ישועות מלכו עג

מעכ"ת שיחי' אמנם לעומת זה הגם שאין לחוש לנפילה ואבדה זה בדבר שיש לו שיווי לפי שכל אדם נזהר בחפץ שלו לא כן באגרת שלום שאין שוה פרוטה בזה"ז ובזמן שאדם קרא את המכתב ויודע מה כתוב בו אין דרכו לשומרו וזורקו לאשפתות א"כ בזה נראה קצת דיש לחוש גם לאבדה דאינו אלא לצור עפ"י צלוחיתו ואינו שו"פ אמנם איני מחליט דבר זה כי יש ג"כ לצדד להקל דאיידי דחביבי שלמא דביתו מצניע לקרותו דרך חיבוב ול"ח לאבדה: אמנם גם כי המנהג להקל בכלים דלא מושלי הוא במקום דיש עוד סניף להתיר לא כן באשה הזאת לזאת נראה לענ"ד עצת ידידינו הגאבד"ק סאכטשאב שתסע האשה ללאנדאן אולי תמצא עוד איזה גי"ד ולחקור אצל מי הי' ומאימתי נאבד ואם הניח דבר מה אצל מי שהי' אצלו קרוב הדבר שתמצא איזהו גילוי דברים ויהי' סניף להתיר אז נתירה בהסכמתו: ידידו הדוש"ת ישראל יהושע. האשה אמרה לי שבעלה הי' לו ביעדרא אחת גבוה מחברתה ומסתמא הי' זאת בעצם שעצם אחת הי' גבוה מחברתה וזה נחשב קצת כסימן ואינו נשתנה אף במים כי המים הוא רק לענין צורת הפנים ואולי כאשר תהי' אצל הקברנים יגידו לה שכן ראו אצל הנטבע והגם שהרב מלאנדאן לא ירצה להטריח א"ע תוכל בעצמה לחקור זאת, והאשה נאמנת שכן הגידו לה גם תוכל אם תרצה לקבל כתב ע"ז ומן השמים ירחמו על האשה הזאת שלא תתעגן חלילה, גם אם המכתבים היו נמצאים בכיס הנקרא פארטאמאנע שדרך להצניע חפיצים חשובים הי' נראה להתיר בפשיטות כמש"כ כ"ת דהוא דבר דל"ש שאלה וגם הב"י מודה לזה אך עיקר החשש שמא זרקו לאשפה אחר שקרא המכתבים וזה הנטבע הגביהם לצור ע"פ צלוחיתו או לשאר תשמיש קל וזה תלוי באיזהו מקום נמצא ואין מפרשין לחכם כמותו י"ב: סימן לג ב"ה יום ג' כ"ד סיון תרל"ח קוטנא. בענין הנ"ל להרב הנ"ל. יקרת מכתבו לנכון הגיעני, והנה לא נתחדש בזה שום היתר כי מה שהעיד דודה ששמע בלאנדאן שאמר שרוצה לאבד עצמו מדעת עביד אינש דגזים ולא עביד, והגם דבתשו' נו"ב נמצא קצת היתר קשה לסמוך ע"ז כי יש לדחות הראי' שהביא מגיטין, אמנם עכ"ז אחר שיש הוכחות המכתבים הנמצאים יש להורות כמבואר בירושלמי בע"א במלחמה דרבינו הקדוש לא רצה להתיר ואמנם הנשים שנשאו לא תצאו וכן בנד"ד שאם נשאת נראה דל"ת אחר שנשתקע שם בעלה ובאם תמצא מתירין לכתחילה ודאי לא אמחה בידם: ידידו הנ"ל, סימן לד ב"ה עש"ק פ' ראה תר"מ לפ"ק קוטנא להרב הנ"ל, בענין הנ"ל. עיינתי בדברי הרב מקויל אשר כתב כי גם בס' תפארת צבי הנדפס מחדש מצדד להתירא, והגם כי קשה עלי לחפש בתשובת האחרונים עכ"ז לאשר כי צר לי בצערה של האשה חפשתי בס' הנזכר ומצאתי בתק"ע סי' א' שכתב להיפך דעל אגרת שלום לבד אין לסמוך דדוקא במה דרגילי אינשי ליזהר לא חיישינן לנפילה וזה כמש"כ אז אלא שמצדד שם להתיר מטעם הפאס, ותמהני על הרב הנזכר האיך לא העתיק כהוגן ובאמת בנידן הפאס י"ל דגם לדברי הסוברין דבכלים דלא מושלי חיישינן ג"כ לשאלה היינו דוקא בכלים היקרים הגם שאין דרך לשאלה מ"מ יש לחוש קצת דילמא איקרי ושאיל אבל בפאס שעיקרו להודיע שהוא פב"פ ממקום פלוני והוא נושא הכתב הזאת לתעודה שהוא האיש הזה כשם שאם הגיד בע"פ שהוא פב"פ ממקום פלוני א"ח שאמר זאת לפרסם עצמו שהוא ממשפחה הגונה ומיוחסת כדמוכח מעובדא דיצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי דמשמע דאין אנשי קורטבא ואספמיא הכירו אותו רק ע"פ עצמו כמו כן א"ח במצא כתוב בפאס שלו מאחר שעיקר הכתב לפרסם ולהודיע שהוא פב"פ מ"ל אמר בע"פ או מתוך הכתב וזה ברור וכ"ז אין ענין לנד"ד שאין כאן רק אגרת בעלמא ורובא דאינשי לא זהורי בי' כלל ועיין בשבת פ' המוציא גבי המוציא שטר פרוע ואע"פ שיש לחלק קצת קשה הדבר להמציא היתר דחוק כזה בענין א"א, ומש"כ כ"ת להוסיף דבני בריטניא קפדי אנקיותא וגם לצור ע"פ צלוחיתו לא חזי דהוי מלוכלך במחילת כת"ר כמה סתירות לזה חדא מאן לימא לן דחד מבני בריטניא מצא זה שהרי יש שם רבים מבני פוילין ורוסיא ותו דחזי לתשמיש מגונה וא"ל בזה, אמנם האשה העלובה הגידה כי דודה העיד ששמע בלאנדאן שאיזה פעמים רצה לאבד עצמו מדעת, ובתשו' נו"ב צירף זה לסניף דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו וחתני הגאון אב"ד דקאליש רצה לסמוך גם ע"ז אע"פ שבס' ח"ס סתר זה דלא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו אלא באותו איש לא מגברא לגברא דל"ש לומר הוכיח סופו על תחילתו דאפשר שהפעולה הזאת לא נעשה ע"י וא"ל הוכיח סופו על תחילתו והאמת שיש מקום לדברי הגאון נו"ב שהרי עכ"פ נולד ספק גם על איש זה שנאבד זכרו ונשתקע לגמרי שמו וכיון שיש לנו ספק גמור על מציאותו אמרינן הוכיח תחילתו על סופו וכמש"כ כעין זה הח"צ בתשו' אבל באמת גם זה אינו נכון דדבורא אינו כלום כל שלא ראינו שעשה מעשה כהאי עובדא דנו"ב שכבר עשה מעשה לולי שהצילוהו אבל בדיבורא בעלמא לא מקרי הוחזק שהרי איזה ימים או ירחים מקודם הגיד שיאבד עצמו לדעת ועכ"ז חי ולא עשה שום מעשה כל כי האי לא מקרי הוחזק בכך לכן איני אומר בענין לא איסור ולא היתר ואם תמצא מתירין מה טוב: ידידו ישראל יהושע סימן לה ב"ה למב"י תר"ן לפ"ק, כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם נר"י אבד"ק ראווא. מכתבו קבלתי והנה אם לא הגידו בפני ב"ד של שלשה הדבר ברור שיכולים העדים לחזור הגם שהגידו לפני מעכ"ת שיחי' לבדו בלי צירוף ב"ד, אמנם אם הגידו כבר לפני ב"ד של ג' ימחול מעכ"ת לשלוח הגב"ע ממש מה שהגידו כי כן הדרך אצל מורי הוראות, העיקר לידע אם העידו עידי קידושין מעיקרא בפני ב"ד של ג' או רק למעלתו לבדו שאם העידו שלא בפני ב"ד של ג' ודאי יכולין לחזור, אמנם אם כבר העידו בפני ב"ד של ג' יש לדרוש עוד הפעם אותם אם נתן לה תחילה המטבע ואח"כ אמר לה הדיבורים או שהדיבורים הי' קודם שנתן לה, גם אם