ישועות מלכו מד

הפירות שביעית ולחלל דמו על פחות משווי' ע"י תחבולה מ"מ יש לומר אם עבר וחיללו מחולל ממילא דיש לסמוך בשל נכרים על דעת הב"י לכתחילה ולחלל דמו על שוה פרוטה ונכנס אחרון ויצא ראשון: ועדיין יש לדקדק אם נאמר בחילול שביעית אם חילל על שוה פרוטה מחולל, והנה התוס' בפ"ק דיומא צידדו אם אמרינן במעשר שני שחילל על שוה פרוטה פדוי מד"ת ואנן קיי"ל כרמב"ם ז"ל בשם הגאונים דפדוי, וי"ל דוקא במע"ש דנכסי גבוה משא"כ בשביעית, ובחי' לחו"מ סי' ס"א ס"ק ג' כתבתי כן והוכחתי מדברי ירושלמי פ"ק דסנהדרין אלא דשם נמשכתי אחר הגירסא הישנה דהא רבעי הוא ששוה יותר מדמי הפדיון א"כ אינו ראי' בפדאו בפחות משווי', ויש להביא ראי' לזה מהא דאיבעי' לן בסוף פ"ק דבכורות אם פודין בנדמה, ופסק הרמב"ם ז"ל לקולא, ותמה עליו הא אפי' ספק בכור אסור בגיזה ועבודה מספק ק"ו כאן דהוא ודאי בכור ומספק לא פקע קדושה, ומש"כ הגאון רי"ט אלגזי הוא דבר קשה, אבל לפענ"ד לפ"מ דמסיק בפ"ק דבכורות דף י"א דנוכל לפדותו בשווי' ולא אמרה תורה בשה אלא דלא יהא חמור מהקדש, א"כ נאמר דלא יהי' חמור מהקדש דאם חילל על שוה פרוטה מחולל, אלא דנהי דחייב לתת שה או שוה חמור וזה כמו שאר מתנות כהונה, אבל לאפקיעא איסורא לא יהי' חמור מהקדש, ונהי דאם פדה בש"פ פקע איסור מ"מ מ"ע דמתנות כהונה לא קיים לפיכך פסק הרמב"ם ז"ל דאם פדאו בנדמה נהי דמספקא לן אם קיים המצוה דמתנות כהונה הר"ז ככל המתנות כהונה דספיקא להקל והאיסור כבר נפקע דלא יהי' אלא כשוה כסף, וקרא מסייע לרבינו דבקרא הכי כתיב פטר חמור תפדה בשה והיינו מ"ע כמו כל מ"ע דמ"כ ואם לא תפדה וערפתו ולא נאמר ואם לא תפדה בשה וערפתו אלא ואם ל"ת היינו שלא פדאו כלל דלא יהי' זה חמור מהקדש, וכמו דקיי"ל בפט"ח דהגנב משלם תשלומי כפל דמקרי שלו אלמא דאם פדאו בפחות משווי' גם שהוא שלו פדוי א"כ כש"כ בדמי שביעית שחילל על פחות משווי' ואפי' בש"פ מחולל, ועוד דהא בקידושין דף נ"ח ילפינן מקודש דתופס דמו א"כ כמו כן נילף לקולא דאם חילל על שו"פ מחולל ונהי דלכתחילה אסור לחלל מ"מ בזה"ז שהוא דבר קשה להזהר וכבר נהגו קולות הרבה כמש"כ הר"ש הובא בכ"מ פ"ז מה' שמיטה בפרט בשל נכרים דגם המבי"ט מודה לזה, וכן מצאתי ברבינו חננאל במס' סוכה דף מ' ע"ב: נאום מחו' ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו סימן נה ב"ה יום ד' פ' תרומה תרח"ם לפ"ק קוטנא. שוכ"ט לכבוד חתני י"נ הרב הגאון הגדול פאר הדור כקש"ת מהור"ר חיים אלעזר נר"ו ע"ז בתי הרבנית הצדקית תחי' וי"ח יחיו אחדשה"ט הנה הייתי בשבוע העבר בק"ק ווארשא כי הוצרכתי להעיד שם בהפאלאטא ויען כי כתב לי הה"ג אב"ד ביאליסטאק בעסק שמיטה האיך להתנהג שם כי אם יחדלו מלעבוד תשם האדמה ולא יוכל להתקיים בא"י כתבתי לו שיבוא לווארשא ואראה לדבר עמו, והנה אמרתי בפשיטות שטוב להתיר למכור לנכרי ואע"פ שאסור ליתן ולמכור קרקע בא"י כיון שהוא לטובת היישוב פשיטא דאין כאן איסור דלא תחנם בפרט כשמוכר ע"מ להחזיר דמהני בחמץ לא נאסר במתנה ע"מ להחזיר כמש"כ המג"א בשם הרדב"ז ובשביעית בזה"ז דאינו אלא מדרבנן פשיטא דאין להחמיר וזה פשוט, אמנם בזה לא השויתי עמו כי לדעתי כל ההיתר אינו אלא להפקיע קדושת שביעית מהפירות גם שהנכרי יוכל לעבוד אבל לא שהישראל יהא מותר לעבוד גם בשל עכו"ם והגם שהתוס' בגיטין ורש"י בסנהדרין דף כ"ו התירו לחרוש בשביעית בשל נכרי וגם התוס' בגיטין דף ס"ב כתבו דלמ"ד יש קנין להפקיע לנכרי מידי שביעית מ"מ הא אנן קיי"ל כרבה דאין קנין לנכרי לתו"מ וה"ה לענין שביעית, אמנם הן דעתם כמש"כ הגאון מהרא"וו בשם סה"ת דלמ"ד שביעית ותו"מ בזה"ז דרבנן ממילא יש קנין לנכרי, ואין ספק שאין זה דעת הר"מ ז"ל לענין תו"מ וה"ה לענין שביעית דאע"ג דאין שביעית בזה"ז מדאורייתא ואינו נוהג בשל עכו"ם מ"מ הא גם תו"מ בזה"ז דרבנן לדעת הר"מ ז"ל מ"מ נוהג בשל עכו"ם מדרבנן רק כשנתמרח ביד נכרי וגם נתגדל שליש ביד נכרי וה"ה בשל שביעית אע"פ שאין קדושת שביעית נוהג בפירות של נכרי מ"מ נ"ל שהישראל אסור לעבוד שדה נכרי, ומ"מ בכל מלאכות שאין אסורין מדאורייתא גם בזמן ששביעית נוהגת מה"ת יש להקל בשל נכרים דגם הישראל מותר לעבוד במקום הפ"מ לא במלאכות דאורייתא והן זריעה וקצירה ובצירה ואפשר דגם חרישה למ"ד דאינה אלא מדרבנן, והנה לא רציתי לתקוע עצמי במחלוקת על כן חתמתי עצמי על ההיתר אם יסכימו הב"ד שבירושלים, גם רצה הה"ג דביאליסטאק שגם הרב הג' מקאוונא יסכים והנה הרב הנ"ל שלח לידי ההעתק ובקש ממני שאכתוב לכ"ת שגם הוא יסכים לזה ולפ"ד טוב לעשות זכר לשמיטה שבכל מלאכות דאורייתא לא יעבוד ישראל, ולפ"ד שלא יהי' בזה הפ"מ אחר שכל מלאכות דרבנן מותרין להשקות את הזרעים וגם בחרישה אפשר בערב שמיטה עד ר"ה וגם לצורך י"ל דקיי"ל דחרישה לא מיתסר מה"ת וממילא מותר בשל נכרי, והנני שולח ההעתק ממכתב הרב דביאליסטאק שיחי': נאום חותנו הדו"ש בלונ"ח ישראל יהושע. סימן נו ב"ה אור ליום ועש"ק פ' תצוה תרח"ם לפ"ק קוטנא. את חג המצות יחוג בדיצות כבוד חביבי מר חתני ה"ה כבוד הרב הגאון הגדול פאר הנבונים נ"י ע"ה פה"ח כקש"ת מוהר"ר חיים אלעזר נר"ו האבד"ק פיעטרקוב ולנוח ביתו בתי הרבנית הצדקית תחי' ולי"ח שיחיו. אחדשה"ט ע"ד שכתב הרב הג' מקאוונא למכור על שתי שנים וע"ז תמה מעכ"ת הלא זה ממש שכירות ולדעת רבינו ישעי' ז"ל אדם מצוה על שביתת שדהו אני תמה הלא מבואר בחו"מ סי' רי"ב סעיף ד' ההפרש שבין שכירות לקנין פירות לזמן ומכירה לזמן ובס' קצוה"ח תירץ בזה הקו' ע"ד הרמב"ם ז"ל דס"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף וס"ל דאחין שירשו המה כלקוחות והוא סותר כמבואר בסו"פ השולח דאחין שחלקו הר"ז כמוכר לזמן ורשאי לחפור בורות ובזה הו"ל כקנין הגוף אמנם לא ידעתי למה לנו לכנוס באלו דחוקים שלא נתבררו עדיין כי הדבר פשוט שהמוכר ע"מ להחזיר כדי שתתקיים הקרקע בידו לא מקרי לא תחנם כמו שנראה בעליל מדברי הר"מ בפ"י מה' עכו"ם ה"ד, גם בענין שיעבוד הישראל בשנת השביעית קשה מאוד ולמי שהשעה דחוקה לו ביותר א"א שיתירו לו הב"ד אלא