ישועות מלכו לה

בש"ע סעי' נ"ב דאם השיקו פעם אחת מהני והוכשרה המקוה גופה גם לאחר שנסתם הנקב והכי משמע פשט המשנה דמטהרין המקואות עליון מן התחתון, ולפענ"ד דרבינו ירוחם לא פליג אלא היכי דבעי כשפופרת הנאד בזה אמרינן דאחר שנסתם הנקב חזר לפסולו אבל היכי דסגי בכשערה מודה רבינו ירוחם דלא גרע משאובה שהומשכה מיעוטה לכן עומד בכשרותה גם בנסתם הנקב: והנה הרמ"א בסוף סעיף נ"ב הביא דלא סגי במקוה שאוב השקה כשערה רק כשמעוטה שאוב לא בכולה ועיי"ש בש"ך וצריך כשפופרת הנאד וממילא לדעת רבינו ירוחם כיון דצריך כשפה"נ לא מהני כשנסתם הנקב. וכן כשפסק הזרם המחבר את שני המקואות אינו מצרף, אמנם גם לדעת המכשירין בזה כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מקואות ה"ז דאין זוחלין מחבר שני המקואות והמים שבצינור בשעה שמחבר הוא זוחל, וכ"כ הריב"ש בתשו' וכ"כ מהרי"ט בס' שני סי' י"ז דאין ניצוק וקטפרס מהני בדאורייתא א"כ לדעת הסוברין דרובו כש"כ כולו שאוב פסול מדאורייתא אין הצינור מחבר להכשירם השאוב ועיין ברמב"ם, פ"ח בסגוס עבה עי"ש בה' י"ב שהקשו הכ"מ והריב"ש מה בין זה לרגלו של ראשון נוגע במים דאינו מצטרף, ולפענ"ד שטעמו דהרמב"ם דהא דניצוק אינו מצטרף הוא רק מטעם זוחלין כיון דקטפרס לחוד אינו מצטרף א"כ בהכרח שאחר שהניצוק יורד למטה הוא זוחל, וכ"ז כשהוא ע"י אדם אבל כשנבלע בסגוס דינו כמונח בכלי דלא מקרי זוחל, תדע דהא כתב מהרא"י בכתביו דגם באו"ה לא מקרי זוחלין חיבור ומ"מ כשנבלע בחתיכה צריך ס' גם נגד מה שהוא למעלה מן הרוטב כמבואר בסי' צ"ב, וע"כ כשהיא מובלע בחתיכה לא מקרי זוחל וכמו כן לענין טבילה, ואפשר לכוין זאת בדברי הריב"ש המובא בכ"מ וא"כ לדעת הסוברין דשאובה כולה פסול מד"ת לא מהני המשכה ע"י זחילה: אמנם מעכ"ת הוסיף דגם לדעת הסוברים דשאובה כולה כשר מד"ת מ"מ מודים שעכ"פ צריך להיות שלא יהי' ע"י אדם וע"י המקבל טומאה והצינור וגם הפלימפ הם כלי ברזל שמקבלין טומאה, ויש לגמגם כשעיקר עשייתן לצורך קרקע והן מחוברין לקרקע ע"י יתידות, ועיין בירושלמי ר"פ כל הגט, אמנם בלא"ה ראוי להרחיק מזה כי ידוע שבמדינות הללו תופסין להחמיר דכולו שאוב פסול מד"ת: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן לח שאלה בכפר בעלנא יש שני בריכות (יעזערלעך) מים עומדים, וכעת ע"י סילון מתחת לארץ ולא נראה לחוץ נתחברו מימי הבריכות ושופכים מזו לזו מהא' ישאבו מים קרים לצורך הפאבריק לבישול המתוק, ואל השני' ישפכו ע"י צינורות מים חמים היוצאים מהפאבריק ומתערבים במימי הבריכה הב' ושבים ע"י סילון שמתחת לארץ להתחבר אל הבריכה הא', והנה כעת מימי הבריכות עמוקים מאוד ע"י נוטפים ומי שלגים, ובקיץ יהי' בהם רק כששית המים הנמצאים כעת, ועשו שם תיבה נקובה בדפנותי' ובסדקים בין קרש לקרש והמים החמים יש פרק מן הצינור אל המים הקרים אשר בתיבה ויתערבו למים פושרים או חמים שאין יד אדם סולדת בהם, וידידינו הגאון אב"ד נ"י מגאסטינין מסתפק: א' אם היעזער שהתיבה בתוכו יש לו דין מקוה או דין זוחלין שרבו עליו נוטפין, ב' אם המים שבתיבה חשובים מחוברים למי הבריכה שלא יופסלו בשביל מים החמים השאובים שנשפכו לתוכם, ג' התיבה שיש לה נקבים וסדקים אם אין לה דין מקוה שאין מחזקת מימי': להרב הג' מו"ה ר' ישכר דוב אבד"ק לויביטש תשובה הנה אחר שכתב כ"ת שיחי' שאין מימי הבריכות עולין חוץ לגומות גם כשרבו הנוטפים ע"י מי גשמים הר"ז כמו מחברים שני מקואות ע"י צינור דכשר כמבואר בפ"י דמקואות משנה ז' והתיבה המנוקבת תחתיו כשפופרת הנאד כיון שהיא מונחת במקוה פשיטא דכשר בפרט באם בעת שטובלין בו היא פתוחה מתחתי' ואין הנקב סתום בעת שטובלין, אמנם אם מימי הבריכות עולין חוץ לגומא דינו מבואר ביו"ד סי' ר"א סעיף נ' יע"ש: והנה יש מקום לחקור קצת אם בעת שדולין מים מן הבריכה ע"י צינור אם בשעה זו מותר לטבול שאז כל המים מתעוררים לצאת, וקצת יש להוכיח כן מדברי הטור בסי' ר"א שכתב שם במקוה שנסדק שכיון שהמים העליונים ננערים לצאת נחשב כולו כזוחלין ויש לעיין בזה ואין כאן מקומו והמחמיר לסתום נקב הצינור שבבריכה זו בשעה ששואבין ע"י צינור תע"ב, אמנם בעת שאין דולין נראה שאין להחמיר כלל: ידידו ישראל יהושע. סימן לו ב"ה כ"ו סיון תרח"ם לפ"ק. לכבוד הרב המובהק יושב בשבת תחכמוני באהל של תורה שפתותיו נוטפות מור כש"ת מו"ה ראובן נר"י בק' האמבורג. ע"ד המקוה שיש סמוך למקוה בנין גדול שמכניסים שם מי גשמים ויש שם ברזא תחובה בכותל וכשמנקין המקוה פותחין את הברזא ויורד המים לתוך המקוה ואח"כ סוגרין אותה ע"י הברזא הקבוע וחשש כ"ת שנקרא הווייתו ע"י אדם כמבואר ביו"ד סי' ר', אמנם אח"כ חקר מעכ"ת שמתחילה בעת שפותח הברזא מניח תיכף צינור בפי הנקב שירדו המים התחתונים שבמקום הכניסה שמתערבין שם עפרירות לחוץ ואח"כ כאשר רואה שיורדין מים צלולים מסיר הצינור ויורדין המים דרך נקב הברזא למקוה וזה הוי ככח שני ובכח שני לא מקרי בידי אדם גם לענין מקוה כמש"כ מהרי"ט בתשו', אמנם חקר מעכ"ת אם ג"כ מה שהסיר הצינור מנקב הברזא לא מקרי בידי אדם והנה היטב לראות: אמנם כ"כ הגאון תבו"ש בסי' ג' שאם אחז הסכין בידו ואח"כ הרפה ונפל ואפי' אם הי' בכוונה מ"מ לא נקרא כח גברא ואע"ג דבסי' ז' בהסיר הדף מקרי כח גברא עיי"ש מה שחילק: ובחי' ליו"ד סי' ג' חלקתי בטיב. א"כ בנד"ד באם משים צינור תחת נקב הברזא בידו להשליך המים חוץ למקוה והצינור לא יהי' מחובר רק שיאחז אותו בידו ואח"כ ירפה את ידו עד שיפול מעצמו לא מקרי כח אדם, לפ"ד הרב תבו"ש, ולפי שאין זה אלא דרבנן ואע"ג דלר"ת ג' לוגין בתחילתו כשהוא שאוב הוא מד"ת הוא דעה יחידית ולא קיי"ל כן גם לפי שהוא מחובר עם הבנין המקוה, אע"ג שגם המקוה הוא זוחל מ"מ לא גרע ממי תמצית דפרק א' דמקוואות דנראה דלא פסול גם לר"ת: יתענג על רוב שלום כנפשו ונפש ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.