ישועות מלכו מז

ואפ"ה לא מהני אלמא דאפי' בנכסי חבירו ל"מ **(ראי' זו של הרמ"ה לא זכיתי להבין הרי בקידושין אי יהי חלין מצד ד"א מקוה הי' כי תלקח ולא כי יקח כדברי הר"ן בנדדים. המגיה.)** והרי זה סותר את דבריו שבדף מ"א: והנה למש"כ בפרק התקבל בגיטין דלא אמרינן דקטן יש לו זכי' בד"א מקנה אותו אלא כשהחפץ תח"י אבל בק"ס או אגב ל"מ ובודאי שכן הדין בקרקע היכי שאין מוחזק בגוף הדבר כמו בקנין שטר או כסף ל"מ אע"ג דהקטן יש לו זכי' כשד"א מקנה אותו וזה דעת הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע סי' רמ"ה, אע"ג שהש"ך שם גמגם ע"ד הרמב"ם ז"ל הברור שכן דעת הר"ן א"כ בהא דקידושי כסף לא מהני בשלא נתכוין לקנות גם לדעת הראב"ד ז"ל: וביותר נראה לי דגם לדעת הראב"ד בכסבור שהוא שלו והיינו דשורש חזקה הוא שיעשה לטובת השדה תיקון כאדם שעושה בשלו ובעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו כיון שהחזקה הוא משום שהוא עושה תיקון לצורך שדהו אלא שחיסר כוונת הקנאה שתצא מרשות לרשות בזה מהני כוונת המקנה שהוא שלו שתצא מרשותו אבל בכסבור בעת שמחזיק בה שאינו שלו כגון שוכר שהשכיר לו המשכיר והקנה לו שלא בפניו והוא לא ידע ובעת שהחזיק בה כסבור של חבירו הוא וכן במטלטלי שהיתה פרה שאולה ברשות השואל ובעת שמשך כסבר שהוא עדיין ברשות חבירו דפקדון כל היכי דאיתי' ברשותי' דמשאיל קאי. בזה לא קני שהרי סבור שהוא של חבירו וזה נראה נכון. ומה"ט צדקו דברי המג"א באו"ח סי' רמ"ו ס"ק ו' בד"ה קנוי' לעכו"ם ובחנם השיגו עליו האחרונים מדברי הראב"ד והנמק"י עיין בס' יד אפרים שם בסימן הנזכר ואפי' בעומדת בחצירו של השואל כיון שמשהה אותו עד שיחזירו ולצורך שמירה עבור בעל הפרה לא קנה ואם אמרו בכסבור שהוא שלו קנה לא נאמר בכסבור בעת הקנין שהוא עדיין של חבירו ואפי' בחצירו ממש של הנפקד אע"פ שחצירו של הנפקד קונה לו זה בידע שחבירו מזכה לו אבל בלא ידע סבור הוא שגם החצר בעוד שפקדונו בידו הוא עדיין של בעל החפץ: עוד כתבתי במ"א דלא נאמרו דברי הראב"ד אלא במתנה לא במקח וממכר כיון דהלוקח יכול לחזור כ"ז שלא נתודע אצלו שקנה גם המוכר יכול לחזור עמש"כ בחי' לחו"מ ס"ס ל"ט ועיין ברא"ש ב"מ גבי המחהו אצל חנוני עיי"ש בפ' התקבל ובתשו' מהרי"ט ואכמ"ל: אמנם בנד"ד אין ענין לזה כי הי' משיכה ברה"ר וכמש"כ ותלי בפלוגתא דקמאי והוא ספד"ד ויש לסמוך על מה שהמציאו האחרונים להטיל מום ע"י קטן נכרי וכדעת הש"ך יו"ד סי' נ"ח דבספיקא דדינא לא אמרינן כיון דס' הנולד בד"ת מחמרינן גם בדרבנן: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן סד כבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב מו"ה רצ"ה נ"י אבד"ק דאברין יצ"ו. דבר שאלתו בישראל שקנה פרה מבכרת מנכרי בכסף והנכרי דחק על הישראל שיקח הפרה לביתו וביקש הישראל הקונה מנכרי אחר שהי' חייב לו איזה רו"כ שיקח הפרה לביתו להיות אצלו כל ימות החורף וכן עשה ובנתיים ילדה זכר. וכ"ת רצה לדונו לספק בכור דיש שליחות לנכרי לחומרא א"כ נעשה משיכה בשליחות ישראל, אינו נראה כיון דלא קנה ישראל גוף הפרה מצד דאין שליחות לנכרי ממילא אין מקום להחמיר מצד בכורה דאיסור בתר ממון גריר ואין זה להא דפ' איזה נשך: ומש"כ מנד דהישראל לא נתכוון לקנות ע"י משיכת הנכרי ודן מצד דעת אחרת מקנה כ"כ בחי' לחו"מ סי' ק"ץ דרק במתנה אמרינן כן לא במו"מ כיון דהלוקח לא נתכוין לזכות ודיני לחזור ממילא גם המוכר יכול לחזור כמש"כ הרא"ש בפ' האומנין, ומ"מ י"ל דלכאורה נראה דבהתנה שיקנה במעות מהני ויעוין במח"א ה' קנין מעות הן אמת שבחי' תמהתי ע"ז מהא דפ' השוכר את הפועל דמשני בזונה נכרית ולא משני בקבל שיקנה בזה וכן מהא דהקשו בתוס' ב"ק דף ע' גבי גנב ומכר דאין מעות קונות והרי התם התנה לכן נראה עיקר דהתנה ל"מ עכ"ז אין דעתי נוחה לעשות מזה ספק דלדעת רוב הפוסקים בעכו"ם כסף קונה או במשיכה: ומש"כ כמ"ע דאין שליחות לנכרי הא בפועל יש שליחות כמוש"כ האחרונים וכאן שהנכרי המושך הי' חייב לו ועבור שהמתין לו החוב שמר לו הבהמה נראה דלא גרע מפועל דמסתמא עושה עבור זה כללא דמלתא לפענ"ד אם ברי לן שהוא בכור אין לסמוך ע"ז להטיל מום בו אבל אם לא נודע לן שהוא בכור רק ע"פ נכרי המוכר בזה הסומך ע"ד הארריניה בענין הטלת מום לא הפסיד שכבר הורו זקינים: ידידו ישראל יהושע.: סימן סה בעזהי"ת יום ב' תבוא תרו"ם לפ"ק פה קוטנא, שוכן שמים יכתבהו בס' החיים. כבוד הרב הגאון המפורסם מו"ה שמואל סלנט וב"ד הרבנים ויח"ס הנכבדים יחיו ויאריכו ימים על אדמת הקודש. הנה בהיותי על אדמת הקודש שמעתי שהרב הגאון מו"ה שמואל שיחי' הורה שמותר לתת המעשר לנקיבה לוי' אע"פ שנשאת לישראל, אבל אין ליתן לכהנת, ובהיותי שמה גמגמתי עד"ז אמנם בבואי לביתי שמתי עיני לזה, והנה מדברי הרמב"ם ז"ל בר' פ"א מה' מעשר ה"א וב' נראה להדיא דגם מצות נתינה קיים כשנותן ללוי' אבל לא בתרומה שבה' מעשר כתב שנותנים ללוי' אבל בתרומה נראה מדבריו ברפ"ו ה' תרומות דלא קיים מ"ע בכהנת שלא נזכר בדבריו רק לאכילה לא לנתינה ואע"פ שיש לומר דמשום בהמתן ועבדים לא כתב שנותנים להם מ"מ ממה שלא הזכיר כלל הנתינה רק במעשר נראה ברור שלא קיים מ"ע דנתינה ל"מ בנישאת לישראל דלא חזי לה אלא גם בלא נשאת ואוכלת בשביל אבי' מ"מ לא קיים מצות נתינה ואפי' לדעת התוס' בפ"ק דקידושין דיכול לתת פדיון הבן לכהנת הנשאת לישראל היינו משום דלא קדיש גוף הדמים אבל תרומה י"ל דהכל מודים דלא קיים מ"ע דנתינה דהא בחולין דף קל"ב אמרינן דכהן ולא כהנת ודוקא בזרוע ולחיים וקיבה אמרינן שם משום דאין מיעוט אלא לרבות כש"כ שרוב הפוסקים חולקים על התוס' בזה, זה נ"ל ברור, וא"ל מהא דתניא ביבמות צ"ט עשרה אין חולקין תרומה וחשיב שם אשה וקאמר שם דמשום יחוד או משום גרושה ות"ל דלא מקיים מ"ע דנתינה בכהנת י"ל דהתם אין לחלוק לה גם בשביל בעלה תדע דהא חשיב התם נמי עבד וכי תעלה ע"ד שאם נותן לעבד ע"מ שאין לרבך רשות אלא מה שאתה אוכל יקיים מ"ע דנתינה לכהן א"ו כדאמרן ועיין פסחים דף ע"ג ע"ב, אמנם לתת