ישועות מלכו סח

סימן יט ב"ה ד' מרחשון תרנ"ב לפ"ק. כבוד ידידי הרב וכו' מו"ה מאיר שמחה נר"י אבד"ק פארנעטשוב. ע"ד השאלה מי שקשרה לו אומנתו בקטנותו את הגיד בחוט ועי"ז נעשה לו נקב בתחתיתו ומשם השתן יוציא אם מותר לבוא בקהל. והנה ראתה עינו מש"כ בפתחי תשובה, והנה מש"כ בשם ס' משכנות יעקב הם דברים בטלים ומבוטלים, כי הנה הוא הבין שמה שאמרו בש"ס ששני שבילין יש בין שביל של ש"ז לבין שביל של מי רגלים וקרום דק מפסיק ביניהם, זה הוא עד סופו של גיד מקום שמטיל בו מי רגלים, לכן ביצא מי רגלים ע"י נקב יש ספק שמא לא ניקב סילון של ש"ז ואין זה אמת וכל הרופאים אמרו היפוך, והאמת הוא כי השני שבילין הם למעלה ועכ"פ אין ספק שאם ניקב סמוך לכיס למעלה, שם אין אלא שביל אחד והוא כרות שפכה בבירור, אמנם יש בזה ספק אי מקרי בידי שמים, דלדעת הרמב"ם ז"ל מקרי חולי בי"ש, ואע"פ שבא ע"י פשיעת האומנת כיון שלא הי' ברור הנזק בגדר פסיק רישא י"ל דמותר בדיעבד ולסמוך בשעת הדחק על דברי הרמב"ם ז"ל, אמנם לפ"ד מצוה גדולה לאמור זאת להצד הכלה אחר דאינה יודעת מזה כי בלא ספק לא יוליד, ולדעת קצת פוסקים האשה מצווה על שבת, וגם להפוסקים שאינה מצווה עכ"פ מום גדול הוא זה שע"י כן לא יהי' חוטרא לידה ומרא לקבורה, ואם בממון נאמר לאו באונאת מום ק"ו בדברים הנוגעים לנפש, לכן בודאי מצוה להשתדל שיהי' להם ידיעה: ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן ב"ה כ"א טבת שנת רנ"ת לפ"ק. ע"ד האברך מו"ה צ"ד ב"ר מ' אשר בנו נולד שהנקב של מי רגלים הוא סמוך לכיס ועשו לו אפט. ראציע בעיר ווין וחתכו בגיד ועשו לו נקב כשאר אנשים והנקב אשר הי' בתולדה ריפאו אותו, אם אנו רואין שנתרפא לגמרי ואינו מטפטף כלל בנקב שהי' לו מקודם הוא מותר לבוא בקהל, ומה טוב אם יעשו כפי המבואר בש"ס יבמות דף ע"ו ע"א: נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן כא ב"ה יום ב' מ"ד למב"י תרנ"ג לפ"ק פה קוטנא. שלום וכ"ט לכבוד הרב הג' חריף ובקי מו"ה יחיאל מיכל נ"י אבד"ק מינצק. ע"ד השאלה אשר איש אחד הי' לו נפוח ביצה הימנית והרופאים עשו לו אפעראציע וחתכו הביצה הימנית וקשרו החיטין, והאפעראציע הי' טובה, הנה הרש"ל בים של שלמה הסכים להתיר או שאפשר שגם הרמב"ם מתיר כשנעשה בהשגחת הרופאים ע"י קשירת חוט הביצים בפרט עתה שמשימין סמי דשנתא וניטל ההרגשה מאותו אבר עיי"ש ביש"ש פרק הערל סי' ח' ודבריו קרובים מאוד אחר שכל הרופאים כולם פה אחד מסכימים שיכול להוליד, ומה שנזכר בש"ס כשנפצע ביצה אחד זה כשנחתך שלא בהשגחה אין מועיל אח"כ שימת סמי רפואה אבל כשנחתך תיכף ע"י סמי התרופה לא נזכר בש"ס לאיסור ואשכחן כה"ג לענין טריפות בנטילת הרגל דסבירא לי' לר"מ כשיכולה לכוות ולחיות ורבנן פליגי עלי' שאין לו תרופה ולהכי אמרינן ביבמות דף ק"כ כשנחתך ע"י סכין מלובנת לד"ה חי וזה כעין חילוקו של הרש"ל, וכבר הקשה לי על הפוסקים שהשמיטו אוקומתא דרבא ביבמות פ' בתרא בסכין מלובנת ד"ה חי, ואפשר שסמכו על הא דאמרינן בערכין דף כ' באומר ערך ידי או רגלי עלי לא אמר כלום ערך ראשי עלי או ערך כבדי עלי נותן דמי כולם זה הכלל דבר שהנשמה תלוי' בו וכו' ואמרינן בגמ' זה הכלל לאתוי' מהארכובה ולמעלה, ולפי דעת רבא דגם לרבנן בנחתך בסכין מלובנת מותרת א"כ למה יתחייב בערך שלם כיון שיכול לכוות ולחיות בלא רגל ע"י סכין מלובנת כמו למטה מהארכובה ולמעלה מצומת הגידין דאינו מחויב בערך אע"פ שהנשמה תלוי' בו שיחתוך בצומות הגידין מ"מ כיון דאפשר לו לחיות בלא רגל כשיחתוך למעלה מצומות הגידין, א"כ ה"נ, ונראה שזה דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שלא הביאו דברי רבא להלכה דבסכין מלובנת מודי כ"ע, מ"מ לדין היתר פצוע דכה יש לומר כחילוק הרש"ל, ויש לומר שגם הרמב"ם מודה כשהי' החתיכה ע"י הרופאים, לכן גם דעתי מסכמת לדעת המתירין: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן כב ב"ה ער"ח ניסן תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. את חג המצות יחוג בחדוה ודיצות כבוד הרב וכו' מו"ה עובדי' יודא דיין ומו"צ בעיר ווארשא. מכתבו קבלתי ד' יחזקהו ויאמצהו ויתחדש כנשר נעוריו, וע"ד האשה שנשאת לכהן בחזקת שהיא אלמנה שאח"כ יצא עלי' קול שהיא גרושה ועשו לו חרפות שיגרשנה ולא רצה ושלח כ"ת אחריו ואיים עליו ואמרה שהאמת שמבעלה השני נתאלמנה. ואמנם מקודם הי' לה בעל והמיר דתו ל"ע ונסעה אליו שיתן לה גט ובא הב"ד אצלו וסדרו הגט ובתוך כך חזר בו ולא רצה לגרשה ואחר עבור ח' ימים מת ולא נתגרשה מבעלה הראשון, הנה מבואר בש"ע א"ע סי' ו' דלקלא דבתר נשואין לא חיישינן ואין מוציאין אותה מבעלה לכן צריך לחקור אם לא הי' קול דאתחזיק קודם הנשואין של הבעל השלישי או קודם נישואי הבעל השני שאז חיישינן לקלא עוד יש לחקור אם הי' לה בנים מבעלה הראשון שאם לא הי' לה בנים הלא זקוקה ליבם מהראשון והרי לא נחלצה וממנ"פ אסורה אם היבם עוד חי, וגם אם אין היבם חי אם הי' עדיין חי בעת נשואי השני אסורה משום זונה לדעת הרמב"ם ז"ל, ועל הב"ד מוטל לחקור באיכות הקול: ובשמחת החג ישמח, ישראל יהושע סימן כג ב"ה יום ב' אדר שני תרל"ה לפ"ק קוטנא. החיים והשלום לכבוד חתני י"נ הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם פ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מ' חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש עש"ז בתי הצנועה הרבנית שתחי' אתמול בלילה קראתי בחי' דכ"ת שיחי' כי בני שיחי' לא הי' בביתו. והמכתבים היו סגורים תחת ידו: