ישועות מלכו מח

המעשר לכהנת בפרט כשנשאת לישראל יש מקום עיון, והנה לראב"ע דס"ל ביבמות דף פ"ו דמד"ת יוצא ידי מ"ע דנתינת מעשר כשנותן לכהן לא מיבעי' לי' דוודאי יצא ידי נתינה כשנותן לכהנת הנשואה לישראל, ול"ד לכהנת שזינתה דלא נחשבה לזרע של אהרן כדאמרינן בפ' יש בכור, אמנם לר"ע דאינו אלא מתקנת עזרא וכשנותן לכהן ודאי לא קיים המ"ע דנתינה אלא דיש כח ביד חכמים לעקור מ"ע בשוא"ת י"ל דלא תקנו אלא בזכרים דיש להם קצת זכות בתרומת מעשר ויש לזה קצת ראי' מירושלמי דפ' יש מותרות דבהא דתנן בת כהן מאורסת ללוי וכן בת לוי לכהן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר פריך ניחא תרומה מעשר ממ"נ כהנת אכלה לוי' אכלה, ומשני כמ"ד אין מעשר לכהונה, ובארתי דלענין עשה דנתינה קאי דבכהנת נשואה ללוי לא קיים המ"ע דנתינה: אמנם קשה עדיין בהא דבת לוי לכהן דהא גם בלוי' שנשאת לישראל מקיים מ"ע דנתינה כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א ממעשר ה"ב, ואפשר דהירושלמי חולק בזה על ש"ס דילן, ומה"ט לא פי' בש"ס דילן דלענין מ"ע דנתינה קאי ולפ"ז אין ראי' מירושלמי, אמנם בל"ז י"ל כיון דלר"ע לא קיים מד"ת הנתינה כשנותן לכהן י"ל דלא זיכה עזרא אלא לזכרים, ואפי' לדידן דקיי"ל תרומה בזה"ז דרבנן י"ל כמש"כ הרא"ש בתשו' דלא אתי ספק תקנה לבטל ירושת הבעל, וכ"כ בפ"ק דמכות גבי שביעית בזה"ז, ובנ"י בר"פ בית כור ע"ש וה"נ כיון דמדינא לית לכהנים זכי' כלל אלא משום תקנת עזרא וכיון דמספל"ן אם גם לנקיבות תיקון אוקא אדינא ובביאורי ליו"ד סי' כ"ג הארכתי בכלל זה, אגב אמרתי לכתוב שמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א ממעשר ה"ד שעזרא קנס הלוים בזמנו, ועיין כ"מ מה שדקדק ע"ז, ול"נ שכוונתו כעין הא דאמרינן בש"ס גיטין פרק השולח בפרוזבל לדר"י הוא דתיקון עיי"ש בר"ן ולחיים טובים תחתמו: ידידכם הדו"ש נאום ישראל יהושע. סימן סו ב"ה יום עש"ק מצורע תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. סמוך לגאולה יעלה מעלה מעלה, כבוד הרב הגדול בוצינא קדישא מגזע תרשישים כש"ת מו"ה ישראל נר"י בקאצק יצ"ו אחדשה"ט ע"ד שמעכ"ת חש לדברי הרמב"ם בה' מלכים, ולפי דעת הכ"מ העולה מבבל אפי' לארץ ישראל עובר בעשה, והוא אינו מובן שהרי זה לא נאמר אלא על ארץ בבל בפרט ולא על שאר חוץ לארץ, והטעם כי אחרי שהם נתרשלו בימי עזרא ולא רצו לשוב כי לא חשבו זאת לפקידה גמורה שצריכים לישב שם כפי נביאת הנביא עד פקידה האחרונה, אבל בני מדינות הללו שהם מגולי טיטוס שנגלו מא"י עם שאר בני הארצות אינם בכלל זה, והוא מצוה גדולה, ונראה שגם בני בבל שעלו לא"י בעוד הביהמ"ק קיים בבית השני כשגלו אח"כ מא"י לאלו הארצות אינם בכלל זה, ומה שחשש מהר"מ מרוטנבורג הוא מחמת חשש דרכים וחסרון פרנסה גם מפני המחלוקת שהי' אז כידוע שבזמן המהר"ם מרוטענבורג הי' מחלוקת גדולה בין יושבי ארץ ישראל ויושבי אשכנז וצרפת בימי הר"ר משה תיקי שנתעורר עוד הפעם המחלוקת אודות הספר מורה נבוכים, אבל בשביל העולה מבבל לא"י לית מאן דחש בזה וא"כ בזה"ז שנשתנה בעזהי"ת לטובה הן בסכנת הדרכים והן מצד עניות ודאי היא מצוה גדולה. אמנם גם לפי דעת הרמב"ן שחשב זאת למ"ע מ"מ בעיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה וכבר המשילו האחרונים למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפי' אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא, ועל זה נאמר גומל לאיש חסד כמפעלו, גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר, ונאמר אשרי תמימי דרך גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות ואין ספק שהיא מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה, ונאמר עוד אקבץ עליו לנקבציו ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים: ומה שכתב מכ"ת בשם מהרי"ט שהעיר עזה לפי שאינו מכיבוש בני בבל בימי עזרא לא נתקדש אז אינה בכלל מצוה זו, לא כן דעתי נוטה, כבר הארכתי בזה בקונטרס מיוחד בענינים אלו ואחר החג הבע"ל כשהי' פנאי אשלח לו קונטרס מיוחד על ענינים אלו: ידידו הדוש"ת ומברכו בברכת החג הבע"ל ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן סז קונטרס ישוב ארץ ישראל. הנה מעבר לירדן בארץ סיחון ועוג שכבש משה, אם דינו כארץ ישראל או לא, נחלקו בזה הגדולים, ולפי דעתי הא דאמרינן בספרי דכל הארצות שכבשו ישראל דינם כא"י וסורי' דינה ככיבוש יחיד, לפי שכבש אותה דוד בעוד שלא נכבש ארץ. ישראל, כמו"ש התוס' בשם הספרי: והנה ידוע שארץ סיחון ועוג הי' צריך למיכבש קודם שעברו את הירדן שהרי נצטוו על הארצות אדום ועמון ומואב שלא להתגרות אותם מלחמה, ואי אפשר לעבור את הירדן אם לא שיכבשו תחילה את ארץ סיחון ועוג, א"כ דינם כארץ ישראל, אמנם לא נתקדשו בקדושת א"י עד שעברו את הירדן שלא יהי' הטפל חמור מן העיקר כי לא נתקדשו רק מחמת שהם טפילים לארץ ישראל ובעת שנתקדש העיקר נתקדש הטפל: ומה שמבואר במכות פרק אלו הן הגולין שלשה ארצות שהפריש משה בעבר הירדן לא קלטו עד שהפריש יהושע לאו דוקא במצות הפרשת ערי מקלט אלא שכל המצות שנצטוו ישראל בבואם אל ארץ כנען לא נתקדשו הארצות שבעבר הירדן עד שנתקדש ארץ ישראל, ומה"ט ניחא הא דאמרינן במדרש שמשה נצטער שלא נקבר בא"י לפי שבאמת בעת פטירתו של משה רבינו ע"ה לא נתקדשו כלל בקדושת א"י, ובהכי ניחא נמי הא דאמרינן בר"ה דף י"ג עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי, קשה דילמא הקריבו מארץ סיחון ועוג, וכן הקשה הגאון מהר"י ז"ל ולפמש"כ לק"מ כי ארץ סיחון ועוג לא נתקדשו אלא בבואם לארץ כנען, ונראה שהרמב"ם ז"ל מפרש קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי לאו דוקא קציר נכרי אלא קציר חוץ לארץ כי לא נתקדשה בקדושת ארץ ישראל, ועיי"ש בתוס' שהקשו הא א"י מוחזקת, ולמש"כ לק"מ ועיי"ש התוס' מה שתירצו, ובס' טורי אבן הקשה על דבריהם ולא קשה כלל, כי בהדיא מבואר בנ"י פ' יש נוחלין כי אם מהיות שארץ ישראל מוחזקת הי' להם קנין פירות עד שנכבשה א"י לפני ישראל, ועיין בס' ברכי יוסף סי' תפ"ט, ובאמת מה שחשבו קצת אחרונים