ישועות מלכו עח

לחלק בין דיבור למעשה, אמנם הח"מ חולק ע"ז ודעתו דגם בכפרה שלא קבלה קידושין כלל מ"מ אינה מקודשת דהו"ל כמקדש בלא עדים דכו"ע ידעי דהמקדש בלא עדים לא מהני כלומר כיון דטענת משטה טענה טובה היא ואנן טענינן א"כ גם כשתודה עתה שלא כונה לשטות מ"מ אז בשעת מעשה לא הי' ידוע לעדים כלל את אשר בלבבה הוי כמקדש בלא עדים, והרב ז"ל נסתייע מדברי ריב"ש בסי' רס"ו דגם שם האשה הכחישתו שלא קבלה קידושין ומ"מ כתב הריב"ש לא' מצדדי ההיתר כיון שהיו העדים טמונים אחורי הגדר, ולפענ"ד לאו ראי' הוא דהתם הי' המעשה שהאשה אחת נתקדשה בתחילת שנת קמ"ז ואח"כ הוציא א' קול שקידש אותה מכבר בשנת קמ"ד או קמ"ה והביא עדים שהיו טמונים וע"ז כתב הריב"ש דל"מ והיינו דאע"ג דהיא כפרה מ"מ כיון דבעת ביאתה לב"ד נתקדשה מכבר לאחר לאו כ"כ לאסור עצמה על המקדש משא"כ בפנוי' אמרינן שפיר מדלא טענה שהי' בדרך שחוק והשטאה נאמנת על עצמה ול"ה דברים שבלב כעין שכתב הר"ן בפ' הא"מ דכל שסובל שני פירושים כמו בנדר בחרם שיש לומר בחרמי שלמים או בחרם ממש אזלינן בתר פירושו ול"מ דברים שבלב, ואע"ג דדעת מקצת הגאונים דבארוסה לא אמרינן דמשאטא וכבר האריכו בזה בתשו' מהרי"ט והעצמות יוסף ולפע"ד ד"ז הוא פלוגתא דאמוראי בירושלמי פ' הזורק אהא דכתב גט לאשה ושובר לאיש ואח"ז יצא הגט מתח"י האיש והשובר מתח"י האשה שנחלפו השטרות ותנן ר"א אומר אם לאח"ז יצא לאו כ"כ, ואמרינן בירושלמי איזהו על אחר ר"ז אומר עד שלא נתארסה ונתארסה ר"י בר חקולה אמר עד שלא ניסת וניסת מבואר דס"ל לר"ז דכל שנתארסה תו א"נ לומר שהי' טעות לאסור עצמה על הארוס ור"י בר חקולה פליג דגם כשנתארסה כיון דאינה משועבדת לגמרי נאמנת לאסור עצמה על הארוס ולומר שהי' טעות בגט, ודעת רשב"א לפסוק כר"ז דכל שנתארסה תו א"נ, וזה דעת הריב"ש א"כ אין ראי' מדברי ריב"ש, והנה גם לדעת הח"מ מ"מ היכי שיש אמתלאות מוכיחות שלא כיוונה להשטות אע"ג שלא ידעה מעדים נאסרה ומש"כ הב"ש בשם מוהרי"ט דגם אם נתכונה בודאי לשם קידושין מ"מ אינה מקודשת המעיין בדברי מהרי"ט יראה דלא ברירא לי' והניח בצ"ע, גם מש"כ בס' אבני מילואים בשם הריטב"א, גם הריטב"א לא החליט להלכה כן באם ידעינן בבירור שנתכוונה לשם קידושין א"כ בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, אם ע"פ כתבים שכתבה לו ובלא ספק הראה להעדים אם נראה שברצונה נעשה אע"פ שלא ידעה מהעדים דהא לרמ"א וגם לח"מ מקודשת גמורה מאן ספין לחלוק בלא ראי' ברורה: וראיתי להגאון ממעזריטש שי' שכתב דגם אם הדבר ספק אם ראתה העדים מ"מ כיון דלא איתחזק איסור מהימנא שלא ראתה, והביא דברי הגאון בעל נו"ב בסי' נ"ט במהד"ק שכתב דהיכי דהוא ספק השקול ודאי נאמנת ומכח זה חלק ע"ד הב"ש בסי' כ"ז דס' בא"י אם מבינה דהיא מקודשת מ"מ, וע"ז השיג דבס' השקול נאמנת ול"מ כן מדברי הרשב"א סי' קע"ט בעידים שראו שנפשט יד לתוך חור ושמעו שאמר הא"מ לי אבל אינם יודעים אם היא אותה האשה והאשה אומרת שלא שמעה ובלשון הרשב"א מבואר שקרוב הי' שלא שמעה ואפ"ה כתב הרשב"א דנאמנת במיגו דלא היתה היד שלה משמע דבלא"ה לא היתה נאמנת אע"פ שהוא ספק השקול ודברי הרשב"א הללו מובאין לפסק הלכה בסי' מ"ב ס"ד בהג"ה וזה כדברי הב"ש בסי' כ"ז גם יש לעיין לפ"מ דמבואר בסנהדרין והובא לפסק הלכה בח"מ בסי' פ"א סעי' י"ג באומר ערי ושכבי להוי סהדי אע"פ שלא ידע מ"מ הו"ל לאסוקי אדעתי' שמא יש שם עדים וה"נ כיון שא"ל האשה פיגא דבורה שיש אנשים אחר הגדר שהרגישה ע"י נענוע הכותל אע"פ שא"ל מסתמא היא בעצמה נענתה מ"מ אחר שייחד עדים הי' לה לתת לב מ"מ אינו מוכרח: אמנם העיקר בזה אם נראה שהי' קידושין מרצונה פשיטא דאין להקל נגד דעת רמ"א ורו"פ והח"מ: ההיתר השלישי שתפס אצבעה בחזקה וע"א אמר שראה שהגביה הטבעת ושם על אצבעה וע"א אומר שראה בעת שהי' מונח על ראש אצבע, והנה הא ודאי דלאו הכחשה היא שאע"פ שע"א העיד שהגביהו עצמם על הכותל שניהם ביחד מ"מ ודאי דא"א לצמצם ואפשר שאחד הגבי' עצמו קצת מקודם וגם שהי' בלילה אפשר שא' הי' קרוב יותר וראה יותר גם נתינת הטבעת על אצבעה: והנה על עדות השני ודאי שאין לחוש. גם להחמיר שהרי לא ידע כלל שאפשר שהי' באצבעה מקודם גם על עדות הראשון שאמר שהגבי' את הטבעת ושם על אצבעה מבואר בב"ש סי' ל' דדוקא באומרת קדשני ולקחו בחזקה אצבעה ואח"כ זרקה הר"ז מקודשת אבל כשלא אמרה קדשני א"מ והיינו ממש נד"ד, ונהי שאם ראינו שעשתה תחבולות להשמיט אצבעה ודאי גם באומרת קדשני א"מ שהרי חזרה בה בעת הקידושין אבל כשלא עשתה מעשה בעת הקידושין שהרי בעת ששם הטבעת על ידה וגם אח"כ לא עשתה שום דבר נגדו רק שהאשה פיגא דבורה הסירה ידו מאצבעה והיא לא עשתה כלום תלי' הכל באומרת קדשני מקודם לפיכך הדבר תלוי באם הי' עסק קידושין ביניהם מקודם שהרי במכתבים שכתבה לו כתוב שיראה לעשות עצות שלא יתפרדו ושתהי' אשתו, גם במכתב שכתבה לו ביום שנעשה המעשה לפי דברי הדיין הרב מוהרא"י הי' נכתב שיראה לעשות בזו הלילה מה שנדבר ביניהם, אמנם הרב מוה' ליפמאן דוד מכחישו ואמר שלא נכתב בלשון זה ואחר שהמכתבים הם ביד הפרוץ יש לעיין במכתבים אם הוא כדברי הרב מהרא"י ודאי יש אומדנות מוכיחות שנעשה ברצונה, וצריך לעיין בגוף המכתב. וסיומא דהאי פסקא שיש לאיים הרבה על הבתולה בח"ח ובשד"א אם לא הי' ברצונה כי אם הי' בעצתה קרוב הדבר שהראה הפרוץ המכתבים שלה להעדים וכיון שהעידו שראו גם מעשים המוכיחין על זה יש להחמיר, אכן אם הבתולה אחר האיום הראוי תעמוד בדברי' שלא דברו כלל מענין זה שיקדש אותה בחשאי ובהסתר כיון שיש כאן כמה צדדי היתר אין להחמיר באם שיסכים עוד רב גדול ומפורסם: דברי ידידו ישראל יהושע. סימן לט ב"ה יום ג' ו' ניסן תרכ"ד לפ"ק. לכבוד הרב הגדול מגזע תרשישים וכו' הרב ר' ישכר דוב אבד"ק לובראניץ יצ"ו. הנה הדבר ברור כביעותא בכותחא שאין כאן שום סרך קידושין אלא להתלמד במ"א אמרתי להאריך קצת הנה אם הי' ג' עדים א' העיד שאמר הרי את וא' העיד ששמע שאמר מקודשת לי וא' העיד ששמע כל דבר הקידושין, נראה לכאורה דמקודשת אף לדעת הסוברין דמקדש בע"א אין חוששין לקידושין לפי מה שכתבתי בחי' לא"ע סי' כ"ז להשיג על דברי הגאון מל"מ שכתב בשני עדים שראו שדבר עמה על עסקי קידושין ושנים אחרים