ישועות מלכו סז

ובישוב אצל הערלית מאיזה עם היא ואיפה היתה במדינת עסטרייך אולי יתברר הדבר, גם מהות של המינקת ההיא אולי היא ישראלית מומרת דרך כלל אחר שאין נ"מ על העת הזאת טוב להמתין מלתת פס"ד על ההיתר עד אשר נבדק ונחקור היטב. אמנם ודאי מצוה גדולה לקבלו בקהל ישראל, וטוב להטבילו בפני ג' לשם גירות וגם להטיף קצת דם ברית: וע"ד המינקת אשר היתה חולה בטיפעס ר"ל וע"י כן לא יכלה להניק את בנה וגמלתו אם מותרת לינשא אחר י"ח חודש, וכ"ת רצה לסמוך על דברי הרב החסיד בעל סידורו ש"ש שהיקל בצמקה דדי' גם אחר מיתת בעלה דלא אסרינן בגמלתו אלא בגמלתו מרצונה לא בגומלתו מתוך אונס, ואני בעניי לא ידעתי מקום היתר בנד"ד לפי שהדבר ברור שאין אשה שהיא בחזקת מינקת נאמנת על עצמה שאירע לה אונס, ודוקא בצימוק הדדים שאנו רואים בחוש כהאי עובדא דהרב הנזכר שראינו חולי בדדי' גם ששני אחיותי' נחלו בחולי כזו, אבל בנד"ד הגם שנתברר שחלתה בחולי הטיפעס ולא היתה אז ביכולת להניק וגם לא הי' לה מינקת בכפר כמש"כ כ"ת שיחי' מ"מ איננה בחזקת מסולקת לגמרי מחלב עד אחר ג"ח כמש"כ הר"ן בתשו' הובא בב"י סי' י"ג גם אפשר דמהסמ"ג והרא"ש בתשו' והטור בסי' י"ג נראה כן א"כ אחרי עבור חלי' לא היתה בחזקת מסולקת מחלב וכיון שהי' בתוך שני שנים אע"פ ששהתה איזה ימים ולא הניקתו מותרת לחזור ולהניק כמבואר בפ' אע"פ והי' עלי' עדיין שם מינקת ואע"פ שהיתה שוגגת בזה שלא החזירתו להניק מ"מ אין זה מוציא מידי גזירת חכז"ל דמינקת חבירו אחר שלא נתברר לנו שנאבדה החלב לגמרי בעת חלי' זה הנלפע"ד: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן יח ב"ה י"א אדר שנתרמ"ז לפ"ק פה קוטנא סמוך לפורים יזכה לראות כהן הלובש אורים, כבוד י"נ הרב הגדול מו"ה יחיאל שיחי' אבד"ק בלאשקי יצ"ו. ע"ד השאלה שאיש אחד נתקשר עם בתולה אחת מעירו ויצא עליו קול שיש לו נקב בגיד סמוך לכיס של ביצים וכאשר שאל כ"ת אותו, השיב כי הנקב הזה הוא מקטנותו ולפ"ד הוא מתולדה, גם אמר כי בעת שמטיל מים מטפטף טיפות מי רגלים דרך הנקב, אמנם זאת אמר כי בעת שמזריע מזריע כשאר אנשים, והאיש ההוא כבר נשא אשה וילדה לו בן ומת, ועתה רוצה לישא אשה שני', והנה כ"ת כתב כיון שכבר הוליד בן וע"כ שאינו כרות שפכה, דכרות שפכה אינו מוליד, וע"כ דלא ניקב אלא גובתא דמי רגלים לא גובתא דש"ז, וכמבואר בבכורות דף מ"ה וביבמות דף ע"ה וכפי הנראה נמשך כ"ת אחר דברי הפתחי תשובה אה"ע סי' ה' סק"ה בשם ספר משכנות יעקב, וחלילה לסמוך ע"ז כי הוא טעות בחוש כי המי רגלים וש"ז הולכין בדרך אחד בגיד, ומה שאמרו ביבמות ובבכורות הוא סמוך לגוף כשהם יוצאין מהגוף, אבל למעלה מהעטרה סמוך לכיס של ביצים יוצאין שניהם מקנה אחד לכן אין לסמוך ע"ז כלל ויעויין א"ע סי' ה' סעיף ו' וס"ט, ומצד היתר התוס' דבעינן מפולש הא כתב הב"ח דאם הנקב בתחתונית הגיד אסור כש"כ שרבים חולקין ע"ז התוס' וכמש"כ בתשו' ש"י וכוונתי לדבריו: והנה מה שיש לעיין בזה הוא שני דברים א) שהוא ספק בידי אדם ספק בידי שמים, ולדעת הרבה פוסקים ספק פצוע דכה מותר גם מדרבנן דלאו בר אולידי הוא ולא גזרו חכמים בזה, ב) כיון שכבר הוליד אחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן לומר שאשתו זינתה, ואמרינן דרק רוב אינם מולידין אבל יש מהן שמזריע כחץ אפי' דרך הנקב והוא מהמיעוט דאין לנו לתלות בזנות בשום אופן, והנה מצד ספק שהוא נולד כך מבואר בסי' קע"ב סעיף א' דספק פ"ד בי"ש ספק בידי אדם נותנין עליו חומרי סריס אדם וחומרא דבידי שמים, והוא מדברי ריב"ש סימן תע"ד בשם הרא"ש, ויש לתמוה על הנך תרי גאונים הגאון בעל חו"ד והגאון מהורע"א ז"ל עיין בס' נחלת יעקב שפלפלו בזה הגאונים הנז' ובודאי דאשתמיט להו דברי הרא"ש שזכרנו, והוא מהש"ס דף פ' ביבמות, אמנם יש לחלק דהתם במידי דאורייתא אבל ספק פ"ד שאינו אלא מדרבנן כמו ספק ממזר י"ל בספק לא גזרו, ומהא דירושלמי בפ' הערל בנסתרס במעי אמו דנותנין עליו חומרא דבידי אדם שאינו נושא אשה י"ל דהתם לאו מצד ספק אלא דכך הוא הדין דכל שנעשה בידי אדם במעי אמו דינו כסריס אדם לענין פגוע דכא וכסריס בידי שמים לענין חליצה ויבום, ועוד כיון דלדעת הרמב"ם ז"ל ע"י חולי נידן כי"ש י"ל דהו"ל ספק ע"י חולי והו"ל ספק פצוע דכה אלא דעכ"ז צריכין אנו לצד היתר השני מצד שהוליד ואע"ג דבתשו' ש"י כתב דלא משגחינן בהא ואמרינן צא וחזור על בניו, סמך מעכ"ת ע"ד הרב בעל קרבן נתנאל דהרוב שותתין, מהנקב והמיעוט אפשר להם להיות יורה כחץ ע"י הנקב, ואני תמה שהרי בש"ס יבמות דף ע"ו אמרינן ניקב פסול משום ששותת ונסתם כשר ואמרינן שם על מימרא דשמואל היכי עבדינן מייתינן נהמא דחמימא ומקרי וחזינן לי', וקשה כל הטורח וספק איסור ל"ל שהרי כתבתי שבגיד עצמו המי רגלים וש"ז הולכין בחלל אחד כש"כ במימרא דשמואל א"כ יבדקו במי רגלים שלו, וע"כ דבשהנקב קטן לפעמים אינם יוצאין דרך הנקב קטן כ"א כדרכן מהלכין, אבל הש"ז שבא דרך חימום יוצאין גם דרך נקב קטן ע"כ ע"י בדיקת מי רגלים א"א לעמוד אם נסתם לגמרי נגד נקב הקטן, א"כ בנד"ד שהמי רגלים יוצאין דרך הנקב שסמוך לכיס אלא שהוא אומר שהש"ז הולך כדרך כל אדם א"א להאמינו, גם בלא"ה לא ברירא לי אם הוא נאמן להכשיר עצמו לקהל, אע"פ שע"א נאמן באיסורין וכל שע"א נאמן גם בע"ד מהימן מ"מ אין זה כלל בהרבה מקומות, ושבוי' תוכיח כמש"כ הגאון נו"ב ז"ל: וכללה דהאי פסקא יש לבדוק במי רגלים שלו אם הולכין כל המי רגלים דרך נקב קטן ואינו מטיל כיפה רק מטפטף אין ראוי להשיאו אשה שגם אם נאמר שהוא ע"י חולי והוא בידי שמים מ"מ כיון שאינו ראוי להוליד אין להשיאה עצה שתבעל לו, וחכז"ל אמרו גם במשיא בתו לזקן דעובר על אל תחלל את בתך, ואין לו ראי' ממה שנולד לו בן שאפשר שאז לא הי' הולכין המי רגלים דרך הנקב הקטן ואפשר שראני הנקב לא הי' מפולש לחלל הגיד. דאין לנו להכחיש קבלת חז"ל דניקב הגיד אינו מוליד, ואע"פ שאפשר שע"ד זרות יולד ומורה כחץ, מ"מ אינו נראה להאמינו שהוא בע"ד, גם אם נאמר דע"א נאמן גם נגד רוב גמור ואינו מסייע לו רק מיעוטא דמיעוטא מ"מ לא מסתבר להאמין סתם בן אדם כש"כ שהש"י חלק לגמרי ע"ז, אמנם אם המ"ר הולכין כדרכן כדרך רוב בני אדם. אע"פ שמעט מטפטף דרך הנקב ההוא, הסומך להתיר אחר שכבר ילדה אשתו הראשונה לא הפסיד: ואת שמחת פורים יקיים כדינו, ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו