ישועות מלכו נה

הלכה ונהי דלא קיי"ל הכי היינו לגבי מעילה אבל אסור בהנאה מדברי תורה: והנה דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יסוה"ת ובה' מ"א דכל אסורים שהם אסורין בהנאה מד"ת כמו חמץ וכלאים ובב"ח נהי דעבר על ד"ת מ"מ אינו לוקה ודוקא על לאו דמעילה גלי קרא דלקי אבל בשאר דברים אינו לוקה ודינו כח"ש, א"כ ניחא כיון דאין בהם מעילה הר"ז כמו כל איסורין דאסור בהנאה מד"ת ומ"מ אינו לוקה, ולא עוד אלא דלדעת הרמב"ם ז"ל כל הנלמד מי"ג מדות נקרא דברי סופרים אף שדינו כדאורייתא, כמוש"כ המ"מ בפ"א מה' אישות ועיין ש"ך חו"מ סי' ל"ג והדברים עתיקים א"כ גם בקדשים שמתו וכן בחטאות המתות נהי דאסור בהנאה מדאורייתא מ"מ אינו לוקה ומכש"כ בחמש חטאות המתות דהא בפרק הגוזל קמא פרכינן חטאות שמתו בעלי' תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא קדשה ומשני הלמ"מ והרי דעת הר"ן בפרק כלל גדול דאין לוקין על הלמ"מ ומה"ט כתבתי במ"א להסתפק באוכל ערלת חוץ לארץ אי לקי ונ"מ בזה"ז אם נפסל לעדות, ומה שיש לעיין בדברי הר"ן הללו כתבתי במ"א עכ"פ נראה שדעת הר"מ ז"ל דאסור בהנאה מד"ת גם בקדשים שמתו אלא שאין לוקין: אמנם מדברי רש"י ותוס' נראה דחמש חטאות איסור הנאה דידהו אינו אלא מדרבנן שכ"כ רש"י בפ"ג דמעילה וכן דעת התוס' בנזיר דף נ"ד דהא דלא נהנין אינו אלא מדרבנן ולפ"ד קדשים שמתו אינו אסור בהנאה מד"ת אלא מדרבנן דפקע קדושתי', ותמהני דבהדיא מבואר בב"ק פ' שור שנגח דפסולי מוקדשים שנפלו לבור פטור דלא קרינן והמת יהי' לו וע"כ דמדאורייתא אסור. וכ"מ בחולין דף מ' ע"ב גבי שוחט חטאת בשבת בחוץ דכתבו הראשונים דעיקר הטעם דאינו נתקבל בפנים ואינו ראוי לבוא אל פתח אוהל מועד ולא כתבו דפקע קדושתי' לגמרי וביותר יש לה"ר מהא דכתבו הראשונים דבכור טרפה אסור עורו בהנאה מדאורייתא אפי' בנשחט כש"כ כשמת, ועוד תימא גדולה דהא שחוטי חוץ קיי"ל דאם עלה ירד ואפ"ה אסור בהנאה מד"ת כדמוכח בשלהי א"מ גבי חולין שנשחטו בעזרה ועיין ברש"י זבחים דף ק"ג ובתוס' ר"פ כל הזבחים ע"ב דנראה מבואר מדבריהם דאפי' העור אסור בהנאה כשמת ובע"כ צ"ל דהא שאמרו לא נהנין מדרבנן היינו מצד איסור מעילה אבל עכ"פ אסור כמו כל קדשים קלים דאסור בהנאה ועי' בתוס' ר"פ כל הזבחים שכתבו נ"מ לענין שלא כדרך הנאתו] ואע"פ שזה דחוק בלשון רש"י ותוס' מ"מ הוא מוכרח מכל כל הנהי ראיות דכתבינן, וא"ת למאי דפרישית דחמש חטאות המתות אסורין בהנאה ד"ת א"כ הא דאמרינן בירושלמי דשבת בפ"ק דחמש חטאות המתות יש כח ביד הב"ד להתירן ואמרינן שם דוקא לענין ירעו עד שיסתאבו אבל להקריב אסור אלא ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהן לנדבה ולמאי דפרישית הא אסור בהנאה מדאורייתא והא ודאי קושי' אלימתא היא, אבל נ"ל דמכאן מוכח כדעת הר"מ ז"ל דס"ל דכל הספיקות אינו מד"ת אלא מדרבנן, והנה בתמורה דף ט"ז מבואר בהא דחמש חטאות מתות דהלמ"מ הוא רק על אחד והד' רועות אלא דמספ"ל הי רועות והי מתה ומצד הספק גזרו על כולן שימותו וכיון דאינו אלא ספק ואסור רק מדרבנן יש כח ביד חכמים להתיר וזה ברור, ולדעת החולקין צ"ל דבהלמ"מ מודי כמו ספק ערלה בחו"ל והא דחמש חטאות אינו אלא הלמ"מ: מיהו בעיקר דברי המל"מ שדימה עגלה ערופה לחמש חטאות המתות נראה דלא דמי כלל דהתם עיקר הקדושה הי' לכפר בו בפנים והשתא דלמיתה אזלא איקלשא לי' קדושה וליכא בהו אלא איסורא בעלמא, אבל בעגלה ערופה עיקר הפרשה והקדישה הי' לכפר בו בחוץ ואין למדין דבר שמצוותו בכך מדבר שאין מצוותו בכך אלא דבלא"ה ל"ק כלל דנהי דכפרה כתיב בה כקדשים מ"מ הא כמה קדשים ליכא בהו איסור מעילה, ותדע לך דהא בפ"ק דסוכה אמרינן דעצי סוכה אסורין בהנאה ומשמע התם בש"ס דדרשה גמורה היא ואפ"ה אין לוקה אלא ודאי דלא הוקש להנך דמעל בהן כיון דלא קרינן קדשי ד', ועוד כיון דעיקר ילפותא מהא דכתיב כפרה כקדשים והרי בדם קיי"ל ביומא ובחולין סו"פ כל הבשר דלית בי' איסור מעילה משום דלכפרה ניתנה ולא למעילה וכיון דבדם קדשים לית בי' איסור מעילה אלא איסורא בעלמא כדמוכח בפ"ק דנדרים כש"כ בעגלה ערופה דלא כתיב בי' אלא כפרה: ונ"ל דגם פטר חמור דקיי"ל דאסור בהנאה כמבואר בפ"ק דבכורות ופסק כן הרמז"ל מ"מ אינו לוקה על הנאה ואינו לוקה על גיזה ועבודה ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה בעל ש"א בטו"א בהא דקיי"ל כר"י דפטר חמור אסור בהנאה ובפ"ק דבכורות ד' ט' ע"ב אמרינן דר"י ור"ש בהאי קרא פליגי דכתיב לא תעבוד בבכור שורך אבל עובד בשלך ושל אחר ולא תגוז בבכור צאנך אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים, ור"ש ס"ל דל"ת בבכור שורך אבל אתה עובד בפ"ח, ואמרינן דר"י ור"ש לטעמי' אזלי אי שותפות עכו"ם פטור מבכורה, דר"י לטעמי' דס"ל דשותפות עכו"ם חייב בבכורה ור"ש ס"ל דפטור וכיון דאנן קיי"ל דשותפות עכו"ם פטור א"כ קרא דשורך למאי אתי, ולמאי דפרישית לק"מ דאהני קרא ואהני גז"ש אהני קרא דלא לקי אל"ת בעבודה ואהני גז"ש דילפינן ערופה לאיסור בעלמא דהא בעגלה ערופה גופה אינו אלא איסור בעלמא, בפרט לדידן דקיי"ל דע"ע אסורה מחיים שפיר ילפינן בגז"ש דגם קודם ערופה אסורה בלא פדיון וכ"ש דא"ש למש"כ הרב מל"מ דגם בע"ע קודם ערופה הי' יכולין לפדותה בלא מום: הן אמת שדברים הללו הם תמוהים בעיני מאוד דהא בחולין רפ"ה אמרינן בהא דפליגי רבנן ור"ש במתניתין אי שחיטה שא"ר שמה שחיטה בפרת חטאת ובע"ע ואמרינן דפרת חטאת אינה משנה דאע"ג דפרה קדשי מחיים מ"מ כיון דמהני פדיון ושמעינן לי' לר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי מקרי שחיטה ראוי', ובתר הכי קאמר לר' ינאי דע"ע אינה משנה, ופריך והאמר ר"י גבול שמעתי בה ונסבין חברי' למימר ירידתה לנחל איתן אוסרתה ואמאי לא משני כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה ומשני אלא אמר ר' יוחנן ע"ע אינה משנה, ולפ"ד הר"ש שהעתיק להאי תוספתא דלאחר ירידתה לנחל איתן נהי דאסורה מ"מ מהני פדיון א"כ שפיר קאמר ר' ינאי עגלה ערופה אינה משנה דנהי דאסורה מחיים מ"מ כיון דמהני פדיון הא שמעינן לי' לר"ש דכל העומד לפדות כפדוי דמי וכשם דקאמר פרת חטאת אינה משנה ה"נ עגלה ערופה אינה משנה מה"ט גופה ומהתימא על הרב מל"מ שלא הרגיש בזה וכן על הר"ש יש להפליא שהרי זה נגד סוגיא ערוכה, וליישב דברי הר"ש הי' נראה לפ"מ שהקשו רבותינו בעה"ת בהא דקאמר עגלה ערופה אינה משנה נימא דעריפתה זו היא שחיטתה כמו בשעיר המשתלח דאמרינן ביומא ר"פ שני שעירים דחייתו לצוק זו היא שחיטתו וה"נ בע"ע ובהדיא מבואר בזבחים ס"פ חטאות העוף דעגלה ערופה אינה מטמאה בגדים דכפרה כתיב בה וכיון דמקרי שחיטה לטהר מידי נבילה ה משום או"ב, והנה רבותינו בעה"ת נדחקו הרבה ביישוב קושי' זו ובהרמנותא דרבותינו קאמינא דלק"מ דהא בה: כיון דכפרה כתיב בה והרי מחוסר זמן פוסל בה וכיון