ישועות מלכו פב

מהוצאות ואצ"ל בקלקל המשודך מעשיו, אלא אפי' בשאר אמתלאות כל שמבררת באמתלא הנכונה שדרך להקפיד ושלא ידעה בעת התקשרות פטורה מקנס ומהוצאות דהא להראב"ד לעולם פטורה והמ"מ הניח הדין בצ"ע, א"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן כיון די"ל דגם הרמב"ם מודה שפטורה. אמנם כשאין לה אמתלא מבוררת י"ל דנהי דעל הקנס אנו מאמינים לה בשבועה מ"מ על הוצאות דהנזק ברור שהזיקה אינה נאמנת, ודוקא על חרם ושבועה אדם נאמן על עצמו וכן על הקנס שאם הוא כדברי' לא התחיל החיוב כלל משא"כ היכי שההיזק ברור א"נ לפטור עצמה מנזק הברור עד שתברר בעדים, תדע דהא בלך אחרי ואני אבוא אחריך כשלא בא צריך לשלם ההוצאות אע"פ שאח"כ זכה בדינו וא"נ לומר שבעקיפין בא עליו, אמנם יש לחלק מ"מ נ"ל להלכה כן דכל שאינה מבוררת צריכה לשלם הוצאות, ואם האב עשה שידוך והבת טוענת אמתלא שאינה מבוררת האב ודאי מקרי אנוס גם על ההוצאות, אמנם כשנעשה מרצונה היא חייבת בהוצאות ואין נותנין לה רשות להשתדך עם אחר עד שתתן ההוצאות: והנה כ"ת הביא שהרב הגאון מפרעמיסלא החליק בדברי כנה"ג בחו"מ סי' י"ד בשם הרמ"א דבלך אחרי ואני אבוא אחריך גם כשאירע אונס לצורכו חייב ותירץ מה שהקשיתי שם דבגרמי פטור באונס ובאמת גם אם נאמר דשם חייב י"ל דבהוצאות פטור באונס מטעם שכתב הראב"ד וי"ל דבזה גם הרמב"ם מודה וכמש"כ אמנם לא ידעתי גם שם למה יתחייב, וא"ל דחייב מטעם ערב כמו בזרוק מנה לים (דגם שם לא הכריע הרמ"א], ותו דהתם אמר ואתחייב משא"כ כאן לא נחית כלל ע"ד שיתחייב אם לא יבוא נראה ודאי שא"ח אלא מצד גרמי, וא"ל בזרוק מנה לים ואתחייב דלא הכריע הרמ"א למה לא יתחייב מטעם גרמי דע"פ זרק מנה לים, י"ל דש"ה דלא הי' לו לזרוק לים ואי הוי שאל לב"ד היינו אומרים לו שלא יזרוק דעבר על בל תשחית, ול"ד למראה דינר לשולחני דהתם דרך עולם היא לסמוך ע"ד, וא"ל על זה מדברי ירושלמי פרק האיש מקדש על הא דתניא דאם אמר לפועלים צאו ואכלו ואני פורע חושש משום יי"נ ומשום שביעית דאם היו הפועלים חרשין אין כאן חשש דאין שליחות לחרש ות"ל דבזה חייב משום דד"ג דהא כיון דחייב לפועלים דרך ליתן ע"פ ציווי החייב ודל שליחות וערבות מהכא יתחייב משום גרמי לר"מ [י"ל דאי] לאו משום שליחות נהי דחייב לשלם מ"מ לא הוי כמיתסר ולא הי' חשש משום יי"נ וכמבואר בש"ס ר"פ השוכר את הפועל דף ס"ג ע"ב עיי"ש היטב, ודוקא מצד שליחות אסור והא דמבואר שם בירושלמי ומייתי לה הרשב"א בחי' פ"ק דקידושין באומרת תן מנה לחרש ואקדש אני לך דאינה מקודשת והא יתחייב עכ"פ מדד"ג י"ל דמ"מ אינה מתקדשת כיון דלא מטי הנאה לבן דעת אע"ג דודאי חייבת מצד דד"ג מ"מ הקידושין צריך שיגיע הנאה לבן דעת כמוש"כ הרא"ש, ולפ"ז אם מקדש אותה אח"כ בהנאת מחילת מלוה ודאי מקודשת להסוברין דבהנאת מחילת מלוה מקודשת, ומה שיש לעיין בזה בארתי בחי' לחו"מ סי' קכ"ט ובחי' לא"ע סי' כ"ט וכאן אין להאריך. ולדינא נ"ל כמש"כ דכל שאין לה אמתלא מבוררת א"נ בשבועה לפטור עצמה מחיוב הוצאות אע"ג שהאב פטור מ"מ אם נעשה מרצונה ועשתה שליח היא חייבת בהוצאות וכן הדין בחזר המשודך באמתלא שאינה מבוררת א"נ על הוצאות ואם היא אמתלא מבוררת פטור גם מהוצאות, כ"ז כתבתי להלכה ולא למעשה בלי רשות הרב הגאון אב"ד שי' לאוי"ט: ולחיים טובים יכתב ויחתם ידידו מחו' ישראל יהושע סימן מו ב"ה יום א' פ' לך תרמ"ה לפ"ק קוטנא שלום וכ"ט לכבוד י"נ הרב המאוה"ג וכו' מ' אפרים שלמה זלמן נ"י האבד"ק פיעטרקוב שיחי' בדבר השאלה בחור ובתולה שנשדכו ואחר שלשה חדשים חלתה הכלה מחלת הפאקען ועבור זה נעשה פני' קמטים ונמאסת בעיני החתן ואינו רוצה לנשאה, וצד הכלה תובעין חצי נדן קנס דנסתחפה שדהו וגם רוצים שימתין עוד כי הרופאים מגידים שתתרפא, הנה כבר מבואר בתשו' מהרי"ק שורש ק"א דבשידוכין לבד ל"ש נסתחפה שדהו לפי שלא זכה בה בשום ענין ואינו אלא כשנים שנשבעו לעשות ד"א לכן אין טענת צד הכלה כלום אם הוא מום דקפדי אינשי, גם הטענה שימתין עוד על הספק אינה טענה אמנם זה אם החתן אומר יקוב הדין את ההר אמנם ע"פ מוסר ויראה אינו נכון לעשות כזאת אחר אשר בא עמה בברית והיא לא פשעה נגדו בשום דבר אין ראוי לבגוד בה ולבייש אותה על לא חמס בכפי' ולא עשתה שום עול נגדו ואם חלתה עד אשר נשחת יפי' הנה הבל היופי ושקר החן וראוי לו ליקח את מקחו לשם שמים ובודאי יהיו לו בנים הגונים ויראי חטא אם יהא כוונתו לשם מצוה ואל יהי' קל בעיני החתן ואביו ואמו בושת בתולת ישראל וראוי להם לדבר על לב בנם להתפייס בה ויערב לו מקחו והי' זה שלום: נאום הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן מז ב"ה יום א' פ' וירא תר"מ לפ"ק קוטנא. לכבוד י"נ הה"ג חריף ובקי מ' מיכאל דוב נ"י האבד"ק לויביטש יצ"ו. בדבר קישורי שידוכין שבין בן ר"מ מפה כתב כ"ת שבאם הצד שכנגדו מסלק שני מאות רו"כ אע"פ שכתב בתנאים שלשה מאות רו"כ כיון שמסלק שני שלישית סגי ואם זה מסרב צריך ליתן חצי נדן קנס ושכן הורה הגאון המנוח מוהר"ז ז"ל מווארשא. והנה הדבר ברור שאין זה מצד הדין אלא מנהג או תקנה ובמקום שנהגו כפי תקנה נהגו וכהאי דפ' מציאת האשה מקום שנהגו וכו' וצריך שידעו הצדדים מהמנהג כמש"כ הש"ך בח"מ סי' ע"א משא"כ כאן שאין מנהג זה והתקנה ידועה כלל במקומינו פשיטא שאין לחייב לר"מ בחצי נדן קנס ועכ"ז דברתי עם ר"מ הנז' להחליט את המתנות אשר נתן להכלה והן שוין לערך חמשים רו"כ וגם יחזור את החמשה ועשרים רו"כ אשר נתן אבי המשודכת להחתן וכבר מונחים הכ"ה רו"כ אצלי וינותקו קישורי השידוכין אחר שאין ביכולת אבי הבת להשלים התחייבות שלו והי' זה שלום: נאום ידידו ישראל יהושע חוב"ק קוטנא יצ"ו. סימן מח ב"ה אור ליום ד' כ"ב כסלו תרנ"ב לפ"ק. שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אהרן נר"י אבד"ק יענדרזוב. ע"ד מבוקשו להשיב אליו בדבר קישורי שידוכין שבין הב' מעירו ובין הבתולה מאסטראווצא שיצא עלי' קלא דל"פ שם ממזרות, חלילה לי להתערב בענין זה