ישועות מלכו נט

דף קי"ב ע"ב מבואר בהדיא שהתקנה שלא יזרוק גט לאשתו בע"כ הוא בתנאי שמשלשה קהילות צריך שיהי' לו היתר, הרי שזה קיל יותר דלישא ב' נשים צריך מאה רבנים מג' ארצות ובזה מג' קהילות סגי, גם מש"כ המחברים הנ"ל דלישא ב' נשים לא הי' אלא עד סוף אלף החמישי ושלא לגרש בע"כ אין לו זמן, וגם נתפשט בכל ישראל משא"כ בב' נשים, בתשו' ב"י מבואר להדיא שלא כדבריהם אלא דגם זה לא נגזר מר"ג אלא עד סוף אלף החמישי: ובעיקר הדין כשנתיר לו איזה עדיף אם להתיר לו לישא אחרת או לגרש בע"כ ראינו מחלוקת לקמאי בזה, כי בס' תשב"ץ לא' מתלמידי הר"מ מרוטענבערג מבואר במורדת טוב יותר להתיר לו לישא שתי נשים מלגרש בע"כ, אמנם בתשו' ר"מ ד"פ סי' תתרכ"א מבואר שם שעשו מעשה לגרש בע"כ ולא לישא שתי נשים אמנם נראה שם קצת מחכם אחד שחולק ע"ז, ומ"מ לעשות מעשה נראה כהחולקים שלא כדברי הרשב"ץ שכתבתי: ושורש הפלוגתא נ"ל דהנה באמת מה שהחמירו גם במקום שהתירו לישא ב' נשים כמו בנשתטית שא"א לגרשה מ"מ אין מתירין לו עד שמשליש וכתובה כדמפורש בדברי הטו"ז וב"ש בא"ע סי' א' אשר מבואר דגם בנשא השני' בהיתר מ"מ א"א לדור לו עם הראשונה, וזה תימא גדולה דודאי אין זה בכלל שלא ישא אשה על אשתו שהרי הראשונה בהיתר נשאה שלא היתה כלל אשה על אשתו שהי' פנוי והרי הב"י בתשו' והמבי"ט מתירין גם כשנשא השני' באיסור אין כופין אותו לגרש ואין האיסור רק לכתחילה, אמנם הגם דלא קיי"ל כן היינו דנשא באיסור כופין לגרש השני', אמנם בנשא בהיתר שנשתטית ואח"כ נתרפאה מאין לנו שנכפה לגרש דפשיטא דהראשונה אינה בכלל נושא אשה על אשתו. ומצאתי בתשו' נו"ב בתשו' נו"ב שעמד בזה. וכמדומה לי שראיתי כתוב כן לראשונים: ונלע"ד דבאמת אין זה מתקנת ר"ג שאחר שנשאה בהיתר גם כשנשא אחרת כל שהי' ע"י היתר מאה רבנים אין להחמיר אלא שעשו כן משום חשש סכנה כמו שנראה מדברי הריב"ש שבימים הראשונים בזמן הרשב"א והריב"ש הי' חשש סכנה מאו"ה שיהי' לאיש שתי נשים, ויהי' איך שיהי' כיון דעתה גם כשנשא אחת בהיתר גמור וגם השני' בהיתר מ"מ א"א לו להתיר לדור עם שתיהן א"כ טוב יותר להתיר לו לגרש בע"כ שהרי בע"כ היא נדחת מבעל זה א"כ ודאי שטוב לה יותר שתהי' פנוי' משתהי' עגונא כל ימי חיי', ותו דהא כתב הר"ן בפ' בתרא דיומא דחולה שצריך לבשר בשבת ויש בשר נבילה מתירין לו לשחוט אע"ג דשחיטה היא איסור סקילה ובשר נבילה אינו אלא לאו. מ"מ בנבלה על כל כזית עובר ובשחיטה אינו עובר רק פעם אחת א"כ התקנה שלא לגרש בע"כ אינה אלא פעם אחת אבל שלא לישא ב' נשים עובר בכל פעם לדעת הסוברים דגם בנשא בהיתר אסור לו להיות שתי נשים וצריך לגרשה כשיכול, אבל לדעת הסוברין דגם בשתי נשים אינו אלא בתחילת הנשואין טוב יותר להתיר לו שתי נשים דודאי כל טצדקי שנוכל להקל צערה שלא לדחות אותה נעשה, גם למיתב טן דו, לכן ס"ל להתשב"ץ שטוב יותר להתיר לו לישא ב' נשים מלגרש בע"כ וזה נ"ל ברור, וא"ל למש"כ דגם בתקנה שלא לגרש בע"כ הותנה ר"ג שברשות ג' קהילות רשאי ואפ"ה בעוברת על דת מתירין בלא זה למה צריכו חכמי ריינוס גם בהמירה אשתו לזכות לה גט כמבואר בא"ע סי' א' נהי דמיירי שלא היו יכולין לגרשה בע"כ מ"מ כיון דאין לך פשיעה יותר מהמירה א"כ למה הצריכו לזכות, ז"א דודאי לאו מטעם חשש חרם החמירו אלא דכיון דלפני עור נוהג גם בנכרי כמבואר בפ"ק דע"ז מכש"כ בישראל מומר **(עיין ש"ך יו"ד קנ"א סק"ו ודגמ"ר שם וע"ע לעיל או"ח סי' ל"ו המגיה.)** א"כ כל טצדקי דאית לן למיעבד להציל האשה מידי איסור א"א אית לן לעשות, לכן מחויב הבעל לזכות לה גט להצילה מאיסור א"א, וכיון דלכתחילה צריך הבעל לזכות לה גט מטעמא דאמרן ממילא אין מתירין לו לישא אחרת עד שעשה כדין דנהי דבעוברת על דת וכן כשאסורה לו שזינתה א"צ היתר ממאה רבנים מ"מ התרה מב"ד מיהו בעי דלדעת גאוני אשכנז לא עביד אינש דינא לנפשי', וצריך שיעשה עפ"י ב"ד עיין בחו"מ סי' ד' ובאחרונים שם, וכיון דצריך התרה מב"ד אין הב"ד נזקקין לו עד שיזכה לה גט להצילה מאיסור א"א, אחר ימים רבים מצאתי כדברי בס' ערך לחם למהר"י קאשטרי שהי' בזמן הב"י שכתב כן, גם להמסתערבים שלא נתפשטה אצלם תקנת רגמ"ה שיש מחמירים לזכות לה גט להצילה מאיסור א"א ועיין בב"ק דף ס"ט שמעתתא דצנועין עיי"ש בתוס' ובדברי הרמב"ם שם, ובנד"ד הא ודאי לגרש בע"כ עדיף טפי מלהתיר לו לישא ב' נשים ע"י מאה רבנים וכמוש"כ בשם תשו' ר"מ ד"פ, אמנם מע"כ כתב שא"א לו לגרש בע"כ גם ע"י היתר מאה רבנים קשה מאוד לבעל, ע"ז אני אומר שמעיקר הדין כיון שכבר היתה חולה קודם שנתארסה איזה פעמים והוחזקה לעתים שוטה והר"ז מום גמור, והרי קיי"ל בפ' המדיר אפי' בארוסה וכנסה סתם דתצא שלא בכתובה, ומפרשינן בש"ס משום דהו"ל קידושי ספק וספק ממון לקולא וספק איסור לחומרא, א"כ בספק חרם שכתב הרשב"א בתשו' דספיקא להקל, ובארתי במ"א דנהי דלאותו דור שקבלו עליהם בעצמם החרם כיון דנזכר בו לשון ארור וארור בו שבועה דינו להחמיר וכמש"כ הרשב"א בתשו', מ"מ לדורות הנולדים דא"א להשביע הנולדים אלא דחרם חל גם על הנולדים כמבואר בש"ע יו"ד א"כ בזה"ז לד"ה ספיקו להקל וכיון דבמום אינו אלא קידושי ספק ודינו להקל, וא"ל כיון דקיי"ל ביו"ד סי' ק"י בספק הנולד בד"ת ואח"כ נתגלגל דינו להחמיר, ה"נ דהספק נולד בד"ת אף שנצמח מזה איסור דרבנן ספיקו להחמיר זה אינו חדא דלא אמרינן כשהספק נולד בד"ת לחומרא רק אם הוא משם א' בנתגלגל לדרבנן כמו בס' טרפה שבשלו בקדירה אחר מעל"ע דתרווייהו משם אחד, אבל כשהספק שנולד בדרבנן אינו משם שהוא מדאורייתא לא אמרינן כן, וראי' מיבמות דף כ"ד גבי חלוצה לכהן ומעירובין פרק ב"מ דף ל"ז וממנחות דף ס"ח. גבי חדש בזה"ז, (ועיין לעיל יו"ד סי' ע"א) ותו דלא אמרינן הכי אלא כשהוא ספק, אבל כאן אדם נאמן על עצמו שע"ד כן לא קידש: ותו שכ"כ בחי' לא"ע דכל היכי דאין לה כתובה ואין לה תו"כ אינו בכלל תקנת רגמ"ה, ומה"ט לא גזרו בארוסה, ול"ק קושית הח"צ מתשו' מהרי"ל דמבואר דגם בארוסה תיקנו דאינהו בתר שיטת תוס' אזלי דס"ל דלארוסה יש לה כתובה, א"כ דון מינה במומין דמבואר בש"ס דאין לה כתובה ה"נ לא זכתה בתקנת רגמ"ה וכמבואר בפ' י"נ דרבנן בתראי כעין תקנה דקמאי תיקנו: ובמ"א ביארתי דלא תקשה מחרשת דאין לה כתובה ומ"מ בכלל תקנה היא, וזה ברור, ומעתה סיומא דהאי פסקא דמצד הדין הרי בנד"ד שנראין הדברים שלא ידע הבעל ממום זה, כשא"א לגרש בע"כ רשאי לישא אשה על אשתו בלא היתר מאה רבנים אחר