ישועות מלכו עו

כמזויף מתוכו שמא יבוא לגבות ע"י הקטן שלא נדע אם הוא קטן כמו בחתמו שלא לשמה ומה"ט אפשר דגם לר"י דס"ל תתקיים עדות בשאר מודה בשטר ועיין תוס' גיטין דף ד' ד"ה מודה ר"א ומה"ט כתבתי בחי' לחו"מ סי' ל"ז דגם לרוב הפוסקים דלא אמרינן בנוגע בנמצא א' מהם קא"פ שיתבטל הכשר דהו"ל כבע"ד ובבע"ד לא אמרינן נמצא א' קא"פ מ"מ כשנוגע חתם השטר לשם עדות הו"ל כמזויף מתוכו גזירה דלמא אתי למסמך עלי' וס"ל לבעה"ע דוקא היכי דחתם לשם עד חיישינן דלמא אתי לגבות ע"י לא כשחתם לשם כבוד ואח"כ מסיק דגם בחתם שלא לשם עדות מ"מ יש חשש כמו בגט קרח וכמבואר שם בבעה"ע ומ"מ אין דברי הנה"מ מוכרחין דאיכא למימר שאני קטן דאתי לכלל דעת ומקרי קצת מין בר עדות: עוד כתב הרב שיחי' דלדעת הב"ח בח"מ סי' ה' דבדיעבד מהני קבלה בלילה י"ל דמהני לחומרא וא"י לחזור בו, איברא שהפוסקים דחו דברי הרשב"ם וה"ר מקידוש החודש וחליצה ובחי' לחו"מ סי' ה' כתבתי דע"י כפי' ודאי ל"מ גם לרשב"ם ודוקא באומר דיינו לא כמו שנקראו דיינים מה"ת מהני לרשב"ם כעין שכ' הרא"ש בריש סנהדרין גבי שנים שדנו ויש להוסיף למש"כ בחי' דגם למ"ד כ"מ דארל"ת אי עביד מהני מ"מ לא אמרינן כן אלא באיש פרטי שעבר על ד"ת וכן בנשבע שלא ימכור ועבר ומכר אבל כשהב"ד עברו על ד"ת אע"פ שלא נפסלו כגון שהי' בשוגג מ"מ אינו מחויב לציית אותם דהא אפי' מלך ישראל שהממרה את פיו חייב מיתה כשא"ל לעבור על ד"ת אינו מחויב לשמוע לו כמבואר בש"ס סנהדרין בעובדא דעמשא, ומה"ט יש לתמוה על הט"ז יו"ד סי' רכ"ח ס"ק מ"ד שהקשה שם על הרא"ש בתשו' שכתב בקהל שתקנו בחרם שלא ימכרו הבי"ד מקומות בביהכנ"ס לגביות חובות ואח"כ תיקנו בחרם שימכרו לצורך חובות דהמכר השני לא חל כיון שהוא לעבור על ד"ת וע"ז הקשה הט"ז הא דעת הרא"ש באיסור נדר ושבועה אע"מ, ובעיני יפלא על תמיהתו דע"כ לא אמרינן אע"מ לאביי אלא היכי שעושה בשלו דבחירה היא חפשית לכן ס"ל לאביי דאע"מ וכן לדידן באיסור שבדה מלבו או בגוונא דאפשר בשאלה אבל למכור נכסי חברו שלא בידיעתו ורק בכח ב"ד כל היכי שאין הב"ד רשאין פשיטא דל"מ דלא עדיפא ממלך דאין לו רשות לכוף לעבור על ד"ת **(ובזה מיושב קו' התוי"ט פ"ג ה"ד דביצה דהתם בעי כח ב"ד וכל שנשחט בלא מומחה אף במום גלוי יקבר א"כ באיסור אין לו כח מומחה כי ע"ז לא נטל רשות, ועיין תוס' שבת מ"ג ד"ה טבל ועיין בהג"ה לריש ה' תרומות:)** וזה נ"ל ברור: ומה"ט נראה לי בדנו בכפי' גם לדעת הרשב"ם ל"מ בלילה אחרי שאין להם רשות לכוף וגם אם נאמר דהא דושפכו אינו אלא למצוה ול"ש בזה אעל"מ מ"מ אין להם רשות לכוף, ולפ"ז כתבתי שם ליישב הא דבקה"ח ומגילת סוטה דפסולין בלילה וכש"כ בד"נ שפסול גם לרשב"ם א"כ הא דעת הב"ח בעצמו בסי' ז' גבי עד נעשה דיין דקידושין כד"נ דמי, אלא שבאמת דברי הב"ח תמוהין ואנו אין לנו אלא דברי הרמ"א בתשו' דדוקא במידי דגם בד"מ בעי מדאורייתא כמו כדו"ח בזה שוה קידושין לד"נ אבל במידי דמדאורייתא כשר בד"מ גם בקידושין כשר א"כ צ"ל לדעת הרשב"ם הא דחלצה בלילה ג"כ אינו פסול אלא מדרבנן והא דבקה"ת ובמגילת סוטה דמשמע דפסול מדאורייתא מטעם שכתבתי שם דדמי לד"ק ובד"ק פסול אף לרשב"ם א"כ י"ל דבדיעבד כשר ומ"מ נ"ל ברור כיון שהדיינים בשעה שישבו לקבל עדותם בלילה הי' ע"ד לחזור ולקבל ביום לד"ה יכולין לחזור מעדותן כיון דכתבתי דבק"ע דעת הדיינים בעינן ולשון התוספתא נגמרו עדותן וכאן לא נקרא גמר כיון שדעת ב"ד הי' שלא לסמוך ע"ז לבד כ"א לחזור ולקבל ביום וזה נ"ל ברור א"כ לד"ה אזלינן בתר קבלת עדות היום: ונבוא לעיקר היתירו של הגאון אבד"ק מעזריטש א שהמקדש אמר הרי את מקודשת בטבעת זו ובמטבע זו כדמו"י והעדים לא ראו נתינת המטבע כלל והבתולה ג"כ אמרה שלא ראתה מטבע כלל ואע"ג דכתב הר"ן בפ"ק דקידושין בא"ל הא"מ במנה זו ונתן לה דינר א' כיון שראתה שאינו אלא דינר הרי נתרצית לו וכ"כ הרשב"א בתשובה במקדש בחפץ וא"ל הא"מ בטבעת זו דמקודשת ש"ה דהיא סברה דיתן לה עוד מטבע משא"כ שם שנתן לה חפץ וא"ל בטבעת זו ועוד האריך בפלפול ולא כתבתי אלא מה שראוי לסמוך עליו ויפה כיון בזה: אמנם יש לי מקום עיון בזה באמר לה התקדשי לי בטבעת זו והתקדשי לי בטבעת זו דקיי"ל בפ' הא"מ דאם יש באחת מהן שו"פ מקודשת כיון שא"ל התקדשי התקדשי אמרינן כל חדא לשם קידושין לחודא אם צריכה לחזור טבעת אחת שהרי כיון שנתן לה כ"א לשם קידושין והיא מתקדשת באחת מהן, ולכאורה הי' נראה דא"צ להחזיר דאע"ג דנתן לשם קידושין והיא מתקדשת באחת מ"מ י"ל דהשני' מתנה כמו במקדש אחותו ואע"ג דפרשו רבוותא דוקא באחותו מ"מ י"ל ה"נ כיון דכבר נתקדשה לו אקריבה דעתי' לגבה ועדיפא מאחותו ונתן לה לשם מתנה: אמנם ראיתי בירושלמי על האי מתניתין דהתקדשי לי בזו התקדשי לי בזו אמרינן מתניתין בשאמרה א"א בזו אלא בזו א"א בזו אלא בזו ועיי"ש בפ' הק"ע והפ"מ דלפ"ד הש"ס שלנו חולק על הירושלמי עיי"ש ואינו נוח לי לכן נראה דכוונת הירושלמי דהא דהתקדשי התקדשי אף שא"א לחול שני קידושין מ"מ אמרינן דכוונתו דמקדש אותה באיזו מהן שתרצה ובאיזהו שתחפוץ נתפסו הקידושין ולפ"ז צריכה להחזיר אחת מהן ואם קידש אותה בשני כלים וא"ל התקדשי לי בזו והתקדשי לי בזו ונמצא אחת שאינה שלו או שנמצא בו מום הברירה בידה לאמר שחפצה בזה ונמצא הקידושין בענין שהרי קדשה בדבר שאינו שלו או יש בו מום, והא דתלינן הברירה בידה ולא אמרינן שכוונתו שבאיזה שירצה הוא יתקיימו הקידושין היינו כיון שהיו בידו ונתן לה אמרינן שנתן לה הברירה שבאיזה שתחפוץ תתקדש, ולפ"ז בהיו בידו שני כלים וא"ל התקדשי בזו התקדשי בזו ונתן לה אחת ולא נתן לה השני אפשר דאינה מקודשת, שהרי כשא"ל התקדשי התקדשי הו"ל כאלו אמר לה שתקדש באיזה שתחפוץ וכשהיא אומרת שברצונה להתקדש באחרת א"מ ויכולה לחזור כ"ז שלא נתן לה השני' ואע"ג שנתן לה הראשונה מ"מ כיון שאמר לה התקדשי התקדשי והכוונה באיזה שתברור יכולה לומר שקבלה ע"ד שתברור ונהי דאחר שבאו לידה שני הכלים א"י לחזור שהרי עד"ז שתברר וכשתברר תתקדש למפרע אפי' אם נאבדו אחר שבאו לידה מקודשת שהרי עכ"פ אחת שלה ונתקדשה לו אבל קודם שהגיע לידה השני' י"ל דיכולה לומר רצוני באחרת וכיון שלא הגיע לידה יכולה לחזור: אמנם כ"ז לפי פי' דידן בירושלמי אבל למש"כ הגאונים בעל ק"ע ופ"מ דהירושלמי פליג על ש"ס דילן י"ל דלש"ס דילן כיון דא"ל התקדשי לי בטבעת