ישועות מלכו נא

מאת כהני ד' הנכשלים באיסור דאורייתא בענין טומאת כהנים מחמת כי הרבה בתים גדולים נשלבים ונצמדים כאחד, ועלה בדעתם לעשות נקבים בהגעזימסען המאהילים או לעשות סדק כל שהוא, ואחד כתב לי בזה, ולפענ"ד צריך לעשות דווקא סדק רחב טפח, אי לזאת שאלתי ובקשתי מאת כבוד הוד גאונו שליט"א להודיעני דעתו הגדולה בזה כי הוא הלכה למעשה ולהסיר מכשול מאת הכהנים אשר המה כעשרת אלפים איש ד' עליהם יחי': חיים משולם קויפמאן הכהן אבד"ק ראטשינז יצ"ו תשובה ב"ה כ"ח מנחם אב תר"ן לפ"ק קוטנא. כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה חיים משולם קויפמאן הכהן שיחי' אבד"ק ראטשונז יצ"ו. מכתבו האיר נגד פני, וע"ד שאלתו, תחילה נדון אם זה טומאה דאורייתא שהכהנים מוזהרים בזה"ז, שדעת הש"ך יו"ד סי' שע"ב שאין זה מד"ת אלא בבא אל אוהל שהמת בתוכו והמג"א בסי' שמ"ג כתב לחלוק עליו דודאי הוא מד"ת ולוקין עליו, אמנם בסוף הטומאה לצאת כתב שהב"י כתב ביו"ד מחלוקת הפוסקים, והנה באמת שהב"י הביא בסי' שע"א דברי התה"ד, והנה הביא דברי רש"י בפרק הדר אמתניתין דאהלות המת בבית דאם חישב עליו להוציאו באחת הפתחים ניתרו שאר הפתחים, ולבסוף צידד שי"ל דמ"מ אין הכהנים מוזהרים בזה"ז די"ל דאין הנזיר מגלח עליו כמו חרב דקיי"ל דאע"פ שהיא כחלל וגולל ודופק שטומאתו מה"ת מ"מ אין הכהנים מוזהרים עליהם והביא דברי הרא"ש בהלכות קטנות שנראה מדבריו דגם הכהנים מוזהרים עליהם, ובאמת שגם בגולל ודופק כתב הב"י דמדרבנן עכ"פ אסור הגם שאין הנזיר מגלח, א"כ אין ראי' מדברי הרא"ש שיהיו הכהנים מוזהרים מד"ת על סוף טומאה לצאת, אמנם גם אם נאמר דאיכא טומאה מה"ת צ"ע כי כבר הרגיש מוהרא"י בסתירת דברי רש"י ז"ל בפרק הדר בעירובין דף ס"ח שכתב דהוא הלכה למשה מסיני ובדף י' כתב שהוא גזירת חכמים, וכן בחולין דף קכ"ה ע"ב ומה שתירץ ע"ז התויו"ט וכן בל"ח בה' קטנות שהלמ"מ נמי קרי לי' גזירת חכמים הוא דבר תמוה שאם היות שהלמ"מ קרי לי' הרמב"ם ז"ל נמי דברי סופרים אינו כן לרש"י, ועוד שגם להר"מ ז"ל לא מצאנו שיקרא להלמ"מ גזירת חכמים וזה מבואר, והנה גם הרע"ב בפ"ז משנה ג' כתב שהוא גזירות חכמים וגם בזה כתב התויו"ט דלאו דוקא והכונה שהוא הלמ"מ וכ"כ שזה מהנמנע, אמנם הנלפענ"ד להשוות דברי הפוסקים כי הנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות כתב בפ"ז משנה ג' דהא דתנן המת בבית ובו פתחים הרבה כולן טמאים וכו' חשב להוציא בא' מהם הציל על כל הפתחים שעיקר הטעם דקבר סתום מטמא כל הבית, והנה הדין בקבר סתום ואטום הוא שאם אין בו חלל טפח על טפח אינו טמא אלא מקום הטומאה בלבד וצדיו טהורים אמנם אם יש בו טפח על טפח כל הבית וכותליו טמאים והנוגע בו מבחוץ אע"פ שאין הגג בולט טפח טמא לכן במת בבית כל הפתחים טמאים לפי שהוא כקבר הסתום שיש בחללו טפח ולא עוד אלא שהנוגע בו מבחוץ אע"פ שאין הגג בולט טפח טמא, ומה שהקשה הר"ש ע"ז הלא בלא פרץ את פצימיו אינו מטמא סביביו דבריו תמוהים דודאי כשאין כאן אלא פתח אחד כיון שלא פרץ את פצימיו ולא בטל לשם פתח מיני' הו"ל כחשב להוציא בזה דמציל על הכתלים ומה ענין לזה דיש לו פתחים רבים ולא נודע בהי מיני' מפקא, והנה בתשובת ר"י מיגא"ש רבו של הרמב"ם ז"ל בסי' קע"ז כתב ג"כ דהטעם הוא משום קבר סתום לכן טמאים כל האכסדראות הרי שגם דעתו משום קבר סתום שלא כדעת הר"ש, **(שכתב שם דהטומאה היא משום דבוקעות ועולה משמע לא מטעם דסופה לצאת, ובחנם נדחק בזה השואל בס' פתח האהל. המגיה.)** והנה לפי שיטה זו נראה דגם אם חישב להוציא באחת הפתחים מ"מ אם יש זוזין ואכסדראות או גג טפח בולט תחת הגג טומאתו מד"ת מטעם שכתב התה"ד, וביותר י"ל כיון דבעוד שלא חשב עליו להוציא הי' מטמא גם מבחוץ ודינו כקבר סתום א"כ גם לאחר שחשב עליו לפותחו ממנ"פ אם תדיננו כדהשתא הא הו"ל כקבר סתום ואם תדיננו בתר מחשבתו הא הו"ל כפתוח והטומאה יורדת לתחת האהל, גם דעת רבינו חננאל נראה ג"כ שדעתו שטומאתו היא מד"ת שהוא כתב בפי' למס' ביצה דף י' אהאי מתניתין דהמת בבית דלכן טמא כל זמן שלא חשב לפתוח אחת מהן דקיי"ל כל פתח שעתיד לפתוח כפתוח ולזאת אין הפתח סותם אבל כשחשב לפתוח את אחד מהם השאר טהורין דמבטל להם כ"ז שהמת בתוכו ודוקא כשכל הפתחים נעולים כיון שהבית עשוי לכנוס בתוכו תמיד לא מבטל להו על כ"ז שהמת בתוכו ע"ש, ול"ד להא דתנן בפ"ו דאהלות קוברי המת שעברו והגיף את הדלת שלא יאהיל ל"מ לפי שהחציצה בא ע"י אדם הא לא"ה הי' מהני סתימת הדלת י"ל דס"ל לר"ח דש"ה דסתימה בעי שיהא מבטלו כ"ז שהמת בתוכו ולכן בקוברי המת שעברו דרך השוק סמוך לבית כיון שאין שוהין בתוכו כלל והזמן קצר לפיכך אם סתמו לזמן קצר כזה מקרי סתימה ועיין בר"ן רפ"ק דסוכה שכתב דביטול צריך כ"ז שהמת בתוכו, ומיהו התוס' בפ' לא יחפור דף י"ט ע"ב והרא"ש והרמב"ן חולקין ע"ז וס"ל דכל שממעט החלל א"צ שיהא לעולם ואין להאריך בזה, עכ"פ לדעת הר"י מיגא"ש ותלמידו הרמב"ם ז"ל ור"ח אין ענין כלל הך משנה דהמת בבית דפ"ז דאהלות להא דסוף טומאה לצאת, ומ"מ נראה שהם ג"כ מודים להא דסוף טומאה לצאת דגזרו חכמים טומאה גם במקום דלא שייך להחמיר משום קבר סתום שהרי בסוף פרק ח' דאהלות והוא הדין המבואר בש"ע סי' שע"א סעיף ג' בשני חדרים נעולים ובכל אחד חצי זית החדרים טהורים והבית טמא כיון שסופו לצאת לבית ובזה ל"ש כלל משום קבר סתום כיון דהחדרים טהורין וכן נראה מהא דתנן בפ"ה משנה ב' תיבת המגדל יש בה פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכה מה שבבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרכה לכנוס והרי כתב הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ' י"ב מה' טומאות מת ה"ו שאין דין קבר סתום בארונות של עץ וכ"כ בפ"ב ה' ט"ו ע"ש היטב א"ו כדאמרן דמדרבנן ודאי טמא משום שסוף הטומאה לצאת אלא שיהא טמא מד"ת הוצרכו לתת טעם משום קבר סתום, ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' חולין דף קכ"ה דר"י דפליג על סוף טומאה לצאת עיי"ש בפרק ד' דאהלות מ"ב וכי יחלוק על משנה דפ"ז דאהלות המת בבית ולו פתחים רבים ולפמ"ש א"ש דהתם בהא דמת בבית טמא מדאורייתא משא"כ בהא דמגדול ולפ"ז מיושב נמי דברי רש"י בפ' הדר דף ס"ח כתב שהוא הלמ"מ ובפ"ק דביצה דף י' כתב שהוא גזירת חכמים משמע מד"ת לא מטמא, ולמש"כ י"ל בפשיטות דהיכי דשייך משום קבר סתום דסתימתו גורם להמשיך הטומאה בכל האוהל וגם הדפנות מטמאין אלא שמחשבתו לפתוח גורם הטהרה בודאי טמא הפתח ואם יש לו גג טמא מד"ת אבל במקום דל"ש לבוא משום קבר סתום כגון