ישועות מלכו עא

ולדידי לאו ספיקא היא כיון דמדרבנן נתנו לה דין עדות כשנים א"י לחזור, וכ"נ מדברי האחרונים ז"ל וא"כ נראה שעדות זו לבד מספקת, ועדות של ר' יצחק שמש וקברן שנכתוב בפינקסו ב' סוכות תרט"ז נפטר עני יוסף מזעמברוב אלא שלא נכתב שם עירו [מקום דירתו] וגם בזה יפה כתב כ"ת כיון שיש אמתלאות שזה בעלה של זו שהרי העיד הקברן שנקבר העני יוסף מזעמברוב ושאשתו היא בביאליסטאק, אולם תיוהא יש בעדות הללו לכוונם יפה שהרי בעדות האשה חנה מבואר שראתה אותו קודם סוכות ולמחרתו נפטר א"כ אפי' אם נאמר שראתה אותו בערב סוכות ע"כ שנפטר ביום ראשון, ובעדות של ר' יצחק נזכר שנפטר ביום ב', והנה ידוע שהרב בעל חלקת מחוקק החמיר הרבה בהכחשה בחקירות, הן אמת שראיות הרב ז"ל המה תמוהות, כי מה שהביא מדברי הר"ן ז"ל בתשו' סי' מ"ז די"ל דהכחשה בחקירות הוא כשהכחישו רק בזמן או במקום שזה אומר בג' בחודש וזה אומר בה' או שזה אומר מת וזה אומר נהרג דלדברי שניהם אינו חי אבל כשא' אומר מת בה' בחודש והשני אומר חי הי' אע"פ שאינו מכחיש בגוף הענין שאפשר שמת אח"כ מ"מ כיון שזה מכחיש גוף העדות שבה' בחודש חי הי' ודאי שדינו כא' אומר מת וא' אומר לא מת וזה פשוט, ומעתה בנדונו של הר"ן ז"ל בתשו' סי' מ"ז בא' שהעיד ליבמה שמת היבם ושהי' שמו אברהם ובאו והכחישוהו שהי' שמו שמואל שהרי אין העד השני מעיד כלל על מיתתו של היבם אלא נידון השם הוי כהכחשה בחקירות וא"כ הוי כא' אומר מת והשני אומר לא מת אבל כיון שהכחשה אינו אלא בבדיקות דלא עבדו לדקדק אף שאין השני מעיד כלל על מיתתו כתב הר"ן דמהני והכי קיי"ל בחו"מ סי' ל"א בעד שאומר פלוני הי' עמי והלה בא ואומר שלא הי' עמו אין זה הכחשה אע"פ שאין השני מעיד על הדבר כלל, נמצא דאפי' אם נאמר דהכחשה בחקירות כשר בעדות אשה יש לחלק בין הכחשה בבדיקות לחקירות דבחקירות דוקא היכי ששניהם מעידים על מיתתו אלא שמכחישים במקום ובזמן מהני, אבל כשאין השני מעיד על מיתתו לא מהני משא"כ בהכחשה בבדיקות אע"פ שאין השני מעיד כלל על מיתתו מהני, ובהכי אזדא ראיות הרב ח"מ מדברי הש"ע בסעיף כ"א כמובן: עוד אני אומר כי אפי' לדעת הח"מ דהכחשה בחקירות בטלה עדות שניהם כמו לענין ד"מ דאפילו שבועה א"צ כדקיי"ל בחו"מ סימן ל' מ"מ הא הב"י בתשו' בדיני קידושין סי' י' כתב בשם רב א' בד"נ לא אמרינן הכחשה בחקירות אלא דוקא שהעידו תכ"ד אבל בלא העידו תכ"ד עדותיהם קיימת וכאן לא הגידו בתכ"ד, הן אמת שאני בחי' ** (עי' ישועות ישראל סי' ל'.) השגתי ע"ז מדברי הרשב"א בתשו' ח"ב סי' קי"ב דמבואר בדבריו שאין הפרש בהכחשה בין ד"מ לד"נ בין העידו זא"ז ובין העידו תכ"ד, ומשמע מדבריו דבד"נ אפי' הכחשה בבדיקות לאחר כ"ד עדותן בטלה ובד"מ בהכחשה בחקירות בטל אף לאחר כ"ד: אמנם אף שנדחה דברי הרב ההוא בענין הגדה תכ"ד ומ"מ י"ל דבעינן שיהא עכ"פ רואין כאחת אבל כשלא ראו זא"ז כגון שזה ראה מחלון זה או בזה אחר זה שזה ראה מיתתו וזה ראהו מונח כיון שגם לפ"ד לא נצטרפו בראייתם לא בטלו וטעמא רבה איכא, וכמש"כ התוס' בפ"ק דמכות לחלק דבהזמה בעינן הגדה תכ"ד כיון דהגדתם שקר אבל בקא"פ כיון דהגדתם אמת כל שנצטרפו בראייתם בטל כל העדות א"כ ה"נ לענין הכחשה בחקירות כל שראו בב"א והכחישו בחקירות כיון דראו באמת בב"א כל העדות בטל אבל כשלא ראו זא"ז דגם בקא"פ לא מפסל יש לקיים דברי הרב ההוא דלא בטל ויש לי לה"ר למש"כ דכל שלא ראו בב"א אף כשהכחישו בזמן לא אמרינן דבטלה כל העדות מהא דיבמות דף פ"ח ע"ב מתיב רבא מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו, היכי דמי אילימא דלא ניסת לא' מעדי' ולא אמרה ברי לי צ"ל דדפנו אלא לאו דניסת לא' מעדי' ואמרה ברי לי, ופרש"י דבאו שנים והכחישו שהי' חי באותו שעה ומת ולא רצה להוציא משום זונה, ומה שפרש"י דעתה גם הם מעידים שמת היינו דאל"כ מאי ארי' איסור כהונה ת"ל דלכ"ע אסורה, והשתא אי אמרת שעדים שמכחישין בחקירות עדות שניהם בטלה אע"ג דלא ראו זא"ז א"כ הדק"ל מאי אריא לכהונה ת"ל לדכ"ע אסורה דהו"ל הכחשה בחקירות, ועוד דכיון דהוכחשו דאף לאחר כ"ד עדותן בטלה א"כ מאי קמותיב לרב ש"ה כיון שמכחישין זא"ז בחקירות כל העדות בטלה אפי' עם הכחשה בחקירות דאין אחד מכחיש שנים אבל בהכחשה בחקירות דע"א מכחיש שנים דכל העדות בטל פשיטא דאף לרב תצא א"ו כל שלא ראו זא"ז עדותן קיימת, ומעתה דון מינה בנד"ד שהרי לא ראו את מיתתו כאחת שהרי האשה חנה הגידה ששמעה שמת ואח"כ באה לבית עניים וראתה אותו מוטל ולא היתה כלל בעת מיתתו, והשני שהוא ר' יצחק שמש ודאי א"א לצמצם שבא בב"א, ועוד הרי העידה ששמעה אומרים כן ולא נצטרפו יחד בעת ראייתם וגם אפי' תאמר שראו שניהם כאחד מ"מ אטו בכיפי תלו לי' שראו מתחילתו ועד סופו בב"א וכשראו שניהם זא"ז לא מבטלין סהדותיהו, ועוד אני אומר דאפשר לקיים דברי שניהם בדוחק דבלשון בני אדם במדינות אלו קורין מקצת בני אדם לילה ליום שלפניו, ולא דמי לב' בחודש וג' בחדש דמשתנה לפי הזמן והמקום לשון בני אדם: ** (עיין ישועות ישראל קמא סי' ל' ס"ק ד') ועוד לדעת הסוברין בא"ע סי' י"ז סעיף ל"ח דאשה וע"א כשר שבאו בב"א או בזא"ז שלא התירוהו לינשא נאמן ע"א כשר יותר אלמא דאע"ג דאשה נאמנת כמו איש לגבי עד כשר לא מחשב סהדותה כלל, א"כ י"ל דאין אשה המכחשת את האיש בחקירות מבטלת עדותו, ואף בד"מ וד"נ ודאי דאין אשה מכחשת את האיש ולא אמרינן בטלה העדות, ולדעת הרמב"ם ז"ל נגד האיש הכשר לא תיקנו חכמים כלל להכשיר עדות האשה א"כ לא נתבטל עדות הקברן, וא"ל דגם עדות של ר' יצחק אינו אלא עמפ"ע ששמע דמ"מ אם נבדק את ר' יצחק שמש שלא מת ביום ראשון שום אדם בקאלנא בשנה הנ"ל ובודאי יוכל להתברר דבר זה בנקל א"כ תו אין האשה נאמנת להכחיש ולבטל עדותו אלא דלדעת החולקין שם בא"ע נסתר היתר הנ"ל אבל העיקר שיש לסמוך לומר כל שלא ראו בב"א לא מבטלין עדות שניהם וכדעת הרב הנז' בתשו' ב"י אע"ג דהא דבעי שיעידו תכ"ד נתבטלו דבריו מדברי הרשב"א שכתבנו מ"מ בהא דראו כאחד לא נתבטלו דבריו אדרבא הבאנו ראי' חזקה מהא דיבמות פ"ח: לכ"נ דיש להקל כדעת כ"ת ובקשתי מכ"ת לעיין היטב בתשו' זו: ידידו ישראל יהושע