ישועות מלכו עט

ראו שנתן לה סתם ולא שמעו שדבר עמה על עסקי קידושין דהו"ל כמקדש בלא עדים כיון דהעדים הראשונים לא ידעו שנתן לה והעדים השניים לא ידעו שדבר עמה, ולפ"ד הגאון הנ"ל בנד"ד הו"ל כמקדש בע"א, שהרי את, בלא מקודשת לי, אינו כלום וכן מקודשת לי בלא הרי את הו"ל כידים שאין מוכיחות, אבל באמת כבר השגתי בחי' עליו דהא דצריך עדים בקידושין היינו שיהי' לנו לראי' שהיא מקודשת וכל שביד האשה להראות שהיא מקודשת אף שהעדים אינם יודעים אם היא קידושין הר"ז מקודשת, תדע דהא להרי"ף והרמב"ם עדי חתימה כרתי בלא עדי מסירה, והתוס' שכתבו בגיטין דף י"ז דגם לר"מ צריך עדי מסירה דאין דבר שבערוה פחות משנים והביאו ראי' מירושלמי, נראה שהי' להם גירסא אחרת בירושלמי, ובירושלמי דידן מבואר להיפוך, וזה דעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל ורוב ראשונים, וכן הר"ן בפ' המגרש דעדי החתימה נמי מהני מטעם עידי מסירה כיון שהגט יוצא מת"י ואנו יודעים דבצווי הבעל נכתב וכיון שהגט בידה אנן סהדי שנמסר לה, הרי אע"פ שאין העדים יודעים כלל מענין גירושין שהרי אפשר שכתב לגרש ונמלך אע"פ כן הר"ז מגורשת שהתורה לא הקפידה על ידיעת עדים רק שיהי' לה לראי' ע"פ ידיעת עדים שנתגרשה וכל שיכולה לברר זכותה בב"ד ע"י עדים אע"פ שהעדים אינם יודעים אם היא מגורשת ל"ל שה, ומעתה ה"ה והוא הטעם בנידן של המל"מ הנ"ל שהרי האשה והבעל יכולים לברר ע"פ עדים בב"ד שנתקדשה שיבואו שני כיתי עדים לב"ד וע"י צירוף שני כיתות הללו יתברר לפני ב"ד שנתקדשה, ותדע שהרי שליח לקבלה שנמסר לו בפני עדים אף שהעדים לא ידעו שהוא שליח קבלה מגורשת אף דמסירה למי שאינו שליח לא מעלה ולא מוריד אלא דכל שיש ביד האשה להביא זכותה לפני ב"ד ע"י עדים אף שהעדים לא ידעו מזה ל"ל בה שהרי עכ"פ ע"פ דברי עדות שיעידו יתברר אח"כ, ותדע דהא ילפינן מממון ושם מהני עדות כה"ג ודברים אלו ברורים מאד, ובהכי ניחא מה שיש לדקדק בדברי הרי"ף בפ' ד' אחין דס"ל דשטר היוצא מתחת ידי עדים מקרי מפי כתבם דאי בעי כבשי לעדותן א"כ קשה הא דב"מ דף י"ג דס"ל לאביי עדיו בחז"ל והא כשהוא ביד העדים לא מהני דהו"ל מפי כתבם א"ו כדאמרן כיון דהעדים יכולין להביא הכתב בפני ב"ד מהני לקיים הדבר, והכי ניחא הא דריש פרק כל הגט כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה ודייק מיני' רבא דשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת מוציאין שט"ח על אחרים ולא חיישינן לנפילה, וקשה הא דעת הה"מ דבאיסור א"א לא חיישינן לנפילה אף במקום דחיישינן לנפילה בממון וכן הקשה בס' קצוה"ח סי' מ"ו וכבר כתבתי בחי' לחו"מ סי' מ"ו שזה קו' משובשת מאוד, דודאי דבר שבערוה במקום הצריך עד לקיים הדבר שוה ממש לממון ואם חיישינן לנפילה בממון לא מקרי מוכח מתוכו גם לענין א"א, ואפי' אתי אליהו ואמר שנתכוין לקדשה לא מהני כיון דלא הוי מוכח מתוכו, וע"כ לא קאמר ה"ה אלא במקום דלקיומו של דבר הי' עדים אלא שלא נתקיימו בזה אינו דומה איסור לממון דלא חיישינן למשקר [ובמ"א הארכתי מאוד בדברים הללו], כלל הדברים דאין צריך עדים בקידושין אלא שיכולה האשה [וגם הבעל לדעת קצת הפוסקים] לברר בב"ד שנתקדשה, ומעתה בנ"ד ע"א שמע שאמר הרי את והשני שמע שאמר מקודשת לי אף שלפי דברי שני עדים א"י אם היא מקודשת אם השלישי מעיד ששמע ה"א מ"ל ה"ז מקודשת אלא דהו"ל חצי דבר ובשני חזקה מהני ולדעת רש"י ורמב"ן דבשערה אחת אין כאן שום עדות משא"כ בשני חזקה ובארתי בחי' לחו"מ ס' ק"מ הטעם דבשני חזקה אף דלא נשלם רק בג' שנים מ"מ אם החזיק ג' שנים נעשה למפרע בחזקת שהוא שלו, משא"כ בשתי שערות אם ראו כת אחת שערה אחת וכת ב' שערה השני' לא נעשה גדולה בבירור רק משעה שראה השער השני', וא"כ בנ"ד נ"ל דהו"ל כחצי דבר, וכן לדעת התוס' לפי שלא ראה מה שיכולה לראות, ויש מקום לומר דהו"ל חצי דבר, אבל לדעת הרי"ף דנ"מ לפירות דיש לומר דה"נ נ"מ למטבע שנתן לה במתנה, ומ"מ בנד"ד אין צורך לזה שהרי העד השני שמע שאמר מקודשת לי בשעה שהי' המטבע בארץ פשוט דאין כאן לתא דקידושין ועד הג' אינו אלא ע"א בלבד בהכחשת הבתולה גם כי הכחישו העד השני שהרי הוא אומר שברצונה נתן לה והשני אומר שלא רצתה לקבלו ואף שיש מקום לפלפל בזה אם מקרי הכחשה בבדיקות או בחקירות אין לנו צורך בזה כיון שהבתולה מכחשת אותו לכן ברור שאין בזה סרך קידושין, ועכ"פ ראוי לאיים על הבתולה שתשבע שבועה חמורה להכחיש העד הג' שלא נתרצית בקידושין כלל לאחר שתשבע ראוי ליסר את המקדש והעד השלישי הבליעל א"י עפ"י פקודי החיל כפי כוחם למען לא יוסיפו בני עולה לעשות כאלה לנבל בנות ישראל והי' בזה שלום: ידידו הדוש"ת ומברכו בברכת החג שיחוג בדיצה וחדוה ישראל יהושע. ידידי מעולם לא עלה על דעתי שתשבע להכחיש את העד כי אין זה דבר שבממון רק למען חומר האיסור המנהג לאיים הרבה ובעתים שהדור דור פרוץ נכון להטיל שבועה, וכבר מבואר בפוסקים שב"ד רשאים לאיים בשבועה אף שלא ע"פ דין: סימן מ ב"ה ז"ך אדר תרמ"ג לפ"ק קוטנא. כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' האבד"ק טושין. בדבר הקידושין. הנה יען כי העדים לא הגידו בפעם הראשון אם ראו שהבתולה זרקה הכסף אחר שקדשה או לא אין זה ענין להא דנחלקו הפוסקים אם בסייף וארירן מקרי חקירות דהתם לפ"ד שניהם חייב מיתה אבל כאן העדים צריכים להעיד על הריצוי וכל שלא הגידו זאת לא נגמרה עדותן וכן אין זה ענין לעדי קידושין אם צריכים דו"ח שעכ"פ צריכים להעיד שהי' קידושין בריצוי שלה וכל שלא העידו זאת בפעם הראשון יכולין לחזור ואדרבא ממה שהעיד א' בפעם הראשון שנכנסו אח"כ לראות אם זרקה כי חפשו אולי ימצאו נראה שלא ידעו אם זרקה אז וגם לפ"ד עד השני נראה שלא ידע אם נתרצה לכ"נ להקל ואין רצוני לסמוך עלי לבד ימחיל לכתוב לחתני הגאון שיחי': ידידו הדוש"ת ישראל יהושע. סימן מא ב"ה ב' אלול תר"ן לפ"ק. שוכן שמים יכתבנו לחיים כבוד ידידי הרב וכו' מו"ה מרדכי נירערבערג בסעראצין. מכתבו קבלתי, וע"ד אחד מפריצי בני עמינו שקידש בתולה אחת תיכף אחר הפסח בליטרא שמרים והשמרים הזה נעשה בביתו ובפסח בשנה שעברה לא מכר החמץ ולא רצו הרבה מבני ישראל לקנות ממנו כדין