ישועות מלכו מו

מ"מ דנין לנכרי כפי דיניהם והא דסופ"ק דע"ז למ"ד משיכה אינו קונה רק כסף צריך דמים תחילה מנכרי הקונה מישראל היינו במקום שאין מנהג ידוע לקנות במשיכה, והא דאמרינן בפ"ב דבכורות דלר"י ישראל שנתן מעות לעכו"ם אע"פ שלא משך קנה היינו במקום שאין מנהג ידוע לקנות במשיכה וא"נ שנהגו לקנות במשיכה (וזה ודאי ברור דבמקום שנהגו לקנות רק במשיכה לד"ה אינו קונה כסף מ"ד אקרקעות דכסף קונה מד"ת ואפ"ה במקום שנהגו לכתוב שטר ל"ק ה"נ במקום שלא נהגו לקנות בכסף רק במשיכה ל"ק הישראל בכסף] מ"ה קאמר ר"ל דישראל שנתן מעות חייב בבכורה וכן נמי גוי שנתן מעות לישראל אע"פ שלא משך ודרכן למשוך אפ"ה ישראל מכי מטי זוזי לידי' אסתלק והו"ל כהפקר וצריך ביאור כיון דבתר דיניהם אזלינן ובהו המנהג שלא לקנות במשיכה א"כ ל"ק הנכרי הבהמה, ונראה דס"ל להרשב"א דלא אזלינן בתר דיניהם אלא להקל על ישראל ולא להחמיר על ישראל לכן לר"ל דס"ל מעות קונה בעכו"ם ישראל שנתן מעות הברירה ביד ישראל לחזור ולהיות דן כמנהג הנכרים שקונים רק במשיכה אם הי' המנהג לקנות רק במשיכה אבל נכרי שנתן מעות לישראל אע"פ שדרכן לקנות במשיכה מ"מ הברירה ביד הישראל לכוף אותו להחזיק הכסף בידו והו"ל כהפקר ולר"י דאמר דבגוי במשיכה ישראל שנתן מעות פטורה מן הבכורה ואפי' נהגו לקנות בכסף דנהי דנכרי מכי מטי זוזי לידי' אסתלק מ"מ ל"ק הישראל דכיון דמד"ת לא הוי קנין לא קני לה הישראל לגמרי דהברירה בידו להחזיק עצמו כד"ת וידו על העליונה אלא דאם ירצה הישראל יכול לכופו וחייב הנכרי לעשות כפי דיניהם ומה"ט צדקו דברי הרמ"א בתשו' סי' פ"ז שכתב דישראל שקנה פרה מבכרת בכסף לדעת ר"ת פטורה מבכורה והקשה עליו בתשו' עבה"ג למה לא אזלינן בתר דיניהם ולמש"כ ניחא דאינו אלא שיעבוד וכמבואר להדיא בדברי רשב"א דנהי דנהגו לקנות בכסף ויכול לכופו אפי' בדינינו לדין אותו ע"פ דיניהם מ"מ אינו אלא כחוב בעלמא ועדיף משאר חוב דא"י לסלקו בד"א מ"מ לא מקרי של ישראל לגמרי עד דאתי לידי' אלא שיכול לכופו לעשות כפי דיניהם ונסתלק קו' הגאון מהרע"א ז"ל בסי' ל"ז שהקשה ע"ד הרמ"א שכ' בתשו' בסי' פ"ז דישראל שקנה מנכרי בכסף לדעת ר"ת פטורה ושזה דעת רוב הפוסקים וביו"ד סי' קל"ב בנכרי שקנה מישראל יין אם הקדים לו דינר או שמשך פסק המחבר שמותר והא לר"ת ל"מ הקדים לו דינר ולמש"כ לק"מ דהא בזה"ז מבואר בדברי האחרונים נהגו לקנות בכסף לבד והברירה ביד ישראל לעשות כפי דיניהם א"כ יכול להחזיק הכסף גם אם יאבד היין שהרי כסף קונה. ועוד שכיון שהנכרי חייב כפי דיניהם והישראל מוחזק במעות אין לך תפיס בהיתר יותר מזה וכיון דגם לר"ת מחויב לעשות כפי דיניהם שרי וזה ברור ביישוב קו' זו, והנה הי' מקום להאריך הרבה בדברי הרשב"א הללו אמנם אין נ"מ כלל בזה שהרי בדיניהם לפ"ד ישראל המוכר שמכר לו בעד א' זהוב הברירה ביד שניהם לחזור ממקח אלא שצריך לכפול את מה שקבל אם המוכר חוזר ואם הקונה חוזר הפסיד רק מה שנתן אבל א"י לכופו לתת לו הפרה וגם לפ"ד הראשונים שמכר לו כל הפרה בעד א' זהב נראה שבדיניהם יכול לומר שאינו אלא הערמה בעלמא וכבר הרגיש בזה הרב עבה"ג א"כ אין לנו לפלפל כלל לענין סטימתא ואי אזלינן בתר דיניהם ונבוא להיתר אם מותר להטיל מום ע"י נכרי וכבר הביא הגאון מהורע"א ז"ל בשם הגאון מ' מאיר וויל דברי הרא"ש וכ"מ בפ' הפועלים בשם הראב"ד דלהטיל מום בזה"ז ע"י נכרי אינו אלא דרבנן, וי"ל דהראב"ד לטעמי' אזיל דס"ל בה' מעה"ק דאינו חייב כרת הנכנס למקדש בזה"ז וממילא לא חזי להקרבה אבל אין כן דעת התוס', ומ"מ י"ל דהו"ל ס"ס ספק אם כסף קונה וספק אם אינו אלא מדרבנן כמו בציר דגים, אמנם יען כי יש חשש ח"ה אם יגדל שור בלתי מסורס והמדינה הזאת משובשת בגיסות נ"ל להקל להטיל בו מום ע"י שיאמר כל המטיל מום אינו מפסיד כמו במלאכת שבת בדליקה, דהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד, ויש להאריך בכל זה אלא שאין זה מקומו: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. ונכון שלא יעמוד הישראל אצל הנכרי בשעה שמטיל בו מום והמום מבואר בש"ע שצריך שיהי' מובהק יעוין היטב בש"ע: סימן סב ב"ה ב' תמוז תרח"ם לפ"ק קוטנא. כבוד ידידי הרב החריף וכו' מו"ה חיים ליב שיחי'. בנידן הבכור שמסרה אשתו של בעל העז להמשרת הערל שיוליך אותו לרעות ואמרה לו שהוולדות יהיו שייכים לו פשוט שלא נפקע קדושת בכור כיון שלא הגידה לו שמעכשיו יהא שלו רק שהוולדות והו"ל כאומר לכשתלד דל"מ גם לר"מ כמבואר בתמורה בפ' כיצד מערימין דף כ"ה ע"ב ואין להאריך ושלומו יגדל ולא יחדל: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן סג ב"ה יום ב' תזריע תרנ"א לפ"ק פה קוטנא. לכבוד ידידי הרב הגדול וכו' מה"ו משה נתן נר"י אבד"ק דובנא רבתי יצ"ו. בדבר השאלה בבהמה מבכרת שמכרה ישראל בקנין כסף ומשיכה אבל המשיכה היתה ברה"ר וילדה זכר מה דינו: מה שכתבו האחרונים דבדעת אחרת מקנה אותו א"צ דעת הזוכה ודעת המזכה סגי ומטי בה משמי' דהראב"ד ב"ב דף מ"ב, הנה אין זה מוסכם כי הרשב"א אחר שכתב תירוץ הראב"ד כתב ומסתברא דרב ענן החזיק בה אחר שידע דלאו דילי' לכך הוצרך לומר דמחילה בטעות עיי"ש בש"מ: אמנם לכאורה צ"ע שדבריו סותרין למש"כ בחי' פ"ה דגיטין גבי שאני זקן דידע לאקנוי' דאע"ג דאנשי כפר הקטן לא ידעו מ"מ כיון דהזקן דהוא המקנה ידע לאקנוי' סגי עי"ש הרי שדבריו סותרין זא"ז, ואפשר דוקא בהאי דזקן שכבר אמר להלוין שהוא מקנה להם אלא שהם לא ידעו בקלישת דעתן, מה זה הקנאה אחר שמוסרו לו אח"כ בחזרה בכי האי סגי כשד"א מקנה גם בדעת קלישה של הזוכה משא"כ בסבר שהוא שלו לגמרי, וכעין זה הביא בס' קצוה"ח ס"ס ער"ה בשם רמב"ן בחי' ליבמות, ואכתי יש לעיין בדברי הרמ"ה בחי' לב"ב פ' חזקת דף מ"א בעובדא דרב ענן דכתב להדיא כדברי הראב"ד דאע"ג דרב ענן הי' טועה וכסבור שהוא שלו לא דמי לעודר בנכסי גר וכסבור שהוא שלו, דבד"א מקנה גם בכסבור שהוא שלו קנה, ובדף נ"ג כתב להדיא דל"ש בנכסי הגר ול"ש בנכסי חבירו היכי דלא ידע מידי דאית לי' זכי' בגווי' לא קנה והביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות בקידש יבמתו אחר שחלץ לה דס"ל לרבי דאם קדשה לשם יבמות לא מהני, ולרבנן מהני ואמרינן דטעמי' דרבי כמו בעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו והתם האשה יודעת ומכוונת