדים, ועדיין י"ל דסגי בשמכיר הסופר אבל העדים שא"ח על הגט אלא מפני תיקון העולם כיון