ישועות מלכו סט

והנה מש"כ כ"ת בשאלה הראשונה בענין קטלנית שחכם אחד רצה להקשות דלמ"ד ביבמה ליכא איסור, מיבמות דף י"ח [עיין בס' נפש חי' חלק אה"ע שאלה א'] וא"ל כמש"כ הרשב"א דאירסה הראשון או נפל מדיקלא דאכתי קשה למ"ד מזל גורם והביא כ"ת בשם ספר ישועות יעקב להקשות ע"ד הרשב"א שהקשה בפרק א"נ בהא דאלמנה לכה"ג דיש לה מזונות לאחר מיתת היבם כמבואר ביבמות דף פ"ה הא הו"ל קטלנית, ותירץ דמיירי בארוסה או בנפל מדיקלא, ותמה המחבר הנ"ל למ"ד מזל גורם מא"ל, ואני תמה על המחבר הזה דהדבר ברור דע"כ לא אסרינן שתנשא אלא בנפל מדיקלא שלא פשע כלל אבל אם פשע בעצמו שרצח ונידן ע"פ סנהדרין או ע"פ דינא דמלכותא היכי תיסק אדעתי' שתהא אשתו אסורה משום חשש קטלנית למ"ד מזלא גרים הרי אדם בעל בחירה והכל בידי שמים חוץ וכו' ואין כח במזל האשה להטות לב הבעל שיהא מוכרח במעשיו אלא בדרך הסתה וכבר הוריתי **(וכן מבואר בתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תרפ"ב.)** במי שאבד עצמו לדעת שאין חשש קטלנית על אשתו שהי' בחזקת בריא, כההוא דפ' התקבל באמר כתבו ונפל מן הגג דאין מחזיקין אותו לשוטה דהא נותנין גט לאשתו אלמא דבחזקת בר דעת הוא אלא שהוא בחזקת רשע שמאבד עצמו לדעת, א"כ ל"ש לומר מזלא גרים להחטיא אדם שהוא בעל בחירה, ולא עוד אלא שנראה ברור שאם הלך אצל מפולת שרוב אנשים נזהרים לילך, והב"ד וכל ישראל מחויבין ליסרו בשוטין שלא יסכן עצמו אם עבר והלך חלילה לעגן את אשתו אחר מיתתו לומר שמזלא דידה גרים אלא תולין קלקלה במקולקל ונאמר שמעשיו הרעים שהי' קל בדעתו גרם לו זאת ואין לנו להוסיף ע"ד הש"ס שלא אסרו אלא בנפל מדיקלא שמעדו קרסוליו ולא הזיד שדרך כל הפועלים לעלות בראש הדקל ולא שינה ממה שעושים בני אדם הא אם קלקל בדבר שבני אדם אינם עושים כן לא יעלה על הדעת לחוש ע"ז משום חשש קטלנית שנאמר שמזלא דידה גרם להיות מוכרח במעשיו ולא יהי' בעל בחירה, ומעתה אין כאן שום תימא על הרשב"א כמבואר ולא עוד אלא דגם באירסה ומת דמבואר בש"ס למ"ד מזלא גרים מקרית קטלנית פירש"י ז"ל שאירסה השלישי למ"ד בג' זימנא הוי חזקה ונראה מבואר מדברי רש"י דוקא באירסה השלישי אבל אם אירסו אותה ג' אנשים ומתו לא מקרי קטלנית ונראה שדייק כן מש"ס דאמרינן אירסה ומת ולא נקט רבותא יותר דארסוה ומתו אלא דבכי האי לא מקרי קטלנית והכי משמע בברייתא דקתני נשאת וה"ה לדידן דבתרתי זמנא הוי חזקה באירסה הראשון ומת לבד לא מקרי קטלנית, ואע"פ שהשני מת, ונ"ל הטעם דהנה הרמב"ם ז"ל בתשו' הובא ב"י כתב שאין זה אלא חשש קל ומה"ט אם נשאת ל"ת, ולפ"מ שביארו חכמי האמת דהחשש דרוח של בעלה דשביק בה הוא המעורר מחלה לאיש אחר הבא עלי' ואע"ג דבש"ס דילן ל"נ כן י"ל דהא והא גרם א"כ איכא למימר דבאירסה הראשון דליכא חששא דרוח דבעלה הראשון מעורר המחלה לד"ה אין סכנה, ונ"ל דיש לסמוך ע"ז כיון דמבואר כן בדברי רש"י, ומעתה הא דאלמנה לכה"ג שנתיבמה לק"מ דאיכא למימר שאירסה הראשון: סימן כד ב"ה יום א' י"ט מרחשון תרנ"א לפ"ק פה קוטנא כבוד ידידי הרב הגדול מו"ה טובי' גוטמאן נ"י אבד"ק קעלץ יצ"ו. מכתבו הגיעני ולא ידעתי שום מקום להקל אף בהיות שניהם שוגגין והי' להן בנים ק"ו שאין להם בנים שהדבר פשוט שהיא שני' גמורה וכופין אותה להוציאה, ואם היות שזה איזה שנים אשר התרתי שני' כעין זה לבעלה והי' לה בנים. שם לא הי' עדים גמורים על קידושין הראשונים והיא אמרה שלא הי' עדים כשרים על הקידושין ושלחתי לווארשא לחקור ולא נודע והיא אמרה שלא הי' ביאה כלל אחר קידושין כי הי' זקן ועל החזקה סמכתי עצמי על דברי הא"ז שחזקה ל"מ אלא בפני בעלה ושלא בפני בעלה מהני אמתלא, אמנם בנד"ד ודאי אין להקל וכופין להוציא: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן כה לכבוד הרב מו"צ מו"ה יוחנן דומ"צ ק"ק פראגא, ע"ד השאלה באשה שהכתה רח"ל בחולי (פאראלאזירט) ורוצה הבעל שאשתו תטהר א"ע והרופאים אומרים פה אחד שאם תשמש ותתעבר ותלד היא בסכנה גדולה ח"ו והבעל צועק ובוכה בכל יום ויום שאין יכול להיות בלא אשה והוא רוצה ליתן לה גט בשביל זה והרחמנות על שניהם אין לשער אם מותרת לשמש במוך בשעת תשמיש: תשובה קשה להורות היתר לכתחילה, אמנם יש להקל באם האשה תזמין לעצמה קנה עם שפופרת מים חמין להדיח ולשפוך לתוך הרחם מים חמין בקילוח כדי שתשטוף כל הזרע, ויש ליעץ עם הרופא כיצד יעשה את השפופרת שתשפוך בקילוח רב לשטוף את הזרע וזה מותר לדעת כל הפוסקים כי אז הוא סכנות נפשות, ויעויין בר"ן פרק ר"א דמילה בפלוגתת הרמב"ן והרשב"א בינוקא דאשתפיך ממימי', ומש"כ בחי' לחו"מ סי' כ"א, ונראה דגם להרשב"א בשעת הדחק שרי כי קשין גירושין: ידידו ישראל יהושע. סימן כו ב"ה יום ג' פ' פקודי תרמ"ט לפ"ק קוטנא. כבוד ידידי הרב הגדול הישיש זקן שקנה חכמה צדיק ישר מו"ה שמואל יעקב שיחי' אבד"ק חענטשין יצ"ו בעת אשר בא מכתבו לכאן לא הייתי בביתי לכן לא נחרדתי להשיב חיש מהר עתה כאשר בא ידידינו הרב המאוה"ג אבד"ק פיאנטקי וזרזני באתי לכתוב דעתי העני' בדבר שאלתו, יהודי אחד אשר הלך למלחמה זה שנתים ימים ושלח גט לאשתו מק"ק יאס בעת אשר הלך למלחמה אבל אשתו לא רצתה לקבל את הגט כי אמרה כי מחכה היא לבעלה, כי גם קודם לגיטה שלחו איזה אנ"ח לפה גיטין לנשותיהן ולא רצו לקבלם ולכן גם זו לא רצתה לקבל את גיטה והי' הגט מונח אצלו, ובנתים בחורף זה שנתים שלח איש חיל יהודי מזאלעשיץ ושמו שאול אשר הי' במלחמה, וכתב לאמו לזאלעשיץ לעשות מצוה להודיע לחענטשין אשר איש חיל ושמו יעקל בן משה וכתב בלשון אשכנז עליו אז ער איז גיפרוירען געווארען מחמת הקרירות הגדולות אשר היו שם וכתב שמעשה הי' בשבוע ווען מען האט געבענטש ר"ח שבט ולפי החשבון הי' קוראין פ' שמות, וכ"ת הניח עתה ההיתר של מיתת הבעל דאפשר דזה גרע עוד מע"א במלחמה דצריך לומר קברתיו. רק דיבר מהיתר השני ע"י הגט אשר נתרצית