ישועות מלכו ו

סימן יב ב"ה י"ב ניסן תרמ"ג לפ"ק פה קוטנא. שובע שמחות ורוב ברכות להנכבדים האפרתים היקרים בק"ק טשענסטהוב ישמרם צורם וינשאם. אחדשה"ט, זה איזה שבועות אשר הגיעני איזה מכתבים מקהלתכם בדברי ריבות אשר בשעריכם אודות שינוי מנהגי ביהכנ"ס בדבר אשר מקרוב באו וחפצים לשנות מנהג אבותינו להפר חוק מלקרוא בשם לעולה לתורה רק יעמוד כהן יעמוד לוי וכו', ויען כי קשה מאד בעיני להתערב בדבר שחוץ לעירי ע"כ עצרתי במילין כי חשבתי שאפשר למצוה זו להתקיים ע"י אחרים, אמנם אחר שמעי כי עוד לא שקטה המריבה לכן ההכרח יאלצני לבוא במכתב אל כבודכם ויה"ר שיקובלו, והנה ראיתי להזכיר מליצת רבותינו חכמי הש"ס בפ"ק דקידושין שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם, והשיב צאו וראו מה עשה נכרי אחד באשקלון ודמא בן נתינא שמו יעו"ש. וככה נאמר אנחנו צאו וראו מה עשה עם פוילען בפרייסען במחוז פאזען כאשר יצאה הפקודה מטעם הממשלה אשר כל תלמיד פולנאי הלומד בהגימנאזיע ישנה השם הפולנאי ויקרא בשם האשכנזי גדלה צעקתם בהיכל הקיסר כי זה יוכרחם להתבולל בין עמי אשכנז וישכח שם וזכר פולנאי מהם, ונתקבלה בקשתם, ואם ככה עשו עם פוילין היושבים בפרייסען אחרי שיצאה הפקודה משרי הממשלה, הלא בושה וכלימה לנו בני אברהם יצחק ויעקב אשר בשאט נפש ובלב חפצה נבקש לשכוח שמות הקדושים אשר בהם מצוינים שהם מזרע אברהם יצחק ויעקב וממעי יהודה יצאו. וכ"כ הרא"ש פרק השולח שהיהודים בארץ אשכנז רגילים הגוים לקרותם בשמות הגוים באופן שהי' מוכרחים לשנות השם אמנם הציבו להם ציונים אשר בבהכנ"ס באסיפת העם יקראו אותם בשמות אבותם זרע אברהם, ע"כ אחי ורעי אל נא תאיצו להשחית את הציון האחרון אשר השרישו והנחילו אבותינו לבל ישכח שמות היהודים, והנביא ירמיהו צווח "הציבו לכם ציונים" ואיך נשרש אנחנו לעקור הציון הנותר בשאט נפש, ע"כ אבקש לבל יהי' דבר זה נקל בעיניכם כי מלבד שיש בזה חשש באיסור אשת איש לענין גיטין, כי אם ישכח שם הקודש יהא חשש פיסול, גם חוץ מזה אין זה דבר נקל, וחז"ל דרשו מקרא הנאמר בס' ישעיהו ירהבו הנער בזקן ונקלה בנכבד שמי שחומרי חומרות בעבירות דומין בעיניו כנקלות ואינו ראוי שידורש על עוונות הגלויות כביאות העריות וחילול שבת כי זה עון נגלה אמנם הכונה ע"ד שפירש הר"מ ז"ל בס' מורה נבוכים על מה דאיתא בתלמוד קשה הרהור עבירה מעבירה כי בהרהור פוגם בחלק המובחר שבו הוא הנפש לא כן בחלק המעשה, וגם אנו נאמר שכשם בחולי הגוף המחלה אשר הוא באברים הראשונים במוח ובלב נראה הנקב קטן כחודו של מחט הדק יותר מסוכן ממחלה כבדה אשר באברים התחתונים כיד ורגל כמו כן העון הקל הנוגע בכללות ישראל חמור ביותר מעבירה פרטית יחידית הלא תראה כי עון הפעור נזכר בתורה יותר לחירוף מחטא העגל, יען כי בעון הפעור נתגלגל בו היתר תערובות בין העמים לכן העון הקל הנוגע לכללות ישראל הוא חמור באיכות מעבירה חמורה יחידית, לכן אבקש מאוד ידידיי לבל תאיצו לחדש דבר בלי ידיעת גדולי הדור והרבה הי' לי לכתוב בזה אמנם א"א להעלות הכל על הגליון, ואומר שלום לכל אנשי העיר ותקבלו את חג הבע"ל ברוב שמחה וד' ישפות לנו ולכם ולכל ישראל כל טוב: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא סימן יג שוכן שחקים, יכתבהו בס' של צדיקים, אשר לאלתר לחיים נחקקים, כבוד הרבני החריף מ' אברהם יודל נ"י. תשובה ע"ד יין צמוקים, הנה תחילה נבאר דין יין שנתערב במים לענין בפה"ג הנה בש"ס ב"ב דף צ"ו איפלגי בשמרים שנתנו לתוכן מים אי מברכין עליו בפה"ג ואמר רבא דכ"ע רמא תלתא ואתא ארבעה חמרא הוא רבא לטעמי' דא"ר כל חמרא דלא דארי על חד תלת לאו חמרא הוא, כי פליגי דרמי ג' ואתא ג' ופלגא דרבנן סברי תלתא על וג' נפק ופלגא בשיתא ופלגא לאו כלום הוא ואחרים סוברים ג' על ותרי ופלגא נפק פש לה כוזא וכוזא בתרתי ופלגא חמרא מעלי' הוא, ולכאורה קשה הדיוקים אהדדי דמדקאמר תחילה רבא לטעמי' דא"ר כל חמרא דלא דארי על חד תלת לאו חמרא הוא משמע דצריך דוקא שיהא על חד תלת דהיינו חלק רביעית יין אבל אם הוא פחות מרביעית אין מברכין ובתר הכי קאמר דפלגא יין בשיתא פלגא לאו חמרא משמע דאם הוא יותר מן היין או שאין ששה חלקים מים מברכין ודוקא בששה חלקים מים נתבטל טעם היין כמבואר ביו"ד סי' קל"ז וכשאין ששה חלקים מים שלא נתבטל טעם היין מברכין בפה"ג. אמנם ראיתי בש"מ בשם תוספות הרא"ש דלאו דוקא קאמר דפלגא בשיתא פלגא לא קאי אלא דכל שהוא פחות מרביעית יין אין מברכין ודוקא כשהוא על חד תלת ועיין מג"א סי' ר"ד ס"ק ט"ז שהקשה הא טכ"ע דאורייתא וכן הקשה הט"ז בסי' ר"ב ס"ק א' והנה המג"א תירץ דששה חלקים מים מבטל לגמרי טעם היין דנהי דבשאר איסורין שיעורו בס' אבל יין במים בטל בששה כמבואר ביו"ד סי' קל"ז ודבריו תמוהים בעיני דהא לשיטת הגמרא כל שאין בו חלק רביעית יין אין מברכין בפה"ג אע"ג דבאיסורין לא בטל בפחות מששה חלקים מים, גם תירץ הט"ז בסי' ר"ב תמוה ולענ"ד דמעיקרא לק"מ דנהי דבאיסורין טכ"ע דאורייתא מ"מ לגבי בפה"ג דהיא משום חשיבות יין כל שנשתנה לגרועי אבד חשיבתו ואין מברכין בפה"ג מידי דהוי אהא דאמרינן בכ"מ בפרמינהו פרימא זוטא דהוי ס"ד דר"י לברך עליהן שהכל אלא דלבסוף אסיק דהא דפרמינהו טפי הוא לעלוי וכ"כ התה"ד הובא ברמ"א דעל פאווידלא מברכין שהכל אע"ג דלגבי טעם כעיקר ודאי בעושה פאווידלי מפלאמען של ערלה לוקה משום לאו דערלה אלא דכיון דנאבד חשיבתו שאינו ניכר תו לא מברכין ברכה החשובה וה"נ ביין כל שנשתנה ממשו ונתקלקל מחשיבתו הקודם תו לא מברכין בפה"ג וכן נראה מבואר להדי' ברשב"ם שם דף צ"ו בד"ה רמא תלתא דעיקר הטעם שאבד חשיבתו ובזה סרה היטב קושית הט"ז בסי' ר"ב וכן נראה מדברי הרמב"ן והרשב"א שאכתוב בסמוך ואפשר דגם המג"א לא הקשה אלא ע"ד מהרי"ל דס"ל דאע"ג דמדין התלמוד כל שאין על חד תלת לא מברכין בפה"ג ואפ"ה במקומות שרוב אנשי המקום מוזגין ביותר מברכין א"כ גם בעל חד שיתא למה אין מברכין כיון שדרך אנשי המקום בכך ועל זה תירץ דבשיתא על חד בטל ולא אזלינן בתר אנשי עיר מ"מ קושית הט"ז לא קשה כלל, ויש לדקדק כיון דלרוב פוסקים לא אמרינן בכל איסורים היתר מצטרף לאיסור ואפי' באית בי' טעם מ"מ אין לוקין עד שיאכל כזית בכדי אכילת פרס ובשתי' בעינן לדעת הרמב"ם ז"ל שישתה רביעית מהאיסור בכדי שיעור רביעית נהי דברמא על חד תלת מברכין היינו כיון דטע"כ דאורייתא ולא בטל הא על כ"ש מברכין לפניו אבל על ברכה אחרונה דצריך שיעור או כמלא לוגמיו או כדי רביעית כמבואר בסי' ק"צ