ישועות מלכו נז

ותמוה לי טובא על הטור בסי' שס"ד שהביא בשם רבינו ישעי' דקבר מת של בנין אסור לקבור בו מת אחר דאסור בהנאה, וקשה טובא הא לאו לה"נ, והא דקאמר הש"ס שם החוצב קבר לאביו והלך וקברו במ"א ל"י בו עולמית וקס"ד בהזמנה מילתא צ"ל דלס"ד ס"ל מצות לה"נ והוי מצי למימר ולטעמיך כמש"כ, או דס"ל לאביי מצות לה"נ אבל למסקנא קשה, וראיתי להרב ב"י שכתב ע"ד ר' ישעי' דלא הי' צריך משום איסור הנאה אלא דאין קוברין שני מתים כמבואר בסי' שס"ב, ולכאורה תימא דהא איפכא מסתברא דאי משום איסור הנאה האי אסור מד"ת משא"כ משום כבוד מת ליכא אלא איסור דרבנן, אולם לפמש"כ דעיקר כדעת מוהרשד"ם דקבר ותכריכין אינו אלא מדרבנן ודוקא גוף המת אסור מד"ת ניחא, אלא דאכתי קשה הא משום כבוד המת באם א"א בענין אחר שרי כמו"ש הטור בסי' שס"ב משא"כ משום איסור הנאה, ונלפענ"ד דס"ל לר' ישעי' דאף דמצות לאו לה"נ היינו בדיעבד בא"א בענין אחר אבל לכתחילה אסור ולפ"ז ניחא דברי ר' ישעי' גם דברי הב"י ניחא כמובן, ולפי"ז לדעת רוב הפוסקים דהא דמצות לאו לה"נ אפי' לכתחילה א"כ ממילא מותר לצורך מת אחר בפרט דאינו אלא משום מ"ע כמוש"כ ותו לא מידי רק החיים והשלום: מנאי ידידו הדו"ש בלונ"ח ישראל יהושע חוב"ק קוטנא. סימן עב ב"ה ג' תזומ"צ חי' למב"י תרנ"א לפ"ק פה קוטנא החיים והשלום וכ"ט לכבוד ידידי הרבני החריף מו"ה יודא ליב הכהן נר"י. בדבר מי שהלך לעולמו והלך בחייו בציצית הצבועין בתכלת, ע"פ דעת הרב ז"ל אם לקבור אותו ג"כ בחוט כזה לפי שרבו המחלוקת בזה, לכאורה לא הבנתי כי הלא המנהג הוא שגם בחוטי לבן פוסלין אותו ואין מניחין אותו בקבר בחוטין כשרים יעויין בתוס' נדה דף ס"א ע"ב בד"ה אבל ובתוס' הר"ש שם, ואולי יש לחלק דש"ה לפי שנמצא שהם קבורים במזיד בלא ציצית ועם כ"ז צריך ראי' ומ"מ נראה שאם ציוה לקוברו בחוט כזה יש לקיים דברי המת ועכ"ז איני מורה להחליט הדבר: וע"ד הבועות הנמצא במעי בר אווזות שנתפשט המנהג להחמיר ק"ל לתקוע לדבר הלכה להקל נגד המנהג: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. שו"ת אה"ע סימן א ב"ה ה' מנחם אב תרמ"ז לפ"ק יזרח אור לישרים בין המצרים לכבוד י"נ הרב הגאון הגדול נ"י פ"ה עה"י כקש"ת מו"ה אלי' חיים שליט"א אבד"ק לאדז יצ"ו עם כבוד ב"ד הרבנים המובהקים יצ"ו המוכ"ז מעיר גאסטינין זה יותר מעשרים שנה אשר נשא אשה מק"ק לאדזי ורבות שבעה לה נפשו בעמל ויגיעה יען כי איננה מיושבת בדעתה כאשר יש לו גב"ע מהרב הדיין ומו"צ בק"ק גאסטענין וכן יש לו כתב מהרב הישיש דק"ק גאמבין וזה לערך שמנה שנים אשר א"א לו לדור עמה כלל עבור מעשי' אשר אינם מיושבים והיא רעה בדעותי' וכבר העיד לפני הרב הדיין ומו"צ כי נוגע כמעט לסכ"נ, והנה בא לפני המכ"ז במר רוחו וכמה פעמים דחיתי אותו כי אין הדבר הזה מוטל עלי, אמנם עכ"ז לא אוכל להתאפק בשבירת לבו ואמרתי לבוא בשורתיים האלה כי כפי הנראה האשה זו ראוי' לקבל גט כי יודעת לשמור גיטה ועצמה ורעה בדעותי' שמצוה לגרשה כמבואר בא"ע סי' קי"ט. ומבואר בתקנת ר"ג הובא בתשובת מוהר"ם דפוס פראג דף קי"ב ע"ב שאסור לזרוק גט לאשתו שלא ברשות ג' קהילות ואם עבר הבעל והסופר והעדים בנידוי כתקנת ר"ג מאוה"ג ומהתימא על הגאון נו"ב באה"ע מהד"ק סי' א' ונמשך אחריו בעל חת"ס בסי' קס"ז שאע"פ שנחרם שלא לישא ב' נשים הותנה ר"ג שיש רשות למאה רבנים להתיר מג' ארצות וג' קהילות בחרם שלא לגרש בע"כ לא הותנה כלום וזה תימא שראו מש"כ בדף קי"ב ע"ד ובדף קי"ג ע"א ולא ראו מש"כ בדף קי"ב ע"ב דגם בגירושין בע"כ הותנה, ובעל חת"ס מפלפל ליישב קושי' השו' והוא בטל בלא ספק, גם בתשו' מהר"ם מינ"ץ סי' ק"ב כ"כ, ומבואר שהוא מתקנת מאוה"ג, לכן אחלה את כ"ת ימחול לדבר על לב ב"ד להתרות בהאשה שתקבל גט ברצונה וכפי אשר יראה לעיני ב"ד הרבנים שיחיו, כי אם לא תשמע נעשה לה כדין וכמשפט ויזרוק לה הבעל גט, אחר אשר יתן לה כפי המגיע ע"פ דין כי ל"ת על דם ריעך כתיב ולא טוב היות האדם לבדו: נאום ישראל יהושע חו"פ קוטנא. סימן ב ב"ה יום א' פ' תבוא י"ב אלול תרו"מ לפ"ק פה קוטנא. שוכן שחקים יכתבם ויחתמם בספרן של צדיקים, אשר לחיים נחקקים, כבוד הרבנים המובהקים יראי ד' מוהר"ר חיים ומהו' טובי' ומהו' משה נחום שיחי' דייני ומנהיגי כולל אונגארן בעה"ק ירושלים תוב"ב. אחדשה"ט הנה מצאתי עצמי כמחויב בדבר להתנצל עצמי לבל אחשב כמתעתע לומר על דבר שלא שמעתי מרבותי ששמעתי, כי אמרתי לפני הרב ר' עקיבא יוסף שיחי' ולפני הרב ממאדא שנמצא בס' חסידים שמי שיודע באשתו שחשודה לשמשו נדה ילך למקום שאין מכירין לישא אשה על אשתו וישלח גט פטורין לאשתו ואמרתי הטעם שבמקום שמכירין לא יאמינו לו להתירו דא"כ בטלה תקנת ר"ג שכל אחד אשר יתן דעתו באחרת יאמר כן אבל במקום שאין מכירין לא עדיף כח האשה מכח האיש דתנן בפ"ב דכתובות האשה שאמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר וכו', והם חיפשו בס' חסידים ולא מצאו, והנה בבואי לביתי ראיתי כן בס' חסידים הנדפס בלבוב שנת תרכ"ג, ועוד בשני דפוסים אחרים שנקרע הדף הראשון ולא אוכל לידע מקום הדפסה, האמת שבג' דפוסים אחרים נשמטו אמנם הדבר כמעט גלוי שהיא מאיזה סיבה כי הוא בספר חסידים סי' תתשי"ז ובדפוסים אשר נשמט הסימן הזה ניכר החסרון כי בסי' תתשי"ו נאמר בתחילה השיא אברהם את יצחק, ובסי' תתשי"ח נזכר אחד בא לפני חכמים עיי"ש וכל הישר הולך יראה שסי' תתשי"ז נשמט מדפוס מסיבת איזה דבר דרשו נא אולי נמצא בירושלמי ס' חסידים מדפוס לבוב תרכ"ג כי שם הסי' בדפוס, אמנם יען אפשר כי לא נמצא שם לכן אמרתי להעתיק וז"ל איש