ישועות מלכו סד

גם מה שהקשה שם בנו"ב בשם המל"מ על הראב"ד שכ' בפי"א מה' גירושין, בהא דתנן במתניתין דריש פ' החולץ דאין הולד של קיימא יקיים, דאמאי לא יוציא בגט, ותירץ משום דלא תיאסר עולמית. דיבמה שמקבלת גט נאסרה עליו עולמית, וע"ז תמה דהא מעוברת שנתקדשה לכהן דצריכה גט אע"פ שנאסרה עולמית, וכתב שהיא פליאה גדולה ע"ד הראב"ד, ואנא גברא חזינא תיובתא לא חזינא, ותימא על תמיהתו דמה ענין כהן שקדש מינקת חבירו דליכא שום איסור בגירושין, ואפי' לב"ש כיון דהוא מינקת והיא זווג שני, לדעת רוב פוסקים אין סרך איסור בגירושין אבל ביבם ליבמתו, איסור גמור לגרשה דאסור לבטל מצות יבום והרי לרבא בדף כ' דקיי"ל כוותי' אפי' ח"ל מותרת מדאורייתא להתיבם וכש"כ שאין קו' אם לא רצו חכמים משום קנס לבטל עשה דאורייתא בידים כללא דמילתא שלפענ"ד אין לבנות שום יסוד על פלפול כזה להכריע בין הפוסקים: אמנם בעיקר הדין בהיו שוגגין נימא בי' מלתא, הנה התוס' בב"ק דף ק' בד"ה טיהר הקשו בהא דס"ל לר"מ בדן את הדין טיהר את הטמא מה שעשה עשוי שפי' התוס' עם פירותיו הטהורין דכיון שהם רוב בטל, דהא שמעינן לי' לר"מ דקנסו שוגג אטו מזיד, ואם הוסיף בין בשוגג בין במזיד אסור, ותירצו דכיון שעשה עפ"י הוראת חכם מודה דלא קנסו והיינו דס"ל דלא קנסו בשוגג אלא כשהי' פשיעה קצת, לא כשהיא קרוב לאונס, ומזה למדו הפוסקים בסי' ק"י למאן דמחמיר בנפלו ונתפצעו בשוגג, דוקא בהפילו בשוגג אבל מאליהן או שלא ידע כלל דשרי, והט"ז ביו"ד סי' צ"ט ס"ק ט' כתב דטועה בדין מקרי שוגג, וה"ר מדברי התוס' בכורות דף כ"ג שכ' דשמא טועה בדין מקרי שוגג, והנה כי היכי דלא לסתרי דברי תוס' אדדדי, דבב"ק כתבו דוקא בעשה ע"פ הוראת חכם נראה דלמ"ד קנסו שוגג אטו מזיד בזה כתבו בב"ק דכיון שעושה ע"פ חכם בזה לא קנסו, אבל למ"ד לא קנסו בזה י"ל דמקרי שוגג גם כשנ"ל בעצמו דמותר מקרי שוגג, ולולי דברי התוס' בכורות הי' נראה דגם למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד מ"מ בזה ל"ש למקנס שוגג דהיינו שמא יערים ויאמר שוגג אני, דהא מבואר בסוף פרק עד כמה דף ל"א דבחולין טמאין למאן דאכיל חולין בטהרה אין כאן שום חשש, כיון דחזי לי' בימי טומאה, א"כ ל"ש למקנס שוגג אטו מזיד שמא יערים, אמנם דברי הטו"ז שלמד מדברי התוס' בכורות דבאומר מותר לא קנסו תימא לכאורה שהרי מדברי התוס' בב"ק ק' נראה להדיא דדוקא בעשה ע"פ הוראת חכם לא קנסו, אמנם התוס' שם כתבו עוד תירוץ אחר דדוקא בהא דנפלו ונתפצעו בגיטין דף נ"ד קניס שוגג אטו מזיד שהרי מקודם שנתפצעו הי' הכל אסור וקנסו גם בנתפצעו בשוגג אטו מזיד שלא יהנה ממעשה איסור ויהי' כמקדם, אבל בנתוסף היתר על איסור שאם נקנוס בשוגג נצטרך לקנוס עוד גם ההיתר בזה מודה ר"מ דלא קניס שוגג למקנס גם ההיתר, והנה דעת האו"ה בסי' צ"ט הובא בטו"ז וש"ך שם דגם בביטול איסורין אפילו במקום דלא אמרינן חענ"נ מ"מ בנתוסף בשוגג אחר ידיעה אסור משום דקנסו שוגג אטו מזיד, אמנם דעת הטור אינו כן, ובספר פ"ח הקשה שדברי הטור סותרין למש"פ בסי' ק"י דקנסו שוגג אטו מזיד, אמנם לפ"ד תוס' שזכרנו א"ש דגם ר"מ מודה דלא קנסו בשוגג היתרא אטו איסורא, וכ"כ הרשב"א בחי' לחולין ד' י"ד דלא קנסו בשוגג היתירא אטו אסורא, ושוב ראיתי להפרי תואר בסי' צ"ט שתירץ ג"כ לקושית הפר"ח, ותימא שלא הזכיר שכן מבואר בדברי התוס', ולפ"ז צדקו דברי הטו"ז דלדידן דקיי"ל דלא קנסינן היתרא אטו איסורא בשוגג א"צ דדוקא שיעשה ע"פ הוראת חכם אלא שוגג כל דהוא סגי ולפ"ז י"ל דגם לדעת מהרא"י בתה"ד דלא התיר האו"ז בכנס מינקת בתוך כ"ד חודש בשכנסה בשוגג אלא דוקא בשוגג שעשה ע"פ היתר חכם או שלא הי' לו ידיעת בית רבו דמינקת אסורה אבל בשוגג דאומר מותר לא התירו, היינו דוקא באשת ישראל דלא קנסו היתרא אטו איסורא אלא שלא יהנו מעשיו הרעים, שתיקנו שלא יקדש ולא ישאנה, לכן גם בדיעבד תקנו שיגרשנה ולא יהנה ממעשיו הרעים שקדשה כדי שלא יקדמנו אחר, אבל באשת כהן שאם יגרשנה תיאסר עליו עולמית גם בזמן היתר ונצטרך למקנס גם לההיתר י"ל דלא קנסו, ואע"ג דמבואר בשאלתות דגם באשת כהן קנסו, היינו במזיד גמור, וכן הא דמבואר בש"ס דגם באשת כהן קנסו שצריך לגרשה היינו במזיד, אלא שמדברי מהרא"י זצ"ל נראה דגם באשת כהן קנסו אפי' בשוגג אם לא שיהי' שוגג חשוב, וכמש"כ הח"מ, וראיתי להרשב"א בחי' ליבמות דף ל"ו ע"ב שכ' דהא דצריך לגרש לאו מטעם קנס הוא אלא דתק"ח כך היא, שלא יבעלנה, ולפ"ז אין להקל כלל גם בשוגג גמור, ואפשר דגם לדעת הסוברין דבשוגג אסור מטעם קנס דקנסו שוגג אטו מזיד מ"מ יש לחלק בין האי להא דכל האיסורין שריבה עליהן בשוגג דלא קנסו היתרא אטו איסורא כמש"כ בשם התוס' והרשב"א בחולין די"ל דוקא באיסורין דע"א נאמן באיסורין לכן כשם שנאמן לומר חתיכה זו כשרה, כך נאמן לומר שהי' שוגג, אבל במינקת י"ל דדינה כשבוי' שאין הבעל והאשה נאמנים ולא האמינו לבע"ד, וע"ש בכהנ"ג סי' י"א שנסתפק אם נאמנת האשה לומר שכלו ג' חדשי הבחנה ואע"ג שהדעת נוטה שנאמנת דאין לך על"ג יותר מזה ולא דמי לשבוי' שאינה עשוי' להתברר מ"מ יש ללמוד מדבריו דלא האמינו באיסור נשואין לבע"ד, לכן החמירו גם בשוגג גרוע, ומה"ט י"ל דגם להפוסקים דלא קנסו שוגג אטו מזיד, מודים כאן ודוקא בשאר איסורים דבע"ד מהימן לא החמירו משא"כ כאן הכל מודים, אבל כשנעשה ע"פ חכם ידענו שאין כאן חשש ערמה כנ"ל ויצא לנו מזה שאין חילוק בין תוך ט"ו חודש לאחר כמבואר להדיא בדברי הגה"מ שזכרנו: וע"ד פתיחת הקבר, מדברי הש"ע נראה להדיא דבמכניס שפופרת אמרינן ג"כ א"א לפה"ק בלא דם כמבואר בסי' קפ"ח אמנם פשוט שמה שאמרו א"א לפה"ק היינו בעומק רחוק ממקום שהשמש דש וכאשר שמעתי מרופא מומחה רוב פעמים אינו מגיע לחדר שהוא למעלה מרוחב אצבע לערך ממקום שהשמש דש, אמנם כאשר לפעמים צריך לבדוק גם שם נכון שמי שרוצית לבדוק שתכניס עמה מילדת בקיאה ותבין ע"פ הכלי וע"י שתשמע מהרופא אם הוא מכניס הכלי גם בפתח החדר שזה הוא שאמרו פתיחת הקבר, והכונה על החדר שהוא למעלה כרוחב אצבע ממקום שהשמש דש. ובאמת אם מכניס הכלי למעלה בהחדר אין ספק שהעיקר כדברי הנו"ב, וכן שמעתי מאשה בקיאה שרוב פעמים רואות דם ע"י כניסה בכלי זה, ונ"ל שאם לא הרגישה אז שום כאב יש לסמוך שודאי לא נכנס בכלי זו למעלה בחדר אלא בסמוך לו: ידידו הדורש שלום תורתו בלב ונפש חפיצה שש ועלז בחכמתו ישראל יהושע אבד"ק קוטנא. סימן יב ב"ה יו"ד מנחם אב תרחם לפ"ק פה קוטנא. כבוד ידידי הרב המהוא"ג חריף ובקי מו"ה אברהם נר"י אבדק"ק ראווא יצ"ו. ע"ד הגרושה בת הנגיד ר' ל"ג שנתגרשה בעודה מעוברת.