ישועות מלכו עה

קודם שנפל ואח"כ נפל ומת מהני הגט למפרע והרי לא נתברר לנו דעתו רק אחר שמת דכוונתו הי' אף על הנתינה ואין גט לאחר מיתה מ"מ אהני ההוכחה דלבסוף שנתקיים הגט למפרע, ולפ"ד התוס' כיון דבשעה שנותנו לה לא הי' נודע כלל כוונתו אף שלאח"כ נתברר לא מהני ומ"מ א"ל ע"ד התוס' ממשנה זו די"ל דהם ז"ל סוברין דבאמת הא דמהני בנפל מן הגג ליתנו לידה היינו אחר הנפילה בעוד שיש מקצת חיות בו וכדתנן בתוספתא אבל מדברי הר"מ ז"ל נראה דאפי' אם נתנו לה קודם שנפל מהני אח"כ כשימות וזה אינו לדעת התוס', וצ"ע על הרב"י ונו"כ שלא הרגישו שלדעת התוס' לא מהני, ולדברים אלו עוררני זה ימים רבים כבוד הגאון החסיד מו"ה יצחק מאיר ז"ל, ולפ"ז בנד"ד לפי פסקי הרמב"ם ז"ל והש"ע מהני, ולדעת התוס' י"ל דלא מהני ומ"מ חוכך אני גם לדברי התוס' י"ל דמהני ולא עוד אלא אפי' לא ראו אח"כ החפץ בידה רק שהיא מודה שקבלה לא מקרי מקדש בלא עדים כיון שבידה להראות החפץ ולפי שאין נ"מ בנד"ד שראו את החפץ בידה אח"כ ובזה מהני לד"ה לא ראיתי להאריך בזה: ידידו ישראל יהושע. סימן לח ב"ה ד' מנחם אב תרל"ט לפ"ק. שוכן שמי מעונה, יזכהו לעלות לציון ברננה, כבוד י"נ הרב הגאון הגדול המפורסם ערוגת הבושם כקש"ת מו"ה איסר שיחי' הגאבד"ק מעזריטץ. תוכן השאלה באבני נזר אה"ע חלק א' הלכות קידושין. ע"ד הקידושין, הנה העדות שנתקבל בלילה נראה דל"מ וכמש"כ כ"ת נ"י, ואע"ג דמבואר בסי' כ"ח דמדעתו מהני נראה דזה בד"מ אבל לא באיסורין וכמש"כ בחי' לחו"מ סי' ג' סק"ד, ואפרש שיחתי דאע"ג דמהני הודאת בע"ד לגבי איסור נמי כמבואר בפ"ק דכתובות דף ט' ובקידושין פרק האומר היינו במקום שהוא מקיים על עצמו ענין איסור כההיא דקדשתני ואפי' בא"י ואומר שמאמין לדברי העד כהאי עובדא דסמיא בי' מר שמואל בקידושין פ' האומר אבל במכחשת ענין קידושין והיא אומרת נאמן עלי פלוני ל"מ אלא גבי ממון מטעם קנין כמש"כ התוס' בב"מ דף ע"ד ע"א בד"ה הכי דתק"ח היא כן ותדע לך דהא ר"מ פליג בפ' ז"ב וס"ל דאם קבל עליו יכול לחזור ולא אמרינן שהיא הודאה ואטו ר"מ פליג אהא דהודאות בע"ד או דבזה ל"ש הודאת בע"ד כיון שהוא מכחיש אלא שמתק"ח מהני ומה"ט ל"מ לענין חומרא שיכולין לחזור שאם הגידו בלילה שלא הי' הקידושין בשלימות אשר הוסיפו ביום מהני אלא דאפי' להקל נאמנת כיון שהכחישה תחילה, ואל תשיבני מהא דמהני יחוד עדים בקידושין כדי שלא יופסלו בצירף הפסולין דהתם על מעשה הקידושין בדידי' תלי' ואינה מתקדשת בלא דעתו ואינו רוצה שיהי' הקידושין בפני עדים אחרים ומה"ט ס"ל למהורי"ו ביחוד עדים פסולים פסול גם לדעת התוס' והרא"ש אף בראו כשרים ואף שלא הגידו הפסולין כלל בב"ד הגם שד"ז צריך יישוב אבל להעיד על מעשה העבר לאו בבע"ד תלי' מילתא שהרי אם יאמרו נפסלו העדים האם לא מהימני אם יאמרו בפני ב"ד שנתקדשה וגם אם שניהם יאמרו שהם פסולין, והא דמבואר בש"ע סי' ל"ו ס"א דאם מכריז שיבואו עדים ודאי כיון רק לכשרים ואין עדות הפסולין מועיל אע"ג דהוא על לשעבר התם בד"מ דוקא כיון שאינו רוצה שיתחתך הדין ע"פ עדים שא"ר שיעידו לא מקרי ממקיימי דבר דהא יש בידו לבטל עדותן שלא ידונו ע"פ ולא מקרי ממקיימי דבר כלל משא"כ בקידושין דהוא איסור כל שמעידין על העבר לאו בדעת המקדש תלי' שוב אם ירצה שלא נדון ע"פ עדות אין שומעין לו, אמנם בתשו' הר"י בי רב הובא בס' הנז' ובש"ך שם נראה דגם בעדות קידושין להעיד על העבר מהני יחוד עדים ונראה דהתם כשהדיין מכריז שא"ר לקבל רק מי שהוא כשר כיון דלדעת ר"י בן לב לא נעשו דיינים בע"כ ואם הדיינים אינם רוצים לקבל עדות העדות אע"פ שהגידו בפניהם אינם דיינים ול"מ ב"ד א"כ התם שהדיינים הכריזו אמרינן דהגדת הפסולין לא הוי הגדה כלל ומה"ט אין מקום לקו' התומים בהא דמה יעשה הא יכול ליחד עדים וליתא דבד"נ לאו בדעת בע"ד תלי' וגם אם אינו רוצה בעדותו יכולין להעיד ומקבלין עדותן, ומה"ט מש"כ כבוד הרב שיחי' לפלפל בענין קא"פ שיפסל העדות ובודאי אין כוונת הרב על שעת ראי' שהרי ייחד העדים, ותו שהרי לא ראתה העדים ולא ראתה מעשה קידושין, אמנם כוונתו על שעת הגדה בב"ד, אמנם גם זה קשה שהרי הגדתה אינו כלום שא"י אם ראו העדים ענין קידושין בעת ששם על האצבע ובשעה שא"ל הרי את מקודשת בטבעת זו א"כ לא העידה כלל על הקידושין, ותו דהא להרמב"ם ז"ל בעינן שיהא הפסול רואה אותן והן הפסול וכאן היא לא ראתה אותן שהוכמנו ואע"ג דלרמ"ה גם בלא ראו כא' אלא שהגידו כא' בטל העדות, ובס' קצוה"ח חיזק דבריו דהא בהוזמו מקצת עדים בטל כל העדות אע"פ שהמוזמים לא ראו המעשה אלא כיון שהגידו כא' בטיל ולדידי לק"מ דודאי מקשינן הגדה לראי', אמנם גם בראי' אין מצטרפין וכן אין הפסול מבטל הכשרין אלא א"כ ראו כא שיסייעו כל א' שחבירו יגיד אמת לא בלבד על הענין שהוא אמת שהוא הי' באותו מעמד וראה כמוהו א"כ באם הגידו ביחד רק שלא ראו כאחד גם ההגדה לא הי' ע"י צירוף כאי שהרי אין אחד מעיד אמת שהרי א"י אם השני ראה כמוהו והרי גם בראי' אינו פוסל אלא כשאחד מעיד שגם חבירו ראה ואין זה ענין להזמה שהרי בשעת הגדה העיד שגם חבירו ראה וזה ברור, וכבר הארכתי בזה בחי' לחו"מ סי' ל"ו. אמנם גם לדעת התוס' דאם הכשר ראה הפסול אף שהפסול לא ראה את הכשר פוסל מ"מ בכאן דבשעת ראי' ייחד עדות והכמין אותם אין כאן חשש רק על הגדה הא ודאי דהב"ד לא נתכוונו לקבל עדות אשה ולא נעשו דיינים בע"כ לבטל עדות הכשרין וכמש"כ בשם מוהריב"ל ואע"ג דהרב מוהריב"ל לא החליט הדבר היינו במקום שמחויבין לקבל העדות אבל במקום שע"פ אין ראוי לקבל עדות העדים ודאי דלא נעשו דיינים בע"כ וכדמוכח מדברי הר"י בי רב וכמש"כ, וא"ל דא"כ לא משכחת להתוס' והרא"ש דצריך הגדה בפנ' ב"ד שיבטלו הפסולין את הכשרין דהא ודאי הב"ד לא יקבלו עדות הפסולין בלא ידעו הב"ד שהוא פסול אבל ודאי כשלא קבלו בתו"ע אע"פ שהפסול נתכוון להעיד אין משגיחין ע"ז, ומה שהקשה הרב שיחי' על דברי התומים שכתב שאשה אינה בגדר עד שנאמר נמצא אחד מהן קא"פ ובס' נה"מ הוסיף גם בקטן וטעמי' כל שאינו בגדר עדות כלל אינו פוסל כהא דרפ"ק דזבחים דמינה מחריב בה וכבוד הרב שיחי' הקשה מדברי העיטור אות ג' שכתב דבכתובה שחותמין עדות וחותמין ג"כ קרובים וקטנים תלינן דלכבוד חתמו ולא פסלו השאר ות"ל דקטן אינו פוסל ויפה הקשה, אבל מ"מ יש להליץ בעד הרב ז"ל דודאי שטר שחתמו עליו קטן או עבד לשם עדות פסול לד"ה דהו"ל