ישועות מלכו נח

אחד הי' לו אשה והיתה חשודה על הזנות והי' יודע הבעל וכו' והנה פשוט שס' חסידים שנתחבר בבה"מ של ר' יהודה החסיד באשכנז בעיר רעגינשבורג הי' אחר רגמ"ה זמן רב כי רגמ"ה הי' רבו דרבו דרש"י ונפטר בשנת ת"ת לאלף החמישי כמש"כ רש"ל ור"י החסיד חי בשנת תתק"ס ור"י א"ז הי' תלמידו, והדבר ידוע שאז נתפשט תקנת רגמ"ה באשכנז בכל תוקף, והנה דברי ספר חסידים סתומים מאד, וזה ביאורן שמי שיש לו אשה וחשודה על זנות ועל נדות ולא דוקא על שתיהן אלא אפי' על אחת כמש"כ בסוף דברים וא"א לו לגרשה שלא ברצונה וגם הקהל יאמינו ואע"פ שאפשר לו לצער אותה עד שתתרצה מ"מ קרובי' לא יתרצו וישיאו אותה שלא לקבל הגט ילך למקום רחוק מאוד שלא יתברר שיש לו אשה במקומו ויהי' נאמן מטעם הפה שאסר וכו' וישלח גט לאשתו ואם לא תרצה לקבל הגט מותר לו לישא אשה אחרת ואמר שיאמר כן לפני זקני העיר שהלך לשם ויספר להם כל הענין, אבל לא יסמוך על שלא יאמר להם שום דבר וישא אשה שהרי בלא ספק ישאלו אותו אם יש לו אשה גם אם ילך לאספמיא מקום שאין נוהג חרם דר"ג שהרי מדינא דגמרא כשיש לו אשה אסור לישא אחרת עד שיודיע שם שיש לו אשה במקום ההיא ואין לו לשקר שיש לו אשה ושנתגרשה שאין זה מדת חסידות להוציא דבר שקר והס' הזה נקרא חסידים שנתחבר לחסידים ואנשי מעשה לכן טוב יותר שיאמר כמו שהוא אמת לדעתו ואע"פ שמדבר גנות על אשתו וכבר שאלו הראשונים לטעון ולימא הכי גבי ס' מלוה ישינה בפ"ק דמציאה] אבל א"ל שמה שאמר לילך למקום רחוק מאוד היינו במקום שאינו נוהג חרם דר"ג וישתקע שם ול"ש חומרי מקום שיצא משם שהרי כתבו הפוסקים דחרם ר"ג אקרקפתא דגברא מנח ואפי' אם דעתו לילך להשתקע במקום שאינו נוהג אסור לו לישא אשה אחרת אלא ודאי אע"פ דבמקום שהוא אינו נוהג חרגמ"ה שלא כדברי הרב ח"ס שכתב בסי' ג' דוקא לגרש בע"כ שלא נתן ר"ג תנאי בדבר אבל לישא אשה אחרת כיון שיש תקנה ע"י ק' רבנים לא הותר לו גם כשעוברת ע"ד, והנה נמשך בזה אחרי דברי הגאון נו"ב וזה זרות נפלא שנעלמה מעיני שני גדולים הללו תשו' מוהר"מ דפוס פראג בתשובה המתחלת צץ המטה ופרח הזדון שם מבואר שתקנת ר"ג שלא יזרוק גט לאשתו אם לא ברשות ג' קהלות הרי שחרם שלא לגרש בע"כ קיל יותר מלישא ב' נשים שזה צריך ק' רבנים מג' ארצות ובזה די משלשה קהילות וזה זרות נפלא על שני מחברים מפורסמים שלא שמו עין לראות בגוף התקנה גם בס' כל בו ותשובת מהר"ם מינץ נדפסה תשו' זו, גם מש"כ בס' נו"ב שאם היות שתקנה שלא לישא ב' נשים לפ"ד המחבר לא הי' אלא עד אלף החמישי שלא לגרש בע"כ הוא בכל המדינות ואין לו זמן, הנה בתשו' ב"י חלק א"ע בהתוכחו עם הר"י די מולינא נתבאר ההיפך ובודאי אישתמיט לי' תשו' זו שאלמלא זכרה הי' מזכירה שהרי רבינו הב"י הוא רבן של ישראל, לכן לפענ"ד אין שום מקום לדברי הרב ח"ס ולא שאני מיקל בתקנה זו אלא דהכי דנינא לפריצות שבדור, והא דכ' הרמ"א בס' א' דיש נוהגים גם במומרת לזכות לה גט לפי שזכות הוא לה שמסתמא היא מזנה וע"י הגט ניצלת מאיסור א"א, הנה זה לי יותר משלושים שנה שכתבתי בחי' לא"ע דהתם טעמא אחרינא שגם אם נאמר דבעוברת ע"ד כל שאבדה כתובתה אין לה עליו גם תקנת רגמ"ה וכדמשמע נמי מדברי הב"ש כעין מה דאמרינן ב"ב פ' יש נוחלין דתקנת אחרונים בתר תקנתא קמאי וה"נ תקנת רגמ"ה היא שייכי לתקנת חכמי המשנה שתקנו כתובה ולא עדיף מתקנה המבואר במשנה שבזינתה ואצ"ל שהמירה כיון שאין לה כתובה גם תקנת רגמ"ה איבדה. אבל מ"מ לא גרע הבעל משאר ישראל שהרי כל ישראל מחויבין להפריש את עוברי עברה ואפי' מומרין היכי דלא קאי בתרי עברי דנהרי כמש"כ התוס' בפ"ק דע"ז וכיון דביד הבעל הדבר תלוי להצילה מאיסור א"א מחייב להצילה ואין זה ענין למשמשו נדה (ומה"ט סרה קו' הצ"צ על הט"ז]: ואחר ימים רבים מצאתי למהריק"ש בס' ערך לחם שכתב דיש מצריכים לזכות גט לאשתו המומרת מטעמא דאמרן כדי להצילה מאיסור א"א, וידוע שהרב ז"ל הי' מורה בקהל מערבים במצרים שלא נהגו כלל באיסור ב' נשים ואפ"ה כתב שיש מצריכים לזכות גט מטעם שמחויב להצילה מאיסור א"א, ונהניתי שכוונתי בעזהי"ת לדעת הגדולים ואע"פ שבפסקי מהרא"י מבואר שלדעת בני ריינוס יש ג"כ חשש משום תקנת רגמ"ה היינו דעיקר ההיתר דעד"ז לא תיקן הגאון ובזה שמצד הדין מחויב להציל אותה מאיסור כיון שמחויב לגרשה שלא תהא אשתו כופין אותו שלא להתירו: ויש להסתפק באשה שאמרה נאבד גיטי אם מותר להשיאה עצה לילך למקום שאין מכירין אותה ותאמר א"א הייתי וגרושה אני דכיון דהיא בחזקת אשת איש אסור להשיאה עצה, וא"ל ראי' מדברי ס"ח דשאני חרם מאיסור א"א, גם בגוף התשו' בס' ח"ס סי' ג' באשה גרושה שהטעתו לכהן ונשאה וברחה ממנו שהצריך הרב ז"ל להיתר מאה רבנים הרבה יש לתמוה פה מפיק מרגליות איך יוציא מתחת יד קולמוסו דברים הללו ועיין בסו"פ אלמנה ניזונות פלוגתא דר"נ ור"ה: ולחיים טובים תכתבו ותחתמו ואתם היושבים על אדמת הקודש העתירו נא בעדינו להיזכר לטובה נאום הדו"ש ישראל יהושע. סימן ג בעזה"י עש"ק פ' בא תרח"ם לפ"ק פה קוטנא. שוכ"ט לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה ליפמאן שיחי' אבד"ק שעלעניקי יצ"ו. ע"ד האיש שנשא אשה וכשבועיים אחר הנשואין נחלתה בחולי המרה שחורה ובתחילה לא הבין הבעל את חולי', ואח"כ כאשר הכניסה לבית החולים נתגלה שהיא מרה שחורה גם נתברר שהי' לה חולי זאת קודם הנשואין והיתה עתים חלומה ועתים שוטה, והבעל לא ידע זאת וכבר היתה בבית החולים איזה פעמים קודם הנשואין וא"א להבעל לדור עמה וכבר הקריבו זאת להערכאות ודנו שהקידושין בטלין יען כי הוא מקח טעות שהטעתו, אמנם הבעל הוא מיראי ד' ורוצה לגרשה. הגם כי לע"ע היא בת גירושין ולרוב הפוסקים יכולה לקבל גט. אמנם אבי' אין מניח לה לקבל גט, גם לזרוק לה בע"כ א"א שהאב מסתיר אותה באופן שא"א שתקבל ג"פ: וע"ז האריך כ"ת אם צריך היתר ממאה רבנים. גם פלפל כ"ת איזה עדיף אם לגרשה בע"כ או להתיר לו לישא אשה אחרת, יען כי לפ"ד הגאון נו"ב החרם לגרש בע"כ חמור יותר מלישא שתי נשים, כי לפ"ד הרשב"א ומהרי"ק כבר נשלם בסוף אלף החמישי האיסור מלישא שתי נשים, ושלא לגרש בע"כ נוהג לד"ה גם עתה, גם שבזה הותנה שיש לו היתר ע"י מאה רבנים ולגרש בע"כ אין לו שום תקנה, ומזה דן בעל ס' חתם סופר שגם בפשעה שהדין נותן לגרש בע"כ אין מתירין לו לישא אחרת לפי שזה סמא בידן להתיר לו ע"י מאה רבנים והא ודאי ליתא שהרי בתשו' מוהר"ם דפוס פראג בתקנות