ישועות מלכו ז

א"כ ברמא על חד תלת ניהו דלגבי קידוש יצא בכוס של רביעית אע"ג דאין בו אלא רובע רביעית יין כמבואר בפ' ע"פ מ"מ י"ל דלענין ברכה אחרונה אין המים מצטרף להשלים השיעור ולמ"ד דלענין ברכה אחרונה צריך שיעור רביעית כל היכי דרמא על חד תלת צריך שישתה לוג שלם כדי שיהא בו שיעור רביעית, וראיתי לפ"מ במג"א סי' ר"ב שכתב דהא דנתערב יין בשאר משקין דאין מברכין בפה"ג וכתב הט"ז דהוי כטפל והקשה הוא הא עכ"פ יהא צריך לברך ברכה אחרונה וכתב ליישב זה כיון דשיעורו ברביעית ולרמב"ם שיעור השתי' היא כשישתה רביעית בכדי שיעור רביעית ואם הפסיק מעט אינו מצטרף לכן אין מברכין אחריו אמנם כבר בארתי במ"א דלפסק הרמב"ם ז"ל דשיעור שתי' הוא בכדי רביעית דוקא כשותה שיעור רביעית מצומצם אבל בשותה יותר מכדי רביעית גם לרמב"ם שיעורו בכדי א"פ והוכחתי כן מש"ס פ"ב דכריתות וכן מהא דאמרינן בא"ע הנח לכותח הבבלי דלית בי' כזית בכדי א"פ ומדברי חסר איזה תיבות] ובשותה כדי רביעית עכ"פ מיין גופא מברכין ב"א, אבל מ"מ יש להוכיח דאין המים מצטרף דלא אמרינן דנהפך המים להיות כיין לענין שיעור ברכה אחרונה וכדאשכחן לענין חלה, אמנם נ"ל להוכיח דברמא חד על תלת מדין התלמוד מצטרף גם המים להשלים השיעור לב"א כמו שמצטרף לענין כוס של קידוש כמבואר בפ' ע"פ והראי' דהנה בהא דאסיק ב"ב דף צ"ו דברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא פליגי מותב התם הש"ס מהא דתנן המתמיד ומצא כדי מדתו דאיפלגו ר"י ורבנן אי חייב במעשר והקשה הרמב"ן והרשב"א מה ראי' ממעשר לברכה דבמעשר הא טכ"ע אסור משא"כ הכא לענין ברכה הא אזיל לי' חשיבותי' וכמו"ש הרשב"ם ותירץ הרמב"ן דהא דמתמיד היינו שלקח שמרים מיין מעושר דאי משום טכ"ע אז לא הי' חייב במעשר שהרי כבר מעושר אלא שאמרינן שהשמרים מהפכין אותו ליין והוי כאשר הכל יין וחייב לעשר כמו בגידולין והרשב"א תירץ דכיון דבדמאי איירי הא קיי"ל לא גזרו על תערובות דמאי והקשה ע"ז שהרי בפ"ק דחולין אמרינן דבבא ליד החבר אסור לערבן משום תערובות דמאי והכא כשהתמד כבר הי' ביד חבר א"כ הדרא קו' לדוכתא נימא משום טכ"ע, ותירץ דכיון דבשמרים לא הי' דין דמאי דל"ח לשתי' ואין האיסור רק כשנעשה התמד ע"כ דגוף המים נחשב ג"כ כיין דאל"כ הוי לי' כתערובות דמאי דלא גזרו מבואר מדבריהם דגם המים נחשב ליין וממילא דמברך ג"כ ברכה אחרונה והיא ראי' חזקה: ועדין יש לדקדק ביותר מעל חד תלת דמדין הש"ס אין מברכין בפה"ג אלא שהמרי"ל פסק לברך עליו במקום שדרך למזוג כן ומחזיקין אותו כמו יין י"ל דלא נחשב רק לברכה ראשונה דעל משהו מברכין ולא שיהא נחשב גם המים להשלים השיעור ונהי דלענין שיעור הכוס לא צריך רק רביעית מן היין והמים מ"מ לברכה אחרונה יש לחלק ומ"מ מסתימת דברי הרמ"א נראה דלעולם מברכין גם ברכה אחרונה וכמו ברמא על חד תלת שהוכחתי מדברי הרמב"ן והרשב"א דמברכין גם ברכה אחרונה, ועתה נבוא לדין צימוקים לדעת התב"ש דעכ"פ בעינן שיהא יותר הצימוקים מחלק הששית ממים באופן שלא יהא המים ששה פעמים מהצמוקים אחר שנתגדלו ונתפחו, ובס' תו"ש חולק על זה דצימוקים שאני וכמש"כ ברלנ"ח סי' מ"א דבצימוקים לא בעינן רמא על חד תלת מדין התלמוד ומע"כ הוסיף דלפי מש"כ הרשב"ץ והמבי"ט דיין צימוקים אינו מחמיץ דנהפך המים ליין א"כ ה"נ גם ביותר מששה חלקים מים מהני והוסיף עוד דגם אם חסר כאן ואע"ג שהגאון ח"צ השיג על הרשב"ץ והמבי"ט מע"כ עשה סמוכין לדבריהם וע"ז אמינא מדידי שראיותיו של הח"צ הם קלושות מאוד וגם אם נאמר דהא דאמרינן בש"ס ב"ב דף צ"ו יין צימוקים לא יביא ואם הביא כשר דהיינו בצימוקים ששרה אותן במים מ"מ נ"ל דגם אם נאמר כן אינו מוכרח שיהי' צימוקים ששרה אותם עדיפים מיין ממש שנ"ל דגם ביין מזוג דפסול לנסכים היינו אם ניכר המזיגה שאם טועם מרגיש שנחלש טעם היין ע"י המזיגה אבל אם נפלה טיפת מים בחביות יין ולא ניכר כלל שום ענין המזיגה שלא נרגש ע"י המים שום חולשה כשר תדע דהא בנתערב טיפת דבש בחביות דס"ל להרמב"ם ז"ל בה' א"מ דנפסל כל היין ופליג הריטב"א בחידושיו לע"ז דבטל הדבש. וא"ל מהא דתני בר קפרא אלו הי' נותן בה מעט דבש א"א יכול לעמוד מפני ריחה אלא שאסור מטעם כל שאור וכל דבש דז"א דהא אמרינן בזבחים דף ע"ח אמור רבנן בתר טעמא ואמור רבנן בתר חזותא וה"נ בריחא שהקטורת עשוי' לריח כל שמשביח את הריח לא בטל כמו בנ"ט דמאכל ולדעת הרמב"ם דלא בטל היינו דס"ל דכיון דגלי קרא דהיתר מצטרף לאיסור לא שייך ביטול ואע"ג דנראה מבואר מדברי הרמב"ם דלא אמרינן גם בקדשים היתר מצטרף לאיסור אלא לגבי הקטרה בלבד מ"מ י"ל דניסוך ע"ג המזבח יש לו דין הקטרה עיין זבחים וכמש"כ הרמב"ם להדי' בפ"ה מה' א"מ. והנה כ"כ שהמג"א סי' ר"ד הקשה בדרך המקום למזוג היין יותר מששה חלקים מים למה אין מברכין הא טכ"ע דאורייתא ותירץ דביותר מששה חלקים מים בטל לגמרי דפוגם את היין וכמבואר ביו"ד סי' קל"ז, והנה ד"ז דיין בטל בששה חלקים מים רבים מגדולי הראשונים חלקו ע"ז ונ"ל ברור שאין לסמוך ע"ז אלא באיסור דרבנן בסתם יינם ולא באיסור דאורייתא אם גם נתפוס כדעה זו מ"מ הא אי אפשר להכחיש החוש דהשורה צימוקים גם בששה חלקים מים משובח בטעמי' וע"כ אחת משתים או דשאני צימוקים ואין טכ"ע של כ"ד שוה והצימוקין משובחין גם ביותר מששה חלקים מים וצימוקים שנתבשלו עם מים עושין ביותר מששה חלקים או שנאמר כדעת הרא"ה דביבש משערין כזית בכדי רביעית ואע"ג דלא קיי"ל כדעה זו היינו דוקא לגבי פליטת הטעם אבל בנמחה הגוף הכל מודים דמשערין ברביעית א"כ לכל הטעמים כיון דא"א להכחיש החוש שאינו פוגם א"כ לא קפדינן כלל אשיעור דשתות אלא כל שאין מקפידין כשיעור המזיגה וטכ"ע מברכין בפה"ג ולמש"כ גם ברכה אחרונה מברכין לכן נראה לי כדברי התו"ש: והנה מה שמעכ"ת רצה לחדש לחוש גם לדעת התבו"ש שבתחילת שרייתו יהיו הצמוקים יותר מחלק ששית אלא כיון דנעשה הכל יין ה"ז כיין גמור ורשאי אח"כ להוסיף אין לה"ר לזה מדברי הרמב"ן והרשב"א שכתבתי דס"ל דמתמיד על השמרים נחשב הכל כיין די"ל כעין שכתב הרמ"א בהג"ה בביטל איסורין דאע"ג דנהפך האיסור להיות היתר מ"מ בנתוסף אח"כ איסור אמרינן ויקץ כישן הפיגול ומ"מ כיון שכ' שאין דברי התבו"ש מוכרחין שפיר דמי לעשות כמש"כ כ"ת בפרט כיון שכתב מע"כ שעי"ז היין משובח יותר ומ"מ נ"ל שישער עכ"פ מעכ"ת לראות שהצימוקים ישביחו את המים בלי תערובות שאר סמנים שנותנים מוכרי יין צימוקים כמו שנהגו גם ביין משובח לערב מאפטייק אמנם כאשר יראה שהצימוקים משבחין את היין ומרגישין בהמים טעם טוב נ"ל פשוט דא"א להכחיש את החוש ולדין בנ"ט לפגם אלא כטע"כ כמו בכל איסורין וממילא מברכין בפה"ג וגם ברכה אחרונה ומ"מ נ"ל שטוב להחמיר שלא יהא עכ"פ חלק תשיעית שזה השיעור של אכ"פ דבזה יש לצרף גם דעת ר"ח כהן: