ישועות מלכו ס

שישליש הגט לידי שליח לתנו לה בעת שתתרצה ותשתפה, ועיין בא"ע ס"ס קי"ט בטו"ז ובב"ש, אמנם לאשר לא חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי ואין להורות דבר התמוה לרבים לכן יראה כל הצטדקאות שיהי' ע"י היתר מק' רבנים אמנם כשלא יהא אפשר טוב שיעשה עכ"פ בעצת עוד שני רבנים דפקיע שמיהו אם יסכימו לזה: נאום ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חוב"ק קוטנא יצ"ו. סימן ד ב"ה ד' מנחם אב תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. בונה ירושלים ירחם בימינו וינחמנו בכפלים. לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה יצחק שלמה שיחי' אבד"ק ראווגע. ע"ד אשת הרופא אשר נפרדה ממנו ונתחברה עם רוצח אחד ורצחו נפש ונשלחה לעבודת פרך לכ"ג שנים ואח"כ תשב שם כל ימי חי' בארץ גזירה אם מותר לישא אשה על אשתו, הנה אם הי' לנו ידיעה ברורה ע"פ עדות נכונה שידה הי' ג"כ במעל הזה ודאי דינה כעע"ד כיון שחשודה על ש"ד, אמנם רחוק הוא שיהי' עדים כשרים ע"ז ומצד שמרדה הי' צריך עכ"פ עדים שהיא העבירה עליו את הדרך שאפשר שהוא ענה אותה עד שלא יכלה לשבת עמו, אמנם אם נמצא עדות שהיא התחברה עם פריץ זה שלא כמנהג עולם ונתיחדה עמו כיון שבסיבתה נתהוה הדבר שתשב בארץ גזירה וא"א לו לדור עמה נראה שמותר לו לישא אשה על אשתו אחר שישליש לה גט ע"י שליח כי פשיעתה גרמה זאת, ומעכ"ת האריך בזה ללא צורך: ידידו הדוש"ת ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו. סימן ה ב"ה ל"ז למב"י תרמ"ט לפ"ק פה כפר גלאגאווע. לכבוד י"נ הרב הגאון המפורסם מו"ה. יהודה נר"י אבדק"ק פלאצק יצ"ו. אחדשה"ט הנה המכ"ז ר' גאדיל מגאסטענין אוחז בערפי להזדקק לדינו כי זה ימים רבים יותר מעשר שנים אשר נשא אשה חרשת, וזה ימים רבים אשר מרדה בו והשכירה את עצמה לק"ק פלאצק, וכבר שלח אחרי' ולא רצתה לבוא לב"ד והוא יושב גלמוד בלא אשה, והנה בעיקר חרגמ"ה נראה שאשה שאין לה כתובה גם תקנת ר"ג אין לה, וכן נראה מדברי הב"ש, ובזה ישבתי בתשו' אחת דברי הרמ"א בא"ע סי' א' שכתב אינו נוהג בארוסה והוא מדברי מוהרי"ק, ותמה עליו הגאון ח"צ בתשו' מדברי מוהרי"ל דמבואר מדבריו דגם בארוסה נוהג ואיך עזב הרמ"א דברי מוהרי"ל אשר כל מנהגי אשכנז הם אחריו בשביל דברי מוהרי"ק, ועוד קשה לכאורה שהרי בדברי האו"ז מבואר הדין דנוהג גם בארוסה, והרי האו"ז הי' מגדולי הראשונים רבו של הר"מ מרוטענבערג, ועוד הקשה הגאון ח"צ שדברי הרמ"א סותרין מש"כ בעצמו שאם יש לו שומרת יבם אסור לו לישא אשה בשביל חשש חרגמ"ה והרי בקידושין נחשב יותר לאשתו שהרי בקידושין היא א"א וחייבין עלי' מיתה משא"כ בשומרת יבם ואם בארוסה לא תיקן ק"ו בשומרת יבם, ואני אומר דק"ו פריכא הוא דהא כתב הב"י ביו"ד בשם הרשב"א בתשובה דאם השומרת יבם מתה מתאבל עלי' היבם אע"ג דאנן קיי"ל בפ' החולץ ובפ' נערה דעל ארוסה אינו מחויב להתאבל עלי' אלא משום דיורשה, כמבואר בפ' החולץ, לכן מחויב להתאבל עלי', וכן יש עליו חיוב כתובה כ"ז שלא חלץ לה אלא שהחיוב הוא על נכסי בעלה הראשון ואם לא הניח הבעל הראשון החיוב עליו ליבמה ולכנוס לחיוב כתובה וכיון שהחיוב עליו בכל חיובי אשות ממילא החיוב עליו גם שלא לצער אותה בהכנס לה צרה אבל בארוסה תלי' בפלוגתא דקמאי שדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם דאין לארוסה כתובה וכוותיהו פסק הרמ"א שכתב בהדיא דלא ראה מימיו מגבין כתובה לארוסה שנתגרשה וכיון דאין לה ת"כ גם חדר"ג אין לה כדאמרינן בב"ב דף קל"א דב"ד בתראי בתר תקנתא דקמאי אזלי, אבל דעת התוס' דארוסה יש לה כתובה, וידוע שהאו"ז דרכו למשוך אחר שיטת התוס' וכמו כן המהרי"ל לכן ס"ל דנוהג גם בארוסה ולפי"ז לפ"מ דקיי"ל דחרשת אין לה כתובה ותנאי כתובה י"ל דגם חדר"ג א"נ בחרשת, אמנם כ"כ הנ"י בפ' החולץ דגם במקום שלא נתפשט חר"ג מ"מ במקום שלא נתפשט לכנוס שתי נשים אסור לו לישא אחרת דעד"ז נשאת לו, ולכאורה קשה לפמש"כ התשב"ץ דגם אם הותנה עמה שלא ישא אחרת עלי' יכול לישא, א"כ מה מהני מה שמנהג כן זה לא מצינו אלא בדבר שמהני אם הותנה כיון שהמנהג כן הו"ל כאילו הותנה וכדאיתא בב"מ בפ' המקבל דדרשינן לשון הדיוט עיי"ש בשיטה ונלפע"ד לפמש"כ הריטב"א בכתובות פרק הנושא דאם פסק לזון את בתה חייב לזונה וקשקל וטרי הש"ס במאי נתחייב ואוקמינן בשטרי פסיקתא וכדרב גידל דל"ל דר"ג ת"ל דמחויב מטעם שכירות כיון דהיא לא נתרצית לינשא לו ושתהי' כשפחה לשמשו. ותירץ דודאי אם הי' כדרך זו לא איצטרך דר"ג אלא דהכא בנותן לה דרך מתנה שיזון את בתה בזה צריך להא דר"ג, ולפ"ז גם בהא דלישא ב' נשים א"י להתחייב עצמו. אבל כשהוא ע"ד תנאי שע"מ זה נשאת לו ומכנסת עצמה לחיוב אשה לבעלה לא גרע משכירות פועלים שמחויב שלא להכניס צרה ולצערה, וכיון שהמנהג עתה כשנושאין חרשת אעפ"כ כותבין כתובה וכדאמרינן בר"פ חרש דרב מלכיו השיא אשה לחרש וכתב לה כתובה לפי שהכניס לו שפחה לשמשו וכיון שרצה להכניס עצמו לחיוב כתובה מסתמא הכניס עצמו לכל חיובי כתובה גם לענין חר"ג, ועוד דמס' כתובה נלמוד שהרי כתב כאורח כל ארעא, והכוונה כפי מה שנהגו במחוז זה שלא לצערה בהכנסת צרה, אמנם לא טובה היא משאר נשים בנות דעה שאם מרדו אין לה דין זה, לכן גם בדין זה אחר שמרדה זמן רב נכון לתת לה זמן לפי ראות עיני ב"ד ע"פ התראה ע"י רמיזה שבאם לא תשלים אותו יגרש אותה בע"כ או ישא אחרת גם בלי היתר ממאה רבנים: ידידו הדוש"ת ישראל יהושע החופ"ק קוטנא יצ"ו סימן ב"ה ט' אדר שני תרמ"ט לפ"ק. כבוד י"נ הרב המאה"ג מו"ה נ"ח שיחי' אבד"ק ביאלע. בדבר המכ"ז, כבר נהגו שגם בשהה עשר שנים אין מתירין לו לגרש בע"כ, אך בד"א בזמן שהיא עודנה בת בנים אבל כשהיא ודאי אינה בת בנים מתירין לו לישא אחרת ע"י היתר ק' רבנים, והנה בס' נו"ב ובס' ח"ס כתבו דהגם דהחרם לישא אשה על אשתו הוא ע"י תנאי היתר בק' רבנים, לגרש בע"כ לא הי' תנאי כלל, ועפ"ז בנה בעל ח"ס פילפולים בספרו. וזה טעות מפורסם שבהדיא מבואר בתשו' מהר"ם בתשובה המתחלת צץ פרח דחרם שלא לגרש בע"כ יש להתיר ע"י רשות