ישועות מלכו מא

והנה שורש השאלה באשה שמתו שני בני' מחמת מילה והשלישי מלו אותו כשהי' גדול וחי ויש לה אחות וגם היא מלה בנה הראשון ומת מחמת מילה והשני מלה אותו וחי והוליד בנים ונמולו וחי ויש לו לבן הזה בת וגם לה מת בן מחמת מילה ועכשיו עומדת על פרקה ושאל השואל לכשלד בן מי נימא שהוחזקה משפחה זו לרפוי' דמא שהרי שתי אחיות מלו בניהן ומתו וגם בת הבן הוולד הראשון שמלה מת ומעלתכם האריכו בדין החזקת המשפחה: והנה מבואר בסי' רס"ג בב"י וד"מ מחלוקת רבינו מנוח וספר האגודה שהרב"י מביא בשם ר"מ שאם אב מל שני בנים ומתו שוב לא ימול השלישי אף הנולד לו מאשה אחרת ובספר אגודה הובא בד"מ שכמה גדולים עשו מעשה להיפך משום דהדם בא מהאשה כדאמרינן בפ' המפלת א"כ אינו ראי' מאשה לאשה וכתב הב"ח דיש לפסוק כהאגודה, ובארתי במק"א דעיקר פלוגתת הגדולים היא היכי דמספקא לן ממי החסרון או מהבעל או מהאשה בזה ס"ל להאגודה דטפי תלינן באשה מבעל כיון דאמרינן אחיות מחזקת וגם איכא משפחה דרפוי דמא אלמא דחסרון באשה שכיח טפי אבל היכי דהוחזק לנו החסרון בבנים כגון שמל ג' בנים מג' נשים וכן ב' למ"ד בתרי זמנא הוי חזקה וכן ג' אחים או שנים למ"ד בתרי זימנא הוי חזקה י"ל דמודי האגודה דשוב לא ימול הג' ואע"ג דאמרינן בשלמא במילה איכא משפחה דרפוי' דמא ואיכא משפחה דקמיט דמא אלמא דעיקר הטעם משום דמא והרי הדם בא מן האשה מ"מ הדבר ידוע דעצירות ונזילות הדם בא ג"כ מכח הגידים וורידים ועורקים לפי כח המחזיק שבהם וזה כבר מכח האב וע"כ לא הקיל האגודה אלא בסתם שאינו ידוע בשל מי: ומה"ט אינו חולק על הריא"ז ז"ל הובא בשה"ג פרק ר"א דאב ובנו ובן בנו הוחזקו שימותו בניהם מחמת מילה אלמא דאף בזכרים חיישינן אלא דבהוחזק שאני: ונ"ל דגם לדעת רבינו מנוח דס"ל דגם בבעל תלינן מ"מ מודה דאחיות שמלו בניהם ומתו מותר האח למול שאין מחזיקין מזרע האם לזרע האב דוודאי ראיות האגודה מנדה פ' המפלת נכונה אלא ע"כ דסברת ר' מנוח דאיכא למיחש דטבע האב גרם ע"י חולשת חלק האב מגידים ועורקים אבל מ"מ אין למדין מזרע האחיות לזרע האחים שאינם שווים בחלקיהם: וכיוצא בזה הורתי באשה אחת שהי' לה שני בנים שלא ילדו שמותר לישא אחותם ואין בזה חשש דמוחזקה המשפחה בעקרה שהדבר ידוע שאברי הולדה של זכר ואברי הלידה של נקבה המה מתנגדים ואם טבע הבנים קר ולח שזה גורם מניעת לידה אצלם לא יחייב זאת שתהי' טבע אחותם חם ויבש לגרום עצירת הלידה אדרבה מוחזקת המשפחה בטבע קר ולח שזה טבע האשה ללידה: וכמו כן אני אומר שאין מחזיקין מזרע הנקבה הנותנת להוולד לזרע הזכר הנותן לוולד וכמו שאין לשפוט לחלוש הראות שהוא כבד פה ג"כ שאינו מאותו האבר כן אין לשפוט כלל מבנים של נקבה לבנים של זכר וזה שדקדקו בש"ס ופוסקים בג' אחיות שהרביעית לא תמול דוקא נקבה לא בזכר, ואף לשלטי הגיבורים דוקא בהוחזק בג' זכרים מג' דורות אבל מזכר לנקבה או מנקבה לזכר לא מחזיקינן, וזה מבואר לפענ"ד לא יחלוק בזה כל ישר הולך, וגדולה מזה אני מסתפק דאפי' באח ואחות שמלו לא הוחזק לא לזכר ולא לנקבה ולא דמי לנגח שור וגמל בב"ק פ"ד דהתם פעולה אחת מעשה הנגיחה אלא שנתחלף בנגוחים אבל כאן המה פעולות מוחלקות ומ"מ אפי' כשת"ל דאח ואחות מצטרפין הא מיהו מזרע הנקבה לזרע הזכר לא מחזקינן כלל וגם אחיות אין מחזיקות לאח וכ"ש לבן ומעתה בנד"ד תמה על עצמך כיון דאחיהם של אחיות היו מותרין למול בניהם מכ"ש בת בנה שמותרת למול בנה ואפי' כשת"ל דמצטרפין בנה הראשון שמת לאם אבוה ואחותה מ"מ הא אתא אבוה ואפקי' והרי הוחזק שלשה פעמים אבוה ובניו שנמולו וחיו: וגדולה מזו כתב בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' ל"א דאשה שמלה ב' בני' ומתו ומלה הג' וחי דמותרת למול הד' כמו בווסתות דנעקר כש"כ שפועל עקירת החזקה שלא להחזיק דור השלישי ואע"ג דלא ברירא לי' למוהרי"ט מ"מ משמע דאם מלה ג"פ ולא מתו דנעקרה החזקה לכן לפענ"ד אין כאן בית מיחוש למול אכן הואיל ומעלתכם החמירו בזה גם אירע מכשול בולד הראשון שלה לדעתי נכון להמתין עד לאחר ל' יום מלידת הולד שהרי בש"ע לא נזכר שיעור הגודל וכאן שחשש רחוק מאד להחזיק לרפוי' דמא יש לסמוך על שיעור ל' יום דלכמה מצוות של תורה נשתנה דינו לאחר ל' יום לפדיון הבן ולערכין ולפקודי הלוים ושומר מצוה לא ידע דבר רע ואת חג המצות יחוג בדיצות: ומהראוי לדקדק שיהיו המוהלים מומחים אומנים בקיאים והילד יהי' בבריאותו ובמראיתו ויהי' יום לת: סימן מט ב"ה ז' תשרי תר"ם לפ"ק קוטנא. יתחדש שנה טובה לכבוד י"נ הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה צבי הירש נ"י אבד"ק דאברין: אחדשה"ט דבר האשה שמלה בנה הראשון ומת ואח"כ נולדו לה ב' בנים ומתו שלא מחמת מילה ואח"כ מלה בנה הד' ומת מחמת מילה פשוט כמש"כ כ"ת שיחי' כיון שמתו ב' שלא מחמת מילה בנתיים אמרינן שהוחזקה זו בנפלים וגדולה מזה חוכך אני דל"מ בנידן כ"ת שלא מתו רק ב' מחמת מילה א"כ ממנ"פ אי קיי"ל כרבי דבתרי זמני הוי חזקה הא שוב הוחזקה בתרי זימני בנפלים ולרשב"ג דבג' זמני הוי חזקה א"כ לא הוחזקו נמי למתו מחמת מילה כיון דרק ב' מתו אלא אפי' אם מלה אח"כ ב' ומתו מחמת מילה דבצירוף המילה הראשונה הוי ג' א"כ איכא למימר מחשש סכנה להחמיר כרשב"ג דבתרי זמני לא הוי חזקה א"כ לא הוחזקה לנפלים בב' שמתו שלא מחמת מילה מ"מ י"ל דלרשב"ג ע"י שמתו אח"כ שנים שלא מחמת מילה בצירוף הראשון הוחזקה לנפלים וכההוא דנדה דף י"א גבי קפצה וראתה אמנם יש לחלק, אלא בנד"ד שלא מלה רק ב' בנים נראה דמותר למולו כמש"כ כ"ת אמנם היות הדבר נוגע לדיני נפשות נכון שיתייעץ כ"ת עם הבעלי תורה דשמה: והי' זה שלום ולחיים טובים יחתם ידידו ישראל יהושע. סימן שאלה סופר שטעה בפסוק ועשינו לה' אלקנו בא וכתב ד' אלקכם אם מותר למחוק הנטפל הזה: