ישועות מלכו ע

לקבל את גיטה וקיבלה את גיטה ע"י שליח השני כדין גט על הפאסני שצריך שני שלוחין

לדעתי העני' העדות של שאול מזאלעשין נראה דמהני כיון שאמר שנעשה גיפרוירען ובלשון העולם גיפרוירען היא שמת ע"י קרח ואין זה דומה למת במלחמה, ועוד שיש מקילין בעד מפי עד שא"צ לומר העד השני קברתיו, בפרט שדעת הרמב"ם ז"ל באם נשאת לא תצא והוא תלמוד ערוך בירושלמי דאם נשאת ע"פ ע"א שלא אמר קברתיו לא תצא, א"כ בכאן יש להקל גם לכתחילה כיון שיש לומר שאין זה ע"א במלחמה גם ע"י הגט שניתן לה אח"כ לכן ברור שהאשה זאת מותרת לינשא לכתחילה נאום המוקירו ומכבדו: ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן כז ב"ה ל"ו למב"י תמט"ר לפ"ק פה כפר גלאגאווע. כבוד ידידי הרב המאה"ג חכם לב מו"ה יוסף ראבד"ק יארטשוב

כן בא לידי מכתבו הנעים, וע"ד העגונה מרת לאה אשת ר' דוד חייט שמצאוהו מת אחר ז' ימים שנעלם מאשתו והי' נקרש כי הי' אז קרירות רב וגם רוח זעף ושלג והוליכוהו לעיר לבית המרחץ, ורבים מאנשי עיר הכירוהו בט"ע, ואשתו הגידה מקודם סי' שהי' לו כמין צמח שקורין (גילי) סמוך לחזה אצל הצוואר, גם הי' לו כמין צלקת ע"י שהכהו סוס במצחו ונתרפא ונעשה כמין צלקת, גם הגידה סי' במלבושיו ע"י הצבע שהיו מצבעים שונים, גם בכתונות ובמכנסים ובארבע כנפות שלו, עוד הגידה האשה סי' שקעשענע הי' תפור על האינטערשלאק ובאמת נמצא שהקעשענע והוא הכיס הי' תפור מבפנים בתוך האינטערשלאק, והנה באמת כבר נתפשט המנהג להקל ע"י סי' אמצעים שבגופו וט"ע בכלים, בפרט בהרבה כלים ושלא לחוש לשאלה, והנה כ"ת הביא דברי הנו"ב להקל לסמוך על סי' אמצעים כשיצא מאיסור תורה, אמנם יעויין בסי' קנ"ג שם נראה שהוא מחלוקת הפוסקים שדעת הרא"ש בפ' אלו מציאות באשה שאמרה נתגרשתי דנאמנת מה"ת, ואע"פ דהיכי דאיכא שטרא מעיזה אינה אלא מדרבנן לכן סמכינן על סי' אע"פ שאינם מובהקים ביותר אבל הריטב"א חולק ע"ז, אמנם כ"כ שהמנהג להקל בסי' בצירף היכר בט"ע דלא ניחש לשאלה, וכן נהגו ברוב המקומות, ולא נשאר לנו חומר רק מה שיש שינוי בכיס התפור בבגדו שיש שינוי במה שאמרה האשה, אמנם נראה שבאם אפשר שנקרע ואח"כ תפר הבעל ושינה את הכיס שיש להתיר בפשיטות

וע"ד אשת ר' מ"ז בר' ישראל מלמד אשר הוגבה עדות בקיוב שמת ביום שבת פ' נח ד' מרחשון תרמ"ח ונקבר ביום א' ה' מרחשון ונכתב בהביכער שבא לשם ביום ו' ר"ח מנחם אב ושמסר מכתב מהמושל מעיר מאהליב מיום 29 סטען נאיאבר שנת 1877 ונכתב שם האיש החולה שבא לבית החולים לקיוב משה בן ישראל מלמד מעיר יאמפאלני, וחשש כ"ת לדעת הב"י דגם בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה ויש לחוש שמא זה האיש משה ערק לעלמא ומסר הכתב הזה לאיש אחר, הנה ברור בעיני שגם הסוברים דחיישינן לשאלה זה דוקא בדבר שאינו אלא לסימן כגון שנמצא לבוש בבגד שאין נ"מ באיזה בגד לבוש אלא שאנו אומרים כיון שלבוש בבגד זה שמכירין ששלו מסתמא הוא הנאבד, אבל האומר אני פלוני ממקום פלוני או שהראה להם כתב ראי' שהוא איש פלוני אין אומרים שזה משקר במה שמראה להם בכתב שהוא האיש דמה לי אם אמר להם בפיו שהוא האיש ומ"ל שמראה להם בכתב שהוא האיש וכיון שנכתב במכתב בקיוב שמסר להם הכתב שהוא האיש מיאמפאלי מחוז מאהליב ושנתן להם זה בכתב מהממונה דשם אין תולין בשום שינוי, ומה שנמצא במקצת אחרונים לחוש לשאלה גם בפאס זה כשנמצא הפאס ת"י אבל אם הגיד בפה או שמסר הפאס לפקודים לידע שהוא האיש אשר נכתב הכל מודים שא"ח לשאלה, וראי' מעובדא דיצחק ריש גלותא דקאזיל מקורטבא לאספאמיא בהאשה שלום דף קט"ו ע"ב וכן משמע מיבמות קי"ב ע"ב דהא דתנן אני איש פלוני בן פלוני נשכני נחש דאמרינן דכותבין אע"פ שאין מכירין, לכן אין לחוש בזה כלל כיון שהסכימו האחרונים לסמוך על נכרים הממונים מטעם הממשלה בפרט בכלים דלא מושלי בפרט שיש סכנה לעשות ערמה כזה אין לחוש שהאיש אשר מסר להם בחזקת שהוא התעודה אשר עליו הוא האיש אשר בא להבית הזה ושהוא הי' עובד בצבא ושירפאו אותו, וה"ז כאילו הגיד בפה שהוא האיש, ואין זה ענין להלבוש בבגד שהכירו אותו שהוא של הנאבד שאין ענין המלבוש לפרסם שהוא האיש אלא עיקר תועלת הבגד לכסות את בשרו או להלביש בכבוד ואין ענינו לגלות שהוא זה האיש וגם אם נמצא פאס אצלו שהחמירו מקצת האחרונים זה דוקא אם לא מסר אותו להראות שהוא האיש הנכתב אבל בנד"ד שמסר לפקודי בית החולים שהוא זה האיש לד"ה אין חוששין לשינוי שם, וכדאמרינן בעלמא בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין, אמנם יש בזה תיוהא קצת שהוא נקרא בשם משה זלמן בן ישראל מלמד ובהכתב שבבית החולים נזכר רק משה בן ישראל מלמד, האמת שיש לי לתלות שדרך הנכרים לקצר השם מ"מ הא ודאי דאיכא למיחש שמא יש איש אחר ששמו משה בן ישראל מלמד אחר שנכתב בהביכער מהמושל עיר מאהליב ממחוז וואלין שהאיש זה הי' בצבא שנת 1877 ולפ"מ שתרגמוהו לי הוא מאת מפקיד על הצבא, א"כ כאשר יתברר לנו שלא נלקח מעיר יאמפאלני בשנת 77 למספרם מהיהודים איש אחר בשם זה אין לחוש שוב לאיש אחר מטעם שכתבתי, ואע"ג. דלצרתה חוששין גם לשינוי שם מ"מ כיון שבכתב נכתב שמסר האיש הזה הכתב אין הצרתה נאמנת לומר שהיא מסרה כדי להחמיר גם כי לפ"ד הגם שאינה יודעת ממיתתו הרי מעידת עכ"פ שנכנס לבית החולים בכתב זה ואיש אחר לא הי' נלקח בשנה זו לצבא, ומה שחשש כ"ת שנכתב שנפטר היום ש"ק והרי נכתב בש"ק ע"י ישראל, הנה בירושלמי דנדרים פ' קונם יין אמרינן דבלשון בני אדם הלילה הולך אחר היום שלפניו וכיון שהי' הרב המו"צ מקיוב דשם אין לנו לתלות בשגגה גדולה כזו, לכן נראה שהאשה הזאת מותרת בלא שום חשש: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן כח ב"ה כ"א סיון תרי"ט לפ"ק. לכבוד הרב המאוה"ג, שגדלהו בשם טוב, משנתו זך ונקי כבוד שמו מו"ה יהושע נ"י אבד"ק קאלנא יצ"ו

יקרתו הגיענו לנכון, ובשלומו ובשלום תורתו שמחתי, והנני מסכים לדינא לכ"ת ולאשר אין הזמן מספיק כ"כ אבוא בקצרה, בעדותה של האשה חנה שחזרה אחר שהגידה בב"ד ופלפל מעכ"ת אם גם באשה המעידה אמרינן כיון שהגידה, או דלמא כיון שאינה בגדר עדות לענין קרבן שבועה [ל"ש בה כיון שהגיד וכו'],