ישועות מלכו נ

נתבטלה והא בתי ערי חומה אינו תלוי בגדולי קרקע, זה אינו דהא בתי ערי חומה לא נתקדשה אלא בזמן שהיובל נוהג כיון שגלו שבט ראובן וגד נתבטל היובל וגם בימי עזרא לא נהגו ערי חומה אלא מדרבנן כמוש"כ הרמב"ן והרשב"א בגיטין דף ל"ו ועיין היטב בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' בית הבחירה הט"ז תראה מקום לדברי אלה, ונראה שדברי הרמב"ם ז"ל מוכרחים דהא כתב הרמב"ם ז"ל בס' המצות דהברית שכרת הקב"ה עם ישראל שלא יהי' זמן מן הזמנים שיהי' א"י חרב ולא ימצא שם איש, וכבר השיב עליו הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לס' המצות מדברי אגדה שנ"ב שנים לא עבר איש ביהודה, אמנם לדעת הרמב"ם ז"ל לא תקשה לפי שביהודה לא עבר איש מ"מ לא נחרב לגמרי ונשארו מכיבוש מצרים עוד דלת העם בערי גליל ודוק בדברי הרמב"ם שכתב כיון שנלקה הארץ בחורבן הראשון בטל הכיבוש ופטורי מן התורה מן המעשר ומן השביעית הרי שלא כתב אלא על חובת קרקע ולא על קדושת הארץ ושאר הדברים כגון לענין סמיכה, ולפ"ז גם מה שכתב הר"מ ז"ל בה' סנהדרין שבעת עתה אם ירצו כל חכמי ישראל להסכים על חכם אחד שיהי' סמוך הרי הוא סמוך ויכול לסמוך עוד אחרים רק שיסכימו עליו כל חכמי ישראל, ולפמש"כ גם החכמים אשר ישבו בארץ כיבוש עולי מצרים גם כן להם יש יד ושם בזה, ושוב ראיתי בס' כפתור ופרח שכתב ג"כ ככל מה שכתבתי דמצוה איכא לדור גם בערי כיבוש מצרים לכן בית שאן אע"פ שלא החזיקו עולי בבל מ"מ מצוה לדור שם והביא ראי' ברורה מהתוספתא דאשקלון וחברותי' ניהו דפטורי מתו"מ מ"מ אינם מטמאים משום ארץ עממים, ואע"פ שהרב המוהרי"ט ז"ל בח"א סי' מ"ה חלק עליו ע"ש ותבין שלא הביא הראיות הרב הנ"ל אלא שהוא ז"ל הביא ראי' מהא דצידון מטמא משום ארץ עממים, ויש לדחות ראיתו דצידון לא נכבשו בימי יהושע כמבואר בס' יהושע ואע"ג דעזה ואשקלון וחברותי' ג"כ הניח אותם ד' לנסות בהם את בני ישראל כמבואר בס' שופטים שאני התם דנכבשה בימי דוד, ואע"ג דכיבוש סוריא אמרינן דכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש היינו לפי שלא הי' מכיבוש א"י ולא הי' להם רשות לכבוש אותם קודם שכיבשו כל א"י כמבואר בספרי אבל חמשת סרני פלישתים שהי' בגבולות א"י נחשב כיבוש דוד ככיבוש מעלי' אבל צידון לא נזכר בקרא כלל שנכבשה, ונראה גם לדעת המוהרי"ט ז"ל דדוקא לכוף את אשתו שתסע ממדינתו לעזה וכיוצא בזה מכיבוש עולי מצרים זה כיון שאינו מחויב במצות יותר מסורי' אין כופין אותה שתצא בלא כתובה, אבל מ"מ מודה הוא דמצוה איכא עיי"ש, ומזה נראה דגם הא דאמרינן בפ"ק דמגילה דעל נס הנעשה בחו"ל אין קורין את ההלל, גם כיבוש יהושע הוא בכלל א"י שלא כדברי הטורי אבן בפ"ק דמגילה, שוב ראיתי בס' כפתור ופרח בפ"ז ופ"י ככל מה שכתבתי, ובהכי ניחא מה ששמעתי מקשים בשם הגאון בעל חתם סופר לפי דברי הרמב"ם בפ"א מה' תרומות ועוד בשאר מקומות דגם בימי עזרא לא נתחייבו במעשרות מדאורייתא הא אמרינן בתמורה דף כ"א ע"ב ר' עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחו"ל לארץ בזמן שביהמ"ק קיים ויקריבנו ת"ל ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור, א"כ אטו מי נימא דלדעת ר"ע לא קרבו כל ימי בית שני לא בכורות ולא מעשר בהמה, ולפמש"כ לא קשה שהרי קדושת יהושע לא בטלה רק לענין תו"מ ושמיטות, אבל קדושת הארץ לא בטלה, א"כ אמרינן דוק מינה ומינה ואוקי באתרה, ופלוגתא דתנאי הוא כי הוקשה לגוף א"י אבל מה שנתקדשה בקדושת יהושע ניהו דבטלה בחורבן ירושלים הראשון לא בטלה לענין גוף קדושת א"י, גם יש מקום לומר בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דגם בימי עזרא לא נתחייבה במעשרות מדאורייתא דכתיב כי תבואו וכבר תמהו עליו כל הפוסקים הלא בבואכם לא נאמר אלא בחלב ולא בתרומה, ולפענ"ד הי' נראה שדעת הרמב"ם ז"ל כדעת רש"י בכתובות דף כ"ב שתלה הכתוב מעשר בשנת השמיטה וכיון דשמיטה בזה"ז דרבנן כדאמרינן בפרק השולח, ולפי דבריו גם בסוף בית הראשון לא נתחייבו במעשרות וכן יראה מדקדוק דברי הרמב"ם סוף פי"ב מה' שמיטה, ועיין בהשגות הראב"ד, והאמת לפי דעת הרמב"ם ז"ל לא קשה כלל, ויש הרבה לעיין בזה אלא שאין כאן מקומו: ולענין הלכה כבר כתב בס' כפתור ופרח שמצוה לדור גם בכיבוש עולי מצרים וכן בעבר הירדן, ואין ספק להרהר אחר דבריו, א"כ בזמה"ז ג"כ מצוה אם מזדמן לאדם לקנות מצוה לקנות, וכבר כתב בס' כפתור ופרח דשבות אמירה לעכו"ם מותר ג"כ במקומות שכבשו עולי מצרים ק"ו מסוריא, והנה מבואר בירושלמי פ"ז דשביעית דגם בגבולי ארץ הנזכר בפר' מסעי לא כבשם יהושע והבאים אחריו הכל, ונשאר עדיין גם בכיבוש יהושע מקומות אשר לא נכבשו להם, ומה שהוכיחו בחולין דף ז' מהא דמנשה לא הוריש את בית שאן דקידשה בקדושת יהושע, ואע"ג דבקרא נאמר לא הוריש מנשה, יש לומר דאסיפא דקרא סמיך דכתיב ויהי כי חזק ישראל, וישם את הכנעני למס, ועיין ברמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מלכים הלכה ה' שעשה כדין כי אם שהי' להם למס ועבדות, (ובאמת יש להוסיף קצת על דברי הרמב"ם ז"ל כי אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג לכן לא היו הגבעונים רשאים גם להתקבל בתואר עבדים, אמנם אחר הכיבוש שהרי קרא דבית שאן הי' אחר מיתת יהושע כמבואר בס' שופטים שהי' אחר כיבוש יהושע אז הי' יכולים לקבל בתואר עבדים), וכן בעזה ואשקלון מבואר להדיא בקרא דשופטים וילכוד יהודה את עזה ואת אשקלון וגבולה, אמנם בצידון אשר לא הוריש עכו ואת יושבי צידון וגו' וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ ופירשו המפורשים שהכנענים היו אז כאזרחי הארץ, ושבט אשר ישבו בתוכם ע"כ זה לא נחשב כיבוש כלל, ומצינו למדין שאותן מקומות שנכבשו בימי יהושע והבאין אחריו נחשב עדיין במקצת דברים כא"י כמוש"כ, אעפ"י שלא כיבשום עולי בבל ואינם מטמאין משום ארץ עממין וכן עזה ועקרון ואשקלון, אבל צידון וצוער לא נכבשה לגמרי בימי בית ראשון וגם מימי שלמה לא הי' שיעבוד גמור לעבדות רק למס לכן מטמא משום ארץ עממים, ולפי"ז מה שכתבו התוס' בריש גיטין דעכו אותו צד שהי' נחשב לא"י הי' ג"כ מכיבוש בבל, והביא ראי' מהא דשלהי כתובות דרב אבא הי' מנשק כיפי דעכו, ולפמש"כ הרמב"ם ז"ל וכפתור ופרח שלא בטלו קדושת עולי מצרים לגמרי רק לענין מעשרות ושמיטה פשיטא לענין קבורת א"י נחשב כא"י, א"כ אין מזה ראי', וי"ל דאותו צד שהי' נחשב כא"י הי' מכיבוש עולי מצרים וחציה לחוץ לא נתקדש גם מעולי מצרים וקראי נמי הכי דייקא, ובאמת אותו צד שהי' נחשב כא"י אינו מטמא משום ארץ עממים, ולפמש"כ התוס' שם דמוכר עבדו מצד שנחשב א"י לצד שנחשב לחוץ לארץ שיוצא לחירות כדין המוכר עבדו לחו"ל מוכרח קצת כדברי הכפתור ופרח, אמנם יש לדחות ואכמ"ל, רק שאין לזוז מדברי הכפתור ופרח שגם המקומות שכיבשום עולי מצרים מצוה גם בזמן הזה לדור בהם ואינו מטמא משום ארץ עממים: סימן סח שאלה הנה בעיר הבירה ווארשא התעוררו איזה אנשים יראים ושלמים לתקן תקנה להרים מכשול