ישועות מלכו ח

סימן יד ב"ה אור ליום ו' כ"ו אדר תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. שפעת שלום והכנה לחג הקדוש הבע"ל כבוד בני הרב וכו' מו"ה משה פינחס שיחי' דומ"צ בפראגא: אחדשה"ט אבקש שתודיעני תדיר ולכל הפחות ג' פעמים בשבוע משלומך וממצבך הטוב למען תקיים מצות כיבוד אב ואם, גם באתי להודיעך מה שנתקשיתי זה ימים, בהא דמבואר בש"ע ה' שבת סי' רמ"ו דמי שיש לו בהמה בשותפות עם הנכרי כדי להנצל מאיסור שביתת בהמה יכול להתנות עם הנכרי שלא יעשה מלאכה בבהמה זו בשבת, ואם יעשה הרי זה באחריותו לגמרי לענין יוקרא וזולא ולענין אונסין, והגיה הרמ"א דגם אם הבהמה כולה של ישראל יש להתיר כמו בשותפות, ואני תמה שהרי מקור דין זה שכל שקבל אחריות זולא ואונסין דמיתה דינו כשלו הוא נלמוד ממשנה דפרק י"א דתרומות, ואני תמה דבירושלמי פרק י"א דתרומות מייתי ברייתא מפורשת דכהן ששם פרה מישראל יאכילנה תרומה דוקא בכרשינין שאינו מאכל אדם ותרומה דידה היא רק מדרבנן מותרת לאכול כיון דבאחריות הכהן הוא לענין אונסין וזולא, אבל בתרומה דאורייתא גם בשומא לא קנה, וכיון דשביתת בהמה בפרט כשאין לנכרי חלק בה היא דאורייתא לא מקרי לגמרי של נכרי, והא דר"פ אלמנה דעבדי צאן ברזל יאכלו בתרומה אע"ג דהיא מאכל אדם י"ל דקיי"ל כרבא ורב אשי דמדאורייתא מיכל אכלה, אמנם צ"ע על הרמב"ם ז"ל שנראה מדבריו דס"ל דהלכה כרבינא לגבי רב אשי, ועיין בסדר תנאים ואמוראים שנדפס בס' שם הגדולים להגאון אזולאי ברבינא ור"א הלכה כמאן ואשתמיט להגאון אזולאי דברי הרמב"ן בס' הזכות בפ"ק דיבמות בפלוגתא דר"י ור"ל אם האחין חייבין על חלוצה כרת, ולפ"מ שנראה מדברי הראב"ד ורמב"ן שם הלכה כרב אשי, ועיין היטב ברא"ש פ"ק דקידושין סי' ט"ו ובדברי הרא"ש במס' ע"ז ריש פרק אין מעמידין ותראה דלרוב פוסקים הלכה כרב אשי לגבי רבינא, א"כ אין לנו לדחות דברי ירושלמי דתרומות מהלכה, ואת חג המצות תחוג בדיצות. אביך הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא ולכל אנשי עיר שלום. סימן טו ב"ה ער"ה תרנ"ב לפ"ק. לשנה טובה יכתב ויחתם כבוד הרב וכו' מו"ה משה שליט"א האב"ד ק"ק קינסק יע"א. ע"ד השאלה, הנה המג"א בסי' רמ"ד ס"ק ו' כתב דאע"ג דבירושלמי שבועות מבואר דלא חיישינן לאורחים. מ"מ בשבת החמירו, אמנם בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' קס"ז מבואר להדי' שלא כדברי המג"א אלו אלא דגם בשבת לא חיישינן לאורחים ובלי ספק שהרב המג"א לא ראה דברי הרשב"ץ אלו כי לא נדפסו בימיו, ובודאי לא הי' חולק על הרשב"ץ שהי' מכת הקודמין בדורו של הריב"ש ולענין קו' המג"א מדברי הרמ"א דחיישינן למראות עין דאורחים נ"ל לחלק דדוקא במקום שהוא מנהג קבוע בכל אנשי העיר ל"ח לאורחים דקלא אית לי' וגם האורחים ידעו מזה, משא"כ בדברי הרמ"א ביחיד הדר בישוב לבדו וחילוק זה מבואר בגיטין דף י"א דאתרא באתרא לא מיחלף. א"כ בנד"ד שהיה מנהג בכל העיר ל"ח למראית עין, ועפ"ז מיושב קו' המג"א שם על מנהג קאליש וא"צ לחילוק הנודע ביהודה, לכן יש להורות להתיר, אמנם יש שיטה אחרת דבקבלנות גופא הגם שהוא מותר על פי דין אמנם אין ההמון מכירים בין שליחות לקבלנות וסבורים שגם זה אסור, כיוצא בזה מבואר בדברי הר"ן שבת פ' במה אשה לכן אין להתיר רק לצורך מצוה כבנין המקוה דיש חשש מכשול, וכן הוריתי פה להתיר אבל לא לבנות בנין אחר בקבלנות, ולחיים טובים יכתב בספר: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן טז ב"ה אור ליום ב' ח"י אדר תרנ"ג לפ"ק פה קוטנא. לכבוד הרבני הנגיד המפורסם כש"ת מו"ה אברהם צבי הירש נ"י גליצענשטיין בדאמביע: מכתבו שכתב כבודו נ"י לפה קבלתי לנכון, בנידון שאלתו שבעלי מלאכות רוצים לעשות מלאכה בבנין שלו, דעתי שיכריז כבודו נ"י בבית הכנסת שהוא נתן הבנין בקבלנות ובפירוש הותנה עם הבעלי מלאכות שלא יבנו בשבת והחומה לא יבנו בשבת רק שבאם יעשו הבעלי מלאכה דבר בפנים לצורך הבנין ידעו הכל שזה הוא שלא מרצונו: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן יז ב"ה יום ו' עש"ק חי' תרי"ד לפ"ק. לכבוד ידידי הרבני החריף מ' מרדכי דוב נ"י הלוי. ע"ד קו' המג"א בסי' רע"ח הנה לפ"ד רש"י בב"ק דף ל"ד דאפי' מקלקל ואינו מתכוין הו"ל כחייבי מיתות שוגגין כיון דאלו הי' מתכון הי' חייב א"כ כש"כ במלאכה שאינה צריכה לגופה דאמרינן קלב"מ ואף שהתוס' מחולקים על רש"י הנה בירושלמי מבואר כדברי רש"י ז"ל, ומש"כ דספק קלב"מ אינו פוטר מתשלומין הפ"מ בה' שבת עמד בזה אבל לא מטעמא דידך שאין זה מועיל לחייבו בדיני אדם שאפשר שפטור והב"ד איסורא קעבדי במה שכופין אותו ובטור משמע שהב"ד כופין, והנה בשנים שעשו בשבת יש לעיין אם אמרינן קלב"מ ולכאורה תלי' בפלוגתא דרש"י ותוס' ויש לחלק ותו לא מידי רק החיים והשלום בעיקר דבריך שמחתני ותראה ללון בעומקה של הלכה להוציא דין לאמיתו אם כה תעשה מובטחני שתהי' מורה הוראה בישראל וגדול בתורה: הנ"ל סימן יח ב"ה יום ה' ח"י אדר שני תרי"ט לפ"ק. את חג המצות יחוג ברב דיצות, כבוד י"נ הרב הגאון המובהק המפורסם מוה"ר מאיר נרו איערבאך אבד"ק קאליש יצ"ו. אחדשה"ט במשפט, הנה השגתי אגרת וכו' ואשר כתב כ"ת על מה שהקשיתי על הרשב"א בחי' לשבועות יאמין לי כי אתי היו הדברים ולא הארכתי למעכ"ה רק להערה בעלמא, אמנם אשר צדד על מש"כ דלא אמרינן רגלה של זו ואפי' חצי' של זו אלא בהנך דבאין בנדבה לדעתי יתד הוא