ישועות מלכו פג

להגדיל עלבון הבתולה כי אחר שהרב מאסטראווצא שעמדו לפניו שני הצדדים משך ידו מזה העסק כי ראה שע"פ דין אין שום חשש פיסול רק קול בעלמא, ותניא בגיטין דף פ"ח בממזרות אין חוששין לה עיין שם פרש"י, וגם שהחתן יאמר שמשום קול זה היא שנואה בעיניו ומאיסה עליו מה לי להכניס בזה, שעי"ז יגדל עלבון הבתולה יותר ויותר כי יאמרו קמו רבנן במילתי' וחזו בי' ממשא כי כבר שמענו כמה מעשיות כיו"ב וכמה נפשות נשתקעו, ע"כ חלילה לי להתערב בזה ומי שלבו שלם בדבר ידין זה: נאום ישראל יהושע. סימן מט לכבוד ידידי הרב הגדול ר' מיכאל דוב אבד"ק לויביטץ

על טענת החתן שלא ראה המום אם היתה אמו עמו רחוק בעיני טענה זו כדמוכח נמי בהמדיר דף ע"ו ועדיף ממרחץ, ומה שרצה כ"ת לומר דגם ע"י אמתלא שאינו מבוררת פטור מחיוב שבועה הוא זר מאוד, איברא דבאיסור שבועה לחוד אדם נאמן על עצמו וע"א נאמן באיסורין, וזה ימים שרצה רב אחד לומר שהבעל נאמן על אשתו שיש לה מום גדול דע"א נאמן באיסורין לענין חדרגמ"ה ואני דחיתי הדברים כיון דנושא אותה עד"ז כמוש"כ הנ"י בשם הריטב"א הו"ל ככל חיוב ממון דאין נאמן עכ"פ לגבי חיוב שבועה לחוד נאמן ע"פ עצמו אלא שאחר שהיתה אמו עמו אין נאמן שלא ידע ובל"ז דבר זר הוא לומר שהחתן יהי' נאמן לומר מאיס עלי דא"כ בטלין כ"ד התנאים שנכתבו ואם הקילו בבתולה שאומרת מאיס עלי לא הקילו לגבי איש וכמה טעמים יש לחלק לכן קשה לסמוך להקל: ידידו. סימן נ לכבוד ידידי הרב הגדול טוביינא דחכימי מרגניתא דליתי' טימי זך הרעיון איש חמודות ולו במדע עשר ידות כקש"ת מו"ה מנחם נחום נ"י האבד"ק קארטשוב יצ"ו

מכתבו הנכבד האיר אל עבר פני בערב חג הביכורים העבר ועיינתי בו וראיתי מלא מחי' תורה והנאני, וע"ד השאלה בקטנה ששידכה אבי' והגביל זמן לנשואין ונסע אבי' למקום אחר והשיאה אמה ואח"כ בא אבי' תיכף אחר הנשואין ונתרצה אמנם הקידושין והנשואין היו בלתי ידיעתו של האב וכמו ששה שבועות אחר הנשואין בעודה קטנה נסע הבעל למרחקים והאשה יושבת עגונה ונפשה לשאול האם אפשר לבטל הקידושין והנשואין, ומעכ"ת פתח בכחא דהיתירא וכתב ששאל ג"כ מאת הרב הגדול מ' שלמה נ"י ראב"ד דק' בראד וג"כ הסכים להיתירא ורצון מעכ"ת לצרף דעתי לסניף ואני בעניי איני רואה מקום להתירה ומן השמים ירחמו על האשה האומללה הזו, כי יסודו של מעכ"ת שי' להתירה שאמרינן ס"ס שמא כדעת הסוברים דלא מהני ריצוי בתר קידושין. ושמא מת הבעל זה תורף דברי כ"ת, ותמהני דודאי כיון דלא נולד לנו שום ספק במיתה של הבעל לא מקרי ספק, ואפי' לדעת הסוברין דמהני ס"ס נגד חזקה דוקא במקום שנולד לנו שום ספק ואיתרע קצת החזקה אבל במקום דלא נולד לנו שום ספק ודאי לא שייך כאן ס"ס, והגע עצמך אשה שנתקדשה או שגרשה בעלה בס' גט והלך למד"ה אטו מי נימא שתהי' האשה מותרת, הא ודאי ליתא כיון דלא נולד לנו שום ספק במיתתו וכן כתבו האחרונים ז"ל והוא פשוט, גם מש"כ דאיכא למיחש שמא בא בעלה בסתר וגרשה אינו נכון כלל מה"ט כיון שלא נולד לנו שום ספק, והאריכות בזה ללא צורך, ובעיקר הדין נראה דהאשה הזו מקודשת גמורה לדעת כל הפוסקים שהרי כיון שמבואר בלשון השאלה אשר בא אבי' אחר הנשואין ונתרצה למעשי' וכמו ששה שבועות אחר הנשואין נסע למרחקים א"כ בודאי בעל אחר ריצוי אב א"כ נראה דלא מבעי לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' אישות הי"ג דריצוי דמקמי קידושין מהני א"כ ה"נ כיון דהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והר"ז כמקדשה מחדש א"כ הריצוי דמקמי ביאה הו"ל כריצוי דמקמי קידושין וכ"כ הרשב"א ז"ל הביאו הרמ"א בסי' ל"ו סי"א בבא עלי' אחר שגדלו וא"כ ה"נ אם בא עלי' אחר ריצוי אב דמהני לדעת הרמב"ם ז"ל

איברא דלכאורה נראה דלדעת הר"מ ז"ל אינו אלא ספק שהרי במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי פסק בה' גירושין דאינו אלא ספק, ומ"מ נראה מדברי הרב ז"ל דאפי' בספק א"נ לומר שלא נבעלה ולא אמרינן כיון דלא איתחזק ע"א נאמן ואפי' בדבר שבערוה וכבר השגתי במ"א על בעל נו"ב שכתב דכל היכי דהוא ספק אם הבינה נאמנת לומר שלא הבינה דבדבר שבערוה ולא איתחזק ע"א נאמן, וכתבנו דאשתמיט לי' למר תשובת הרשב"א בסי' אלף קע"ט שכתב שם באשה שהכניסה ידה לחור וקידשה אחד והאשה אומרת שלא שמעה ממנו הקידושין וכתב הרב ז"ל שהדבר קרוב מאוד שלא שמעה ומהימן לה במיגו משמע היכי דל"ל מיגו אינה נאמנת א"כ פשוט דאינה נאמנת בכאן אפי' אם נאמר שהוא ספק שלא נבעלה כש"כ בכאן שהיתה קטנה ודו"ק

ומה שהביאו האחרונים ז"ל מהא דמבואר בש"ס בפ' האומר דקדשתי את בתי וא"י למי ובא א' ואמר אני קדשתי דנאמן מטעם שכתב הר"ן ז"ל דאינו אלא לברר, הא קמן אע"ג דאיקבע איסורא נאמן עד להתיר כל שאינו נגד חזקה, נראה דלק"מ דהא בלא"ה לכאורה דברי הר"ן ז"ל סותרים למש"כ בפ' התקבל דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אסור בכל הנשים ואפי' הקרובות באו ואמרו לא נתקדשנו אין ע"א נאמן וכבר עמדו ע"ז האחרונים אמנם לפענ"ד ליישב דברי הר"ן ז"ל לפי המבואר בירושלמי דקידושין ח' האומר דאב שאמר קדשתי אחת מבנותי וא"י איזה ובא א' ואמר זו היא שקדשתי א"נ, וע"כ דעיקר דבר שבערוה אינה אלא על האשה ולזה כשאין הס' על האשה רק על המקדש וכשבא אחד ואמר אני הוא שקדשתי אותה מחזיק אותה לא"א לכל כמו שהי' מקודם רק שמתירה לעצמו וכבר ידענו שהיתה מותרת לאחד נאמן אבל כשהספק על הנשים איזה שנתקדשה וכל אחת היא בספק א"נ להתיר אחת לשוק כיון שמעיקרא היתה בחזקת ספק מקודשת ואסורה לעלמא א"נ בדבר שבערוה להתיר הספק לגמרי ולפ"ז ניחא דבהאי דגיטין כיון דהספק על כל הנשים א"נ בדבר שבערוה להתיר שזו האשה שלא נתקדשה וא"נ על אחרים כלל אבל בקדשתי את בתי דהספק אינו רק על המקדש נאמן וא"כ י"ל דבכל ספק לא אמרינן אע"ג דלא איתחזק איסורא שתהא נאמנת, ובר מן דין נראה דכאן י"ל דאינו ספק אלא ודאי כיון שדרו יחד כדרך איש ואשתו, ומה שהביא הגאון בעל שאגת ארי' בתשו' הובא בס' בית אפרים להוכיח מדברי הר"מ ז"ל בה' גירושין בנכנס עם אשתו שנתגרשה לפונדק דאינה אלא ספק, תמהני על הרב ז"ל דמה ענין אשתו שנתגרשה דודאי איכא למימר שלא בעלה דאין רצונו כלל לכונסה משא"כ כאן, דדרו כדרך איש ואשתו, ורצו בנשואין י"ל דהו"ל ודאי ואפי' לרי"ף ז"ל דס"ל דגם ריצוי דקמי קידושין לא מהני י"ל