ישועות מלכו לט

שמדברי הר"מ לא נראה כן שהרי כתב כיון דמל פעם אחת א"צ למול שנית מד"ת, גם מדברי רמ"א בסי' רס"ד מה שהביא בשם התה"ד לא נראה כן, אמנם יש ללמוד מדבריו דאם נקלף בשר הערלה מן העטרה לא מקרי נימול שהרי לפ"ד הא דמשוך אוכל בתרומה לפי שמד"ת א"צ למול, ודוקא בנתגדל אח"כ הבשר הא אם לא נתגדל הבשר אלא שמתחילת מילתו הי' כך שנחתך קצת מבשר ערלתו וקלפוהו מהגיד מד"ת צריך למול, ובזה לא מצינו מפורש מי שיחלוק עליו, ונראה מזה כדברי בעל חכ"א, ובר מן דין פשוט לשון הרמב"ם ז"ל מורה דצריך לחתוך כל בשר הערלה המכסה את העטרה, ונ"ל כיון דלענין או"ה בשר המדולדל כל שיכול לחיות דינו כבהמה עצמה שאין הבשר מקבל טומאה שדינו כמחובר ממש, וכן בשר הפורש אחר מיתה דינו כבשר מנבילה כמבואר בפ' העור ורוטב וניתר בשחיטת אמו, לכן גם הבשר הזה הנפרש מעטרה דינו כמחובר שהרי הדבר ידוע אחר שהבשר עודנו מחובר בגיד ולא נחתך זה הבשר בקל יוכל להתרפאות ואפי' מאליו באם יחפה העור והבשר על העטרה יתרפא כמקדם לא נקרא נימול מעולם, ומה"ט מקילינן בעור הפריעה לפי שעור הפריעה הוא רך ושייך יותר לבשר הערלה ואין דרכו להעלות ארוכה ולחזור על הבשר מהעטרה כל שנחתך בשר הערלה, ממילא מובן שבאם לא נחתך בשר הערלה שעל העטרה כשחזר ונתכסה ונדבק הרי צריך לימול מד"ת, ובנד"ד שיש ריעותא שהמוהלים הגידו תיכף שנימול שלא כהוגן ל"ש לומר שרוב אצל מילה מומחין הן שיש למולו שנית אמנם לפי שיש לחוש לחשש סכנה יש לכנוס כל המוהלים ואם אפשר לצרף עוד ממקומות הסמוכים הבקיאים ומפורסמים מה טוב. גם הם יבחנו אולי יהי' בידם לדחוק את העור החופה ומכסה העטרה למטה ולקשור שם טבעת של משי שלא יעלה למעלה לראש הגיד ולא יגדל הבשר וממילא כשיגדל הנער לא יכסה את העטרה כשיתכסה ותשועה ברוב יועץ הנלפע"ד כתבתי: ידידו הדוש"ת באהבה רבה ישראל יהושע חופ"ק קוטנא ולכל אל"ש. סימן מג ב"ה יום א' ה' אלול תרמ"ח לפ"ק פה קוטנא. כבוד ידידי הנכבדים המוהלים המופלגים שיחיו הנה העיד לפני המוהל המומחה ר' אברהם צבי שיחי' אשר יודע בבירור כי נימול כהוגן ונחתך עור החיתוך כדין ונתגלה העטרה כולה וכבר איפסק הלכה ביבמות פ' הערל דאם נימול פעם אחת כראוי אע"פ שנמשך אח"כ וחיפה את העטרה א"צ לימול רק מדרבנן [אע"פ שבחי' המאירי נראה שחולק ע"ז מ"מ דעת הרמב"ם וטוש"ע אינו כן] ואחר שאין החיוב מילה רק מדרבנן כל שיש חשש סכנה בדבר יש להקל, אמנם לפי הנראה צריך תיקון כדי שיוכל להוליד, אמנם נ"מ שאם ע"י האופיראציע יצא הגיד לחוץ א"צ לדקדק בחיתוך עור הערלה ובפריעה אחר שנימול פעם אחת כהוגן: ידידכם ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו סימן מד ב"ה יום ד' י"ב ניסן תר"ן לפ"ק פה קוטנא. כבוד הרבני וכו' מה"ו אברהם קאמאשעונויץ בלאדזי. דבר שאלתו בנולד ביה"ש אם מותר למולו ביו"ט שני של גליות, הנה אם כי מהראוי שלא להורות במקום הגאון מרא דאתרא שלכם, אמנם אני רואה מתוך מכתבו כי ברשות קעבידנא, הנה מעלתו הביא שבתשו' ח"ס בסי' רנ"ב החמיר שלא למולו, ובסי' ר"ן היקל, הנה אין ספק שתשו' זו שבסי' ר"ן היא האחרונה שנכתבה בשנת תקפ"ו בפרעשבורג וזו שבסי' רנ"ב נכתבה במאטיסדארף וזה הי' לערך עשרים שנה מקודם, ובגוף הדבר הזה הנה הדגמ"ר הקשה אמאי לא ניקל מטעם ס"ס ספק זמנו ספק חול, וי"ל כיון דבעינן שיוולדו שני הספיקות בב"א וכאן הספק בקבוע דירחא נולד בר"ח ניסן והספק אם היא מילה בזמנו נולד אח"כ בשבת שלאחריו מיהו מדברי הר"ן בפ' א"צ שהתיר ספק מוכן ביו"ט שני של גליות לא נראה כן אלא דע"ז הדבר שאנו דנין אם נולדו שני הספיקות בב"א מותר ועיין מג"א סי' תל"ט ס"ק ג' ועיין בש"ס מנחות דף ס"ח ע"ב. ומ"מ יש לחלק, אלא כיון שהאחרונים מתירין נראה שיש לסמוך על דבריהם למול אותו ביו"ט שני של גליות: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו. סימן מה שאלה בצום הרביעי סמוך לחשיכה המליטה בתו בן זכר למזל והי' אז האלב 9 ובאו תיכף להגיד לו בביהכנ"ס אחר מנחה ותיכף הלך לחוץ לראות אם החמה עומדת עדיין ולא ראה אותה יכול להיות מחמת הבתים שכיסוה, אך היום הי' מזהיר מאד כיום ממש אך האלב 9 הי' בבירור ולדברי כולם וגם הי' יותר מג' רבעי מיל עד צה"כ, ורוצה לדעת קטן אימתי נימול: תשובה הנה כ"ת הביא דברי הגאון בעל ל"ח ריש ה' ציצית דאף בס"ס אמרינן ספק ברכות להקל והביא דברי הח"צ בתשו' סי' ק"ל בעירב בהערינג ע"ת שבשעת הדחק מערבין אבל לא מברכין, והקשה ע"ז מהא דפרק בתרא דר"ה בעובדא דבני בתירא ור"י בן זכאי דמסתמא הי' מברכין וכ"ד המה תמוהין כי גם לפ"ד הרמב"ם ז"ל דאין מברכין על ספק ואין מברכין על מילת אנדרוגינוס הגם שהוא סד"א מ"מ הא בספק קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותי' והטעם כתב הפ"ח בסי' ס"ו דלא אמרינן ספק ברכות להקל גם כשהמצוה היא ד"ת אלא כשהספק אם הוא חייב כלל במצוה זו כמו מילת אנדרוגינוס וכיסוי דם בכוי אבל כשהחיוב ברור וס' אם נפטר וכן בס' נטל לולב כיון דהחיוב הי' ברור אלא שספק אם נפטר ממנו כמו ספק קרא ק"ש וספק אם נטל לולב חייב לברך כיון שמד"ת הי' מחויב לעשות המצוה ואוקמינן על חזקה ובהכי אזדא ראיות מע"כ מדברי הל"ח דהתם באנדרוגינוס שלבש ציצית לא הי' מחויב בודאי לעשות ציצית מדאורייתא גם לא הי' עליו חיוב גם מדרבנן לענין ברכה אלא שיש ספק אם נשים מברכות רשות ויש ס"ס אבל אין עליו חיוב ברור לא על גוף המצוה שהוא שקול וגם על חיוב הברכה גם מדרבנן אין כאן שני ספיקות רק אם רשאי לברך משא"כ בנד"ד שיש שני ספיקות על גוף החיוב ועל חיוב הברכה שמא הי' עוד קודם שקה"ח ושמא כהמג"א בסי' של"א), גם מש"כ מהא דבני בתירא ל"ק כלל כי שם מד"ת מחויב לתקוע גם בשבת אלא שחכמים הפקיעו המלוה ויש ספק אם תקנו כן גם במקום מושב ב"ד או לא, אמרינן אוקי אדינא ואפי' בדיני ממונות כתב הרא"ש בתשובה כל שיש ספק בתקנה אוקי אדינא ועיין במ"מ פ"ז מה' גזילה ואע"ג דמדברי הרמב"ם בשאר מקומות ל"נ כן היינו במוחזק ממש לא בספק דמוחזק ממש עדיף ממ"ק ובמ"א הארכתי בפשט זה וכאן לפי שאין כאן נ"מ לא ראיתי להאריך בזה: