ישועות מלכו עד

אמר לה תחילה שנותן לה המטבע עבור (הבילקע) שלקח מאבי': ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא סימן לו ב"ה כ מנחם אב תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם נ"י אבד"ק ראווא יצ"ו. ע"ד הקידושין, הנה לא נתבאר אם הי' ג' בעת קבלת העדות בשנת תר"ן כשהעידו שאמר לה הרי את מקודשת לי מטבע זו, ואם לא הי' ג' בעת קבלות העדות כיון שחזרו מהעדות ואמרו שלא הי' קידושין מהני חזרתם ואע"ג דיחיד מומחה מהני מ"מ בקבלת עדות צריך ג ויעויין בש"ך סי' מ"ו בקיום שטרות וכאן כו"ע מודים שצריך ג', אמנם אם הי' ג' בעת קבלות העדות ידוע שכיון שהגידו אין חזרתם כלום, ואין להקל מטעם שהגידו שלא בפני הבתולה, ולדעת רוב הפוסקים כשהגידו שלא בפני הבע"ד גם בדיעבד לא מהני ז"א שהרי שלחו אחרי' ולא באה, ועוד שדעת המאירי בשם חכמי הנשיאים בברצלונה דבקידושין מקבלין שלא בפני בע"ד, והגם שכתבתי במ"א די"ל דגם הם ז"ל ל"ק אלא באם בעת שקבלו העדות לא נודע לנו שהיא מכחשת בזה אמרינן זכות היא לה ואע"ג שעתה היא מכחשת בעת קבלת העדות הי' כדין ועיקר הטעם כתב הרמב"ן דבטל גם בדיעבד דהו"ל כטעה בדבר משנה וחוזר וזה ל"ש היכי שהי' כדין הא בנד"ד נמי הרי לא ידעינן שהיא הכחישה בפרט שהיתה משודכת שלו ולא הי' ביטל השידוך מצידה וגם שלחו אחרי' ולא באה לא נמצא מי שיתיר, גם מצד שלא הי' דרישה וחקירה אין מקום להקל, גם אם נאמר דהוא דין מרומה מ"מ אין להקל מטעם זה, אמנם כמדומה לי אשר במכתבו אשר כתב לכאן בשנה העברה כתב שהבתולה שאלה להעדים מה אמר לה לפי שאמר בלשון וואלאכיש ואם כה הי' המעשה ודאי שנאמנת לומר שלא הבינה ואע"פ שאחרי שאמרו לה העדים שאמר לה הרי את מקודשת שתקה מ"מ בזה הוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלרוב הפוסקים אין חוששין, וגם לדעת הסוברין דחוששין מ"מ כאן גרע כיון שהי' חייב לאבי' ל"ש לומר הו"ל למשדינהו, ועוד שהרי יש עדים אחרים שמכחישין לגמרי את הקידושין, ואע"ג דתרי ותרי המכחישין אסורה לינשא וגם אם נשאת תצא מ"מ דעת רוב הפוסקים דאינו אלא מדרבנן, וא"כ יש לסמוך להתיר כיון שהי' שתיקה דלאחר מתן מעות, אמנם כ"ז אם מעכ"ת זוכר בבירור שהגידו בשעה שהעידו על הקידושין שהיא שאלה לעדים מה דיבר המקדש לפי שלא הכירו בלשון וואלעכיש אבל אם לא הגידו אז שדבר עמה בלשון וואלעכיש אף אם אמרו אז ששאלה מה אמר מ"מ כיון שהח"מ והב"ש הסכימו שאם אמר לה בלשון הרי את מקודשת יש לומר שאינה נאמנת לומר שלא הבינה ממילא י"ל דערומה קמערמת במה ששאלה מה אמר בפרט אם הי' אחר כדי דיבור לנתינה, וכיון שעתה חזרו לגמרי מעדותן ואינם נאמנים וגם נשבעו ששקר הגידו תו לא מהימני במה שיאמרו עתה שהי' תוך כ"ד, לכן אם לא הגידו אז, ידי משוכות מזה הענין לגמרי וידון מי שלבו שלם בדבר, אכן אם לא אמרו אז אשתקד את העדות בפני ב"ד של ג' רק לפני מעכ"ת לבד יכולין לחזור ויש להתירה בפשיטות: נאום הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא סימן לז ב"ה ר"ח סיון תרכ"ו לפ"ק פה קוטנא. לכבוד ידידי הרב הגאון המופלג המפורסם לשבח ולתהלה נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מוהר"ר אלעזר נ"י הגאבד"ק פולטוסק. ענותנותו דמעכ"ת תרבינו בדבר הקידושין, הנה בענין ידיעה בלא ראי' בקידושין בהגמ"ר דקידושין פשוט לי' דמהני כמו דמהני בד"מ, ובב"ש סי' מ"ב גמגם ע"ז מדברי הרשב"א ופלפל אי דיני קידושין דמי לד"נ או לד"מ ומה דפשיטא לי' להרב ב"ש דבד"נ פסיל ידיעה בלא ראי' איפלגי קמאי הרמב"ם והרמב"ן ז"ל בס' המצות מצוה ר"צ שלדעת הר"מ ז"ל יש לאו מיוחד שלא לדין ד"נ ע"פ אומד אף שבד"מ מהני, והרמב"ן ז"ל השיג עליו וה"ר דמה דמהני מד"ת בד"מ מהני נמי בד"נ מסנהדרין דף ל"ז ויש לתמוה על הב"ש שלא הרגיש דלדעת רמב"ן גם בד"נ מהני ידיעה לבד, ובחי' לח"מ סי' ל"ו הבאתי קצת סמך לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דעת הרמב"ם ז"ל בה' עדות דסייף וארירן מקרי חקירות ובא"י עדותן בטל ובדיני קנסות ודאי מתקיים בא"י כדמוכח בב"ק ס"פ המניח בא"י אם גדול הזיק דלא גרע מא"י אם בסייף וע"כ צ"ל דדוקא בד"נ כשא"י אם בסייף אף שיודע שנהרג ע"י מקרי ידיעה בלבד משא"כ בקנס כל שנתברר ע"י עדים שנתחייב חייב דבקנסות ודאי מתקיים בידיעה בלא ראי' גם מד"ת כדמוכח בפ' שבועת העדות, אמנם אף לדעת הר"מ ז"ל דבד"נ לא מהני ידיעה בקידושין ודאי מהני, ומש"כ הב"ש בענין דו"ח כ"כ הרמ"א בתשו' דדוקא בדו"ח דמד"ת גם ד"מ בעי דו"ח י"ל דצריך גם בקידושין משא"כ במה דמהני מד"ת בד"מ ולרווחא דמלתא נ"ל להוכיח מהא דיבמות פ' ב"ש ביבמה שאמרה תוך ל' לא נבעלתי כופין אלמא דבתוך ל' לא הוי חזקה גמורה דבעיל ולדעת הרבה פוסקים א"נ לגבי צרתה ואפ"ה כשאמרה נבעלתי מותרת, ולדעת הש"ג ביאת יבמה צריך עדים וכזה לא מקרי ראי' גמורה שהרי נאמנת שלא נבעלה, ועוד ראי' דהא לר"מ טענת בתולים כל ל' יום אלמא דאלים חזקה דא"א טורח בסעודה לבטל הוכחת יחוד לשם ביאה וע"כ דלא מקרי ראי' גמורה, ואעפ"כ אשה מתקדשת בעדי יחוד לשם ביאה, ע"כ דא"צ רק ידיעה דמהני בד"מ, לכן ברור דמהני גם בזה ידיעה בלא ראי', אמנם מה שיש לעיין בזה בלא ראו הנתינה רק אחר שחזרה בה בזה יש לעיין לפמש"כ התוס' בר"פ השולח בהא דאמרינן דמהדר לבטלי' דמשבא לידה א"י לבטל דאפי' למ"ד גילוי דעתא בגיטא מלתא הוא מ"מ כיון שבשעה שרדף לא הי' ניכר שדעתו לבטל אף שאח"כ נודע לנו שדעתו הי' לבטל לא מהני, הנה מבואר מדבריהם דאף דגילוי דעתא מילתא היא היכי שניכר לעולם דעתו מ"מ באם אז לא נתברר רק שאחר שהגיע הגט לידה נתברר למפרע מחשבתו לא מהני דאז לא הוי ניכר ובשעה שנתברר אין בידו לבטל ואף שאח"כ נודע למפרע א"כ י"ל בנידן הב"ש באם לא ראו הנתינה רק שאחר שחזרה בה וזרקה החפץ ראו ל"מ כיון דאז לא היו עדים ובשעה שראו כבר חזרה, אמנם לפענ"ד הרמב"ם והש"ע חולקים ע"ד התוס' דהא בהא דתנן בהאומר, באומר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ומשמע ודאי דאם נתנו לה הגט הרי זה בטל לגמרי והולד ממזר ואין קידושין של אחר תופסין בה ואפ"ה אם הוכיח סופו על תחילתו שנפל מן הגג כשר ומבואר ברמב"ם ז"ל ובש"ע סי' ק"מ דאם נתנו לה הגט