ישועות מלכו מט

שארץ סיחון ועוג לא נחשב לא"י אף בימי כיבוש יהושע זה הוא מן הנמנע, שא"כ בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה לא דרו מעולם בא"י ולא קבלו נחלה שם, א"כ לא הי' אפי' פעם אחת חיוב שמיטות ויובלות מדאורייתא כדדרשינן בגיטין פרק השולח ובערכין פ' בתרא משגלו שבט גד ושבט ראובן בטלו היובלות מישראל לפי שאין כל יושבי' עלי', ולפי דבריהם שלא נתקדשה בקדושת א"י מעולם לא היו כל יושבי' עלי' שהרי השני שבטים והחצי היו מחוץ לארץ ישראל, וזה ודאי דבר בטל, גם לפי דעת רש"י בכתובות פ' האשה שנתארמלה לחד לישנא כל שבטלו היובלות אין תרומה ומעשר נוהג מן התורה א"כ לא הי' להם חיוב תרו"מ מה"ת וזה ודאי לא יתכן לומר, ועוד הא דאמרינן בב"ב דף נ"ו אר"י אמר שמואל כל מה שהראה הקב"ה למשה חייב במעשרות ופי' רש"י דהראהו את גלעד עד דן, וגלעד הי' מעבר לירדן ע"כ אין ספק שנתקדשה בימי יהושע בקדושת א"י, אמנם לא נתקדשה עד שבאו לארץ כנען: מיהו מודינא ודאי שאין קדושות שוות ממש לקדושת א"י **(ולדעת הרמב"ם חיוב ביכורים בארץ סיחון ועוג הוא רק מדרבנן. המגיה.)** והרי בארץ כנען גופה חלק יהודה קדוש יותר מחלק גליל, וכש"כ ארץ סיחון ועוג שלא נחשב רק לטפל ארץ ישראל: ומה שהקשו המפורשים על דברי הרמב"ן שכתב שלא נצטוו ישראל במלחמת סיחון ועוג על גיעולי כלים לפי שהם מז' עממין והותר להם אפי' קדלי דחזירי משא"כ במלחמת מדין שלא היו מז' עמים אין מזה ראי' שגם ארץ סיחון ועוג נחשב כא"י שאף שארצם לא נחשב כא"י מ"מ העמים שדרו שם היו מז' אומות כדכתיב לסיחון האמורי והם לחמו עם ישראל ורצו למנעם מכיבוש ארץ ישראל ע"כ דינם כז' אומות, אמנם ארצם לא נתקדש בקדושת א"י עד שעברו ישראל את הירדן, ולפ"ז מי שיש לו קרקע לקנות בא"י וקרקע אחרת לקנות בארץ סיחון ועוג מצוה יותר לקנות בא"י, ומ"מ מצוה איכא נמי לקנות בארץ סיחון ועוג אם אי אפשר לו לקנות בזול כ"כ בארץ כנען, ומה שנצטער משה על שלא נקבר בארץ הוא כיון שבעת פטירתו לא היתה זאת נחשב כא"י הלא אמרו אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה, וכפי הנראה בפשט הכתובים ביהושע אף בימי היתר הבמות בימי נוב וגבעון לא הותרו להיות במות הציבור בעבר הירדן, וכפי הנראה בימי שאול אחר שנחרבה שילה והי' במת ציבור קבועה בימי נוב בעת שנלחם שאול עם עמלק הקריבו אז את קרבן פסח חוץ לנוב אע"פ שפסח לא הותר אלא בבמת ציבור כמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' קרבן פסח ה' י"ג אז כיון שהיו רוב ישראל ורוב אנשי המלחמה במחנה היו שם בטלים הבמה גדולה עיי"ש בתרגום יונתן: ואכתי יש לעיין דהא דכיון דכיבוש יהושע בטל בגלות נ"נ א"כ כל ארץ סיחון ועוג וגם מקומות שכיבשו עולי מצרים ולא נכבשו ע"י עזרא כיון דקדושה ראשונה בטלה יש לומר שאין מקום כלל שיש מצוה לדור במקומות הללו כי דינם כחוץ לארץ. מיהו כד דייקינא נראה דלאו מלתא היא, דהנה דעת הרמב"ם ז"ל ותוס' דקדושת ירושלים וביהמ"ק קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, א"כ תקשה דיהי' נוהג חלה (בירושלים] בזה"ז מדאורייתא דהא קיי"ל דפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייב לר"ע מדאורייתא וכוותי' קיי"ל א"כ קמח שנכנס לירושלים יתחייב מדאורייתא, ולפי דעת הכ"מ בפ"א מה' תרומות גם פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבות מדאורייתא בתו"מ, א"כ ניהו בזה"ז וגם בימי עזרא לא נהגו תו"מ מה"ת מ"מ כשנכנסו לירושלים יתחייבו מדאורייתא, ועוד קשה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' סנהדרין כל א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ראוי לסמיכה, והכ"מ כתב שלמד כן מהא דאמרינן בפ"ק דסנהדרין דהרשות של הנשיא של בבל מועיל גם לעיירות העומדים על הגבול ואם לעיירות העומדין על הגבול מועיל כש"כ לעיירות שהחזיקו עולי מצרים ולא החזיקו עולי בבל, ודברים הללו הם תמוהים מאוד בעיני דמה ענין נטילת רשות לפטור אם טעה בדין לענין היתר הסמיכה דצריך להיות דוקא בארץ, תדע דהא מבבל לא"י מהני רשות לפוטרו מתשלומין ואפ"ה אין סמיכה בחוץ לארץ וגם בבבל, לכן נ"ל שדעת הרמב"ם שלא נתבטל כיבוש יהושע מכל וכל, ועדיין נשאר רושם מהכיבוש הזה הקדום, וכשם שנשאר בירושלים ובמקדש רושם שהרי קידשה לשעתה וקידשה לע"ל לענין אכילת מעשר שני ובהקרבת קרבנות שהרי מקריבין אע"פ שאין בית, לפי שלא נתבטלה קדושת הארץ אלא בגידולי קרקע ואינו נוהג אלא בשל ישראל שהרי עכ"פ המירוח צריך להיות של ישראל, ובאמת גם בירושלים ובהר הבית ג"כ אינו נוהג תו"מ כי גוף הקרקע אינה מחויבת במעשרות אבל האויר הוא קדוש בכל דבר שאינו תלוי בגידולי קרקע וכמו כן קידושת יהושע לא נתבטלה מכל וכל אלא כל דבר שאינו תלוי בגידולי קרקע עדיין קדושתן נוהגת ומעשי אבות ירשו בנים שהרי כבר כתבתי אע"פ שארץ ישראל היתה מוחזקת ביד אבותינו מ"מ קנין פירות הי' לנכרים עד כיבוש הארץ בימי יהושע ואע"פ שבזמן אבותינו אברהם יצחק ויעקב הי' נחשב כל מקום שדרו בה כאלו הוא שלהם לגמרי ובשאר המקומות היתה כקנין הגוף כמוש"כ בשם בעל הנמ"י כמו כן בכיבוש יהושע אע"פ שנתבטלה בגלות הארץ מ"מ לא נתבטלה מכל וכל, עיין ברמב"ן בע"ז פ' ר' ישמעאל שכתב דאבני ביהמ"ק כיון שבאו פריצים וחללוהו אע"פ דאבני מזבח דינם כקדושת הגוף ולא נפקי לחולין מ"מ גזה"כ הוא כשבאו נכרים חללוהו, אולם יש הפרש בין קרקע למטלטלין. במטלטלין נפיק לחולין אבל בקרקע רק החיצונות נתחלל לפי שעה, אמנם הפנימיות לא נתחלל וגם החיצוניות לא נתחלל בדבר התלוי בקדושת האויר, ואפי' בקדשי ב"ה אשכחן דכוותי' דהא אמרינן בב"מ דף צ"ט המשאיל קורדם מעל [לפי טוה"נ שבו] וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה, ואע"ג דכתב הרשב"א בתשו' דאי אפשר להקדיש בקדושת ב"ה מעכשיו ולאחר ל' יום דנמצא פירות הדיוט ינקי מפירות הקדש דדוקא לשייר לעצמו אינו יכול דנמצא דיונק משל הקדש אבל במעילה דגזה"כ דיוצא הפירות לחולין ש"ד, וגם אנו נאמר דנהי דגזה"כ כשבאו בה פריצים וחללוהו והפקיעו קדושתה להוי חובת קרקע מ"מ לא הופקעו לגמרי ונשאר מעט קדושה כפי מה שקבלו חז"ל לענין ערלה וכלאים ולענין סמיכה דניהו דערלה נוהג בחו"ל מ"מ כבר כתב בס' כפתור ופרח שאין לוקין על ערלת חו"ל אע"פ שהוא אסור מדאורייתא וכן כלאי הכרם אסור מד"ס מ"מ נראה מדברי הרמב"ם שאע"פ שאין תו"מ נוהג בזה"ז אלא מדרבנן בערלה וכלאי הכרם אינו כן אלא אסור מדאורייתא ולוקין עליו: הן אמת שאני מסופק אם בכיבוש עולי מצרים ולא כיבשום עולי בבל אם לוקין על ערלה וכלאי הכרם עיין היטב במשנה בפ' קמא דערלה ואין מקום להאריך בזה, ואין להקשות לפמש"כ דבדבר שאינו תלוי בגידולי קרקע לא נתבטלה קדושת יהושע שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' שמיטין שעזרא קידש ערי חומה לפי שקדושת יהושע