ישועות מלכו סב

א"כ ה"נ כיון דאיכא תנאי ואמוראי דס"ל דדי בט"ו חודש סמכינן עליהו בכהן כיון שתאסר אחר הגירושין לעולם, והביא בספרו שמצא כן בס' גבעת פינחס להגאון בעל הפלאה, ואח"כ ראה דברים הללו באו"ז סי' תשמ"ה בשם ר"מ ב"ר חסדאי ז"ל והנה ס' גבעת פינחס אינו פה בנמצא לכן לא אוכל לכתוב ע"ד, אמנם לפום ריהטא הוא נגד דברי הגאון בשאילתות ונגד דברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' גירושין שבה' כ"ה כתב כמה זמן יניקתה כ"ד חודש ובה' כ"ז כתב עבר ונשאה תוך זמן זה כופין אותו לגרש ואפי' הוא כהן, כל הרואה ישפוט שבתוך כ"ד חודש צריך לגרשה אפי' הוא כהן, גם דברי השאלתות בפ' וירא הם כן. וכן נראה מדברי המחבר בסי' י"ג, ונ"ל הטעם לפ"מ שכתבתי במ"א ליישב דברי המחבר בהלכות ערלה שהביא דברי המצריכין פדיון בנטע רבעי, ולא אמרינן כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, ובהרכבה קיי"ל דא"נ בחו"ל כמש"כ הר"ן בפ"ק דר"ה בשם הרמב"ן וכתבנו דודאי כל שהוקבע להלכה בא"י אף להקל המיעוט כמאן דליתא דמי, לכן בנטע רבעי דמבואר בירושלמי דפטור ממעשר אלמא דגם לכתחילה ולקולא סמכינן על מ"ד דנוהג בנטע א"א להקל בחו"ל ולא עדיף קולת חו"ל מד"נ דספק נפשות להקל שכתבו התוס' בר"פ המניח דהיכי דהמיעוט בטל לגבי רוב לא מקילינן, ומה"ט בהא דפליגי בפ"ק דר"ה וביבמות פרק הערל בשיעור קליטה דהוקבע הלכה ב' שבתות קיי"ל כן בחו"ל ובפלוגתא דראב"ע בהרכבה והברכה אע"ג דרבנן פליגי עלה י"ל דלא פליגי אלא מטעם ספק ובא"י לחומרא אבל מה שסמכו בא"י גם במקום שהיא להקל המיעוט כמאן דליתא וכמו כן בפלוגתא דשיעור הנקה הא גם לקולא בד"ת סמכינן על מ"ד כ"ד חודש כמבואר בפ' מי שאחזו לאוקומתא דרב אשי דאם הניקתו יום אחד בתוך כ"ד חודש מותרת ולר' יודא דסגי בי"ח חודש ל"מ והיא א"א גמורה שהרי התחילה לקיים התנאי אחר זמן הנקה, וכן לאוקומתא דרבא דצריכה להניק כל הכ"ד חודש אם לא הניקה בחדשים שאחר י"ח הגט בטל ומתייבמת ומתירין לו אשת אחיו שהיא בכרת, ואפי' אם נדחוק באוקומתא דרבא מ"מ באוקומתא דרב אשי מבואר להדיא דהלכה קבוע כר"ג בזמן הנקה מדמתירין א"א לעלמא כסתם משנה, וזה נראה טעמו של הגאון והרמב"ם ז"ל, והנה הי' אפשר לקיים דברי האו"ז שלא יהא חולק ע"ד הגאון והר"מ ז"ל שהם ז"ל לא החמירו אלא במזיד והאו"ז נתכוון להתיר בשוגג ואע"ג דשוגג בלא"ה שרי לדעת האו"ז בהפרשה י"ל שהרי כתב בתה"ד שגם האו"ז לא התיר אלא בשוגג גמור שלא ידע שהיא מניקתו או שעשה ע"פ חכם שהגיע להוראה או שלא ידע מחמת שהוא ע"ה, אבל ידע מאיסור אע"פ שהי' נראה לו צד להקל לא מקרי שוגג שהי' לו לשאול, אמנם בכהן סמכינן גם בשוגג גרוע כל שלא הי' מזיד ממש דסמכינן על הנך דסברי ט"ו חדשים סגי, וזה מבואר בדברי תה"ד בסי' רי"ו שכ' דהא דמקילינן במת הולד בתוך ל' יום שאם נשאת לכהן בלא חליצה לא תצא היינו בשוגג גרוע, אבל אם היתה מזידה לא עבדינן תקנתא לעבריינין ותצא, א"כ מינה דגם במינקת לאחר ט"ו חדשים לא מקילינן רק בשוגג גרוע, דבזה באשת ישראל לא מקרי שוגג ובאשת כהן כיון דאיכא מאן דשרי לגמרי מקילינן אמנם באמת דברי התה"ד בסי' רי"ו שכתב בפשיטות דבתוך ל' כשמת ונשאת בלא חליצה אם היתה מזידה גם בכהן כופין אותו להוציא, לא ראיתי לגדולי המחברים שיביאום וביותר פלא שגם הרמ"א שדרכו למשוך ברוב המקומות אחר תה"ד לא הביא דבריו בסי' קס"ד, וכן נושאי כלי הש"ע והכנה"ג לא הביאום, ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יבום נראה דלא ס"ל הא דתה"ד שהרי כתב שם בה' י"ט נתקדשה לזר לא נאסרה על יבמה וכו' ואם הי' יבמה כהן נותן לה המקדש גט ותחלוץ מיבמה ובה' כ' כתב שאם חזר הזר ונשאה אחר שחלץ לה אין מוציאין מידו, וכתב המ"מ דמיירי שהיתה מזידה כשנתקדשה לזר לכן לא תנשא גם אחר חליצה להמקדש ובה' כ"א הביא הא דינא דפ' החולץ במת תוך ל' ללידתו ונשאת לכהן ל"ת, והרי הר"מ ז"ל עסק לעיל מיני' במזיד ואפ"ה כ' שאם נשאת ל"ת עמש"כ בלח"מ, ומהתימא על הרב בתה"ד דנקט לה בפשיטות דבמת הולד בתוך ל' ונשאת לכהן דאם עברה במזיד תצא, דמה בין זה לכל הנך דלא תנשא לכתחילה דבדיעבד ל"ת גם אם הי' מזידה, ודוקא במים שאין להם סוף החמיר במהר"ם הובא בהגהת רמ"א בסי' י"ז דדוקא בנשאת ע"פ חכם לא תצא וגם בזה חלקו עליו רבינו פרץ בהגהות התשב"ץ והב"י והמבי"ט והרדב"ז עיי"ש בתשו' ב"י בדיני מים שאין להם סוף וגם מהר"ם שהחמיר במים שאל"ס הוא משום דשני' בלישנא ולא קאמרי ואם נשאת ל"ת, אבל בכל הנך דנקט ואם נשאת ל"ת אפי' בנשאת וידעה שהוא אסור ל"ת, ומאין לנו להחמיר בזה שצריך דוקא שתהא שוגגת במחצת שסברה שהוא מותר, עיין בהגמ"י דשייכי לאישות סי' ירי, ובירושלמי סוטה פרק כשם פריך על ר"מ דס"ל בנושא מעוברת ומינקת חבירו יוצא ולא יחזור עולמית מ"ש מחליצת קטנה דס"ל לר"מ דקטנה לא תחלוץ ובדיעבד חליצתה כשרה, ומשני משום תקנת הולד נגעו בה, פירוש דמשום שיש סכנה לולד לכן אלים ר"מ לגזירותיו דגם אם הוציא בגט לא יחזור עולמית, וגם אנו נאמר דגם אם נימא דאפי' שוגג יוציא בגט מ"מ אין הכרח בההיא דיבמה לכהן כשמת בתוך ל' דתצא גם כשכנסה במזיד דדוקא היכי דאיכא סכנה לולד אלמוה לתקנתא גם בשוגג לא כשאין חשש סכנה, לכן אם כי איני כדאי להרהר אחר הרב בתה"ד מ"מ כיון שהוכחנו מדברי המ"מ דפליג על האי דינא וכל הפוסקים לא הביאו דברי התה"ד לבי אומר לי בטוח שאין להוציא אשה מתחת בעלה במת הולד בתוך ל' ונתקדשה לכהן, ובמינקת שנשאת במזיד מבואר בדברי הרמב"ם דתצא בגט אפי' אחר ט"ו חודש והיא אשת כהן וע"כ דס"ל להרמב"ם ז"ל לחלק מטעם שכתבתי, ונראה דאפי' להנך פוסקים דס"ל להקל גם בנטע רבעי בח"ל אע"פ שנפסקה הלכה כמ"ד נטע רבעי גם להקל לפוטרן ממעשר בא"י, י"ל דס"ל כרוב פוסקים דאין תו"מ גם בא"י מדאורייתא, אבל ודאי כל שהופסק הלכה בד"ת גם להקל תו אי אפשר לצרף גם לסניף להקל בשעת הדחק כדמוכח מהא דקליטה דלא מקילינן בחו"ל בפחות משתי שבתות: והנה ראיתי לכ"ת שהביא בשם הרה"ג מהמבארג בס' תפארת צבי חא"ע סי' ו' שגם הוא הרגיש בקולא זו באשת כהן להקל אחר ט"ו שדי בפרישה לבד, ועיינתי שם וראיתי שכתב להיפך ממש"כ כ"ת משמו, וזה שהוא כתב שאין להקל אחר ט"ו חודש בא"כ כיון שמבואר בש"ס דצריכה להמתין כ"ד חודש, ומבואר דגם במת הולד תוך ל' יום אם היתה מזידה אסורה או שטעתה בדין א"כ כיון דש"ס מצריכה להמתין כ"ד חודש לא מקרי כלל מורה ואינו אלא טועה ושגגה גדולה שגג כי לא דק כלל בדברי תה"ד והבין דככם דלמ"ד במינקת שהיתה שוגגה די בהפרשה וזו דעת האו"ז וס"ל להרב בתה"ד דוקא כשהיתה שוגגת לגמרי שלא נודע לה כלל מעולם שיש איסור במינקת או שעשה עפ"י היתר חכם, אבל בטועה בדין שהי' סבור בדעתו שמותר ל"מ שוגג, גם בההיא דיבמה אע"ג דאיכא רבנן דפליגיי עלי' דרשב"ג כמבואר להמעיין היטב בדבריו כי הרואה יראה דס"ל להרב זצ"ל דג' בדבר היכא שמ"ד וכו' גם