ישועות מלכו צ

יאסקא או בה' או ביו"ד ואם לכתוב המכונה או דמתקרי: אהובי זה דומה לשם סאי' דנגזר משם שרה וכותבין המכונה סאי' בה' וכן בשם מאשקה דהוא כינוי משם משה דמי ממש לזה ולא דמי לשם יאסקא דכותבין באלף דהתם ליכא בשם יוסף ה' לבסוף אבל כאן דיש בשם משה ה' לבסוף וע"י הקוף שהוסיף לגעגוע וקטנות לא נעקר הה' מהשם לכתוב ה' בסוף כיון שאינו חותם עצמו כלל בשם זה רק מיעוט כותבין לו מאשקי והוא בטעות ואין החיריק נרגש כלל לפי מבטא מדינתינו לכן יש לכתוב מאשקה בה': **וע' ב"ש אות ש' דיש לכתוב שארקה בה' והוא כמו מאשקה, וע"ע בט"ג ש"א אות מ' סס"ק כ"ד וצ"ע. המגיה.) וע"ד האשה רובא לא ידעתי הפרש בין רוזא שכותבין בחד (נ"ל צ"ל בלא] יוד כמבואר בב"ש בשמות הנשים אות ר' וכן בשם טיסלובא אע"ג דאיכא למיחש דיקראו במלאפום ע' ב"ש בשה"נ אות ט' והטעם בזה כיון דיש שני מובנים בכתב כל כי ההוא סמכינן על עדי מסירה וגם לר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי מ"מ כיון דלא הוחזקה אשה אחרת בב' רפוי' (אולי צ"ל דגושה ע' לקמן והיא מוחזקת בגט מקרי מוכח מתוכו ומש"כ דיש לטעות על שם ריבה תימא דזו בו' ואלף לבסוף וריבה ביוד וה' בסוף וגם לא מצינו שתי אותיות שהן נח נסתר באמצע התיבה ונהי דבשם טויבא הקילו לכתוב ו' יוד באמצע התיבה לפי שהוא שם לעז התם שאני לפי שהוא משונה מחולם פשוט והוא מורכב מחולם וקמץ אבל לא בשם רובא אם הוא כשאר חולם, ומש"כ דיש לחוש דיקראו בב' רפוי' לא ידעתי מה יתקן אם יכתוב רויבא הלא לפי דקדוק לה"ק כל באמצע התיבה אחרי ת"ג הוא רפה אלא שדקדוק לשון לעז משונה מדקדוק לשה"ק כמו בשם ליב בסוף התיבה בב' דגושה וה"נ דכוותי' ועוד דלפעמים אף באמצע התיבה ג"כ דגושה כמו אחרי נגינת טעם מיותר וא"ל בזה כי פשוט דיש לכתוב רובא אם הוא חולם פשוט כמו רוזא: וע"ד שם אבי האשה זה לי ימים שכתבתי בתשו' דאם הב"ד מפרסמין מדעת הבעל באיסור שלא יקראו אותו רק בשם זה א"צ שיהי' מוחזק ל' יום כמו בשינוי מחמת חולי ובתשו' נו"ב שהצריך בעיר ל' יום הוא חומרא בעלמא וכאן דאין חשש רק על לכתחילה העצה לצאת מידי כל הספיקות שיתנו לאבי האשה עלי' לס"ת בשם יהודה ליבוש (ויפרסם בכל ביהכנ"ס שיקראו אותו לס"ת בשם יהודה ליבוש] והשמש יפרסם שהוא מדעת ב"ד וא"צ להכריז באיסור ובאותו יום יוכל מעכ"ת לסדר גט בשם יהודה ליבוש כיון שהחתימה היא כן וגם הקריאה לס"ת ויכתוב יהודה ליבוש דמתקרי יהודה ודמתקרי ליבלי וטוב שיאמר כ"ת לו שיחתום לפרקים בשם יהודה לבד כדי שלא יהי' ע"י הכרזה הנ"ל כנשתקע שם יהודה ואם יהי' קשה לו לכתוב לפרקים שם יהודה לבד יוכל לחתום עצמו לפרקים יהודה המכונה ליבלי: וע"ד העד פתחי' כיון שכבר הורגל לחתום עצמו בשם בן אבי עזרי גם אביו הי' נקרא כן אין לשנות להוציא לעז על גיטין הראשונים: ידידו ישראל יהושע. סימן סח ב"ה י"ט תמוז תר"ן לפ"ק פה קוטנא. בין המצרים יזרח אור לישרים, ה"ה הרב החריף ובקי מו"ה משה שיחי' דומ"ץ בעיר הרובשוב ע"ד שאלתו באחד שגירש את אשתו והי' שם אבי המגרש יעקב ארי' וחניכתו הי' קאבקא והי' לוי וכתבו בגט יעקב ארי' המכונה קאבקא הלוי וברמ"א סי' קכ"ט מביא דצריך לכתוב כהן או לוי קודם שכתבו הכינוי כי יש לחוש שיטעו דהכינוי קאי גם על הכהן או הלוי שבאמת אינו כהן רק שמכנים אותו בשם כהן או לוי, ונסתפק כ"ת נר"י אחר שכבר ניתן הגט אם יש לפוסלו גם בדיעבד, והביא כ"ת שהגאון מהרש"ק הביא בשם הגאון מהר"ז מרגליות שפוסל גם בדיעבד אם לא שהוא שעת הדחק וכן הובא בפתחי תשובה בשם הגאון מהרי"ם ז"ל מבריסק, ובספר בריכות המים כתב שאם כבר ניתן הגט אין להחמיר, וע"ז הביא כ"ת דבגיטין נהגו להחמיר אפי' במיעוט נגד רבים וכתב מעכ"ת הטעם דאיתחזק איסור דא"א, ואע"ג דכתב הגאון מוהרש"ק דהיכי דודאי נפק מאיסור דאורייתא לא אזלינן גם באיסור דרבנן בתר חזקה מדברי הר"ש במקואות פ"ב, וע"ז דחה כ"ת שהר"ש כתב כן על הא דתניא בתוספתא שני מקואות א' כשר וא' שאוב טבל באחת ועשה טהרות הטהרות תלוין, טבל בשני' ועשה טהרות הראשונה תלוי' והשני' טהורין בד"א שטבל מטומאה חמורה אבל בטבל מטומאה קלה אלו ואלו תלויית, ופי' הר"ש דבטבל מטומאה חמורה כיון שחזר וטבל במקוה השני' ודאי נפק מטומאה ראשונה לכן השניות טהורין כדין ספק שאובין אבל בטבל מטומאה קלה גם הראשונה בספק, וע"ז דחה מעכ"ת דהתם על טומאה הראשונה אין ספק אלא שמא חזר ונטמא ממים שאובין אבל הכי' שתקנו דלא מהני הגט עדיין איסור א"א הקדום לא פקע לגבי איסור דרבנן, וה"ר מדברי הגאון נו"ב בספק שהיי' במיעוט בתרא גם למ"ד שהיי' במיעוט בתרא אינו אלא מדרבנן מקרי אתחזיק איסור בדרבנן זה תורף דברי כ"ת: ואני אומר ודאי כן הוא דכל היכי שיש ספק אם אזיל איסור קמא לגמרי או שנשאר איסור דרבנן אזלינן להחמיר, וראי' פשוטה מהא דחולין דף ט' בטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"ג דחציצה במיעוט אינו אלא מדרבנן ומד"ת טהור גמור ואפ"ה אמרינן אוקא גברא על חזקתו ואימא לא טבל וכן בב' מקואות א' כשר וא' שאוב גם למ"ד שאובה מדרבנן מחמרינן בספיקו ואמרינן אוקי גברא על חזקתו, והראי' שהביא מוהרש"ק מדברי הר"ש לא ידעתי הא בהדיא אמרינן בנדה דף ס' דטהור ותלוי שהלכו בשני שבילין א' טהור וא' טמא תולה טמא בתלוי וטהור בטהור לכן בנטמא בטומאה חמורה ועשה טהרות הטהרות הראשונה טמאין מד"ת ואפי' ברה"ר כדאמרינן בריש נדה דלא ילפינן סוף טומאה מתחילתו לכן הראשונות תלוין והשני' הוא ככל ספק שאובין דבמה דתולה בשניות שהראשונות אחר טבילות מים שאובין לא מקלקלה כמו שתולה הטהור בתלוי ולא מקרי מקלקלה אבל בנטמא בטומאה קלה אחר שטבל בראשונה ולא ידע אי בכשרה טבל או בטמאה הי' הדין שהראשונה טהור שהרי זה ספק בטומאה קלה וכשחזר וטבל בשני' כשהיא מטהר השני' שבראשונה בפסול טבל הרי הוא מקלקל בראשונה ואמרינן מאי חזית בין לרבי בין לרשב"ג. וזה פשוט: אמנם מצד אחר אני אומר שלא שייך בזה ספיקא דרבנן במקום דאיתחזק איסור כי זה נאמר במקום שהתקנה ידועה כמו מקוה שאוב לדעת הסוברין דשאוב כלו מדרבנן ויש שני מקואות א' כשר וא' פסול כיון שידענו שחכמים תקנו שלא תעלה הטומאה בשאוב אוקמינן על חזקה אבל ודאי אם נולד הספק בתקנה עצמה אם תקנו בזה אמרינן כיון דמספקא לן מוקמינן אדינא, וזה דעת הראב"ד שכתב בה' שחיטה באיבעי' דשהיי'