ישועות מלכו לא

שבעת התשמיש כואב לה יותר באותו מקום הרי שהתשמיש גורם לה יותר כאב שדוחק יותר מאצבע שלה שמכנסת בבדיקה גם כ"כ הב"י שבדיקה של חורין וסדקין עד מקום שהשמש דש קשה ביותר והעם מקילין בזה קצת ע"כ יש לתלות שלא דחקה בהכנסת המוך כמו אבר התשמיש, ותדע לך שהרי פשט דברי המחבר מורין דהא בסעיף ז' ברואה מחמת תשמיש ג' פעמים קאי ומסתמא לאו ברשיעי ששמשה ג' פעמים בלא הפסק טהרה ביניהם א"כ תקשה הלא לא ראתה ב' פעמים א"ו דכיון דנראה שיש לה מכה באותו מקום תלינן דמחמת דוחק התשמיש ראתה ואע"פ שעתה היא רואה גם מחמת הכנסת העד בדיקה תלינן כדרך המכה שמתרחבת והולך וה"נ דכותי', ועדיין אני חוכך קצת כי המעיין בדברי מוהרא"י בכתבים סי' מ"ז יראה שצידד בהאי דינא וכתב דלכאורה יראה דפתח החדר באמצע הפרוזדור והיינו שכיון דלכאורה יש להחמיר בזה דאפשר שמה שמצאה בזה המקום דוקא לפי שהוא פתח החדר אשר משם בא דם הנדה, לכן נמצא בזה המקום, ואע"ג דלכאורה קשה ע"ז שהרי בדברי הרמז"ל בפ"ה מה' איסורי ביאה כתב דמקום שהשמש דש הוא למטה מפתח החדר א"כ מכש"כ עד שמכנסת לבדוק שהוא למטה ממקום דש ומה ק"ל עד שהוצרך לומר שהוא באמצע הפרוזדור אלא נראה דהוקשה לו לסמוך על סברא זו שהרי אפשר שהפתח חדר סמוך למקום שמוצאת הדם ובדרך יציאתו נפל על אותו מקום לכן כתב שפתח חדר באמצע הפרוזדור וא"כ לא מסתבר שתפול דוקא במקום זה א"כ בנד"ד שראתה סמוך לתשמיש ששוכבת על גבה כשמוצאה על מקום סמוך לאחרי' אין ראי' ממה שנמצא על אותו מקום בלבד ועיין בנדה דף י"ז, ויש לעיין שם בסוגיא כי נ"ל שהרמב"ם אינו מפרש כפירש"י, אמנם אין רצוני להאריך בזה אחר שרבותינו הקדמונים גדרו בזה שאין אנו בקיאים בבדיקות הללו ועכ"ז נראה להקל לשמש כ"ז שמרגשת כאב באותו מקום שהוא למטה ממקום שכלה השמש שדש ולא פסק משעת הלידה וראוי' לה להתעסק ברפואות אצל רופא מומחה: ומעתה אבוא קצת להתבונן בנועם דבריו, הקשה אמאי מחמרינן כשרואה בזמן שא"מ קרבן הא איכא ס"ס ספק מצדדין ספק שאח"כ ראתה ול"ק דכיון דאנו דנין מצד החזקה שהתשמיש גורם לה לראות י"ל ניהו דלפעמים מחמת חימוד תשמיש אינה רואות מיד ואפשר שחימוד אינה גורם לה שתראה מיד כ"א בתוך השיעור שחייבת אשם תלוי כעין שכתב הר"ן בפא"ט גבי צמקה עיין בטו"ז סי' ל"ו ס"ק כ"א א"כ למש"כ בחידושי ליו"ד סי' ט"ז דכשם דבחזקה אמרינן בפ' כל הגט לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן כמו כן גבי רוב, והוכחתי כן מדברי הירושלמי סו"פ מי שאחזו בנותן גט ע"מ שלא יבוא בתוך י"ב חודש דאסורה לינשא בתוך י"ב אע"פ שמת ובודאי לא יבא דחיישינן שמא מעשה ניסים יעשה לו, ובס' קרבן עדה הקשה ע"ז מהא דמבואר בפ' האשה בתרא דנפל לחפורה מלאה נחשים מעידים עליו ואין חוששין שמא מעשה ניסים נעשה לו, אמנם התירוץ פשוט דשם בנפל לבור הספק הוא על העבר דאם מת פ"א אע"פ שיעשה לו נס שיחי' מחדש מ"מ אחר שמת פ"א כבר הותרה כמש"כ הרב תה"ד בכתביו אבל כאן שהוא ע"ד תנאי באם יבוא ואם יבא אחר שיחי' יתבטל הגט למפרע חיישינן אפי' למיעוט ול"ד להא דאמרינן ביבמות דף ס"ז באשת כהן שמת בעלה והניח בן שיאכיל עבדי צאן ברזל בתרומה גם לר"י דס"ל יש לעיבור זכי' משום דאין חוששין למיעוט דמחצה נקיבות וגם מן הזכרים יש מיעוט דמפילות אלמא דאין חוששין למיעוט גם בדבר העתיד נהי דמחצה נקיבות כבר הוא בבטן אמו מ"מ מיעוט דמפילות הוא על העתיד, דכ"כ התוס' שם דהמיעוט דמפילות היינו שמא אינו ראוי לחיות כעין ושטו אטום או נברא בירך אחת א"כ גם הספק שמא הוא ממיעוט שנוצר כך בבטן אמו ע"ד העבר א"כ כ"כ בס' שמא תראה מחמת חימוד תשמיש שזו החזקה לכך אע"פ שאפשר שחימוד התשמיש לא יעורר כ"כ במהירות ואפשר אחר גמר התשמיש מ"מ זה הוא ע"ד העתיד, אמנם אפי' אם נדחה זו דל"ד להתם כעין שכתבו התוס' בקידושין דף מ"ה ע"ב בשם ר"ת, מ"מ יש לדמות למש"כ המג"א בסי' תס"ז ס"ק ב' והטעם בזה שאין עושין ס"ס בידים, לכן כל שהוחזקה להיות רואה מחמת חימוד תשמיש וידענו שהתשמיש גורם לה שפע דם אע"פ שאפשר שמחמת הצדדים היינו שחימוד התשמיש גורם לה ששופעת דם איברי הזרע שלה בשופי ביותר והוא יוצא דרך הלול שמן העליה לפרוזדור עיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מה' איסורי ביאה א"ז אלא ספק אחד ולעשות מעשה על סמך שאפשר שהחימוד לא יעורר מיד כ"א אחר שיוציא האבר ממנה שזה בדבר העתיד אין מתירין, קצרתי בזה שאני סומך על חכמת כ"ת, והנה נתעכבה התשו' שלא כדת יען כי הייתי מוטרד בעסק נדבות עניים אבטח כי לא יקפיד כ"ת בזה [וגם הזוג ימחלו לי]: נאום ידידו ישראל יהושע. סימן כ ב"ה יום א' ויקרא תר"ן לפ"ק פה קוטנא. לכבוד הרב המאוה"ג וכו' מו"ה אברהם שיחי' אבד"ק בלוינא יצ"ו. הנה ע"ד זיבת האפלאוועס שזה זמן רב שאשה א"י לטהר עצמה לבעלה מחמש שיש לה אפלאוועס לבנות בתדירות שאין באפשר לבדוק אותם האפלאוועס מחמת שהם תמידים ותדירים ולפעמים מוצאה בתוכם כתמים אדומים בתוך הליחה לבנה ומרגשת יציאות האפלאוועס כהרגשת ווסת וגם אירע לה על הכתונת לפעמים מועטים ורחוקים בתוך האפלאוועס מראה דם ופעם אירע לה לפני הטבילה וב"פ אחר הטבילה, והדאקטאר מווארשא אמר לה בתחילה שבאה לפניו שיש לה ראנע בפנים על האם ונתן לה רפואות ע"ז, וגם זמן ווסת קבוע אין לה רק לפעמים מאחרת ולפעמים מקדמת: הנה האפלאוועס מקרי מכה שא"י אם מוציאה דם אדום והנה הרופא מפה אמר שע"פ הרוב הם מפרוזדור, אמנם יש שהם מגוף הרחם ואמר שניכרים הם, כי אותם שהם מפרוזדור הם לבנים, ואותם שהם מגוף האם ע"פ רוב יש בהם ליחה ירוקה או ליחה חרי', וראוי לבדוק הליחה: והנה הרמ"א מיקל באשה שיש לה ווסת קבוע גם בא"י אם מוציאה דם אלא שהאחרונים חלקו עליו, לכן אם יש לה ווסת קבוע יש לטהר ע"פ אופנים שכתב כ"ת שלא בשעת ווסת לפ"ד הרמ"א ועכ"ז לדעתי יש לבדוק אותה עפ"י מילדת בקיאה וע"י מחזה אולי לא נתרפאה לגמרי הראנע שבפרוזדור היא טהורה, ואת חג המצות יחוג בדיצות: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא