ישועות מלכו כט

ז"ל לא חילק בד"מ הנה סמך על המנהג והמנהג הוא על ראשי העופות וגם זאת מורטין מקודם שמולחין במקומות מפוזרות כמוש"כ: ידידך ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן יב כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מו"ה יעקב מו"ץ דק"ק הארחוב יצ"ו. בדבר הנהר שיש בו תולעים דקים העוברים דרך מסננת והוא שעת הדחק גדול והעתיק כ"ת תשובה מהגאון מו"ה זלמן מרגליות ותמה כ"ת שהרי בנהר אסור אפי' בלא פירש, והוא באמת תמי' קיימת ואין היתר מה שהוא בקצות הנהר כמש"כ כ"ת, אמנם מש"כ עוד הגאון הנ"ל דאפשר שהוא מריקום דגים טהורים, באמת שגם אנכי זה זמן רב שנשאלתי מעיר אחת וצדדתי ג"כ בזה בעוד שלא ראיתי תשו' הגאון הנ"ל אולם אין לסמוך על זה באיסור ד"ת, שהרי בעוד שלא נתבשלו כיון שניכרו הרמשים ל"ש ביטלו כמש"כ הטו"ז וכן הסכים הפ"ח ושאר אחרונים בפרט מש"כ מעלתו שיש מהם פורחים באויר ודאי שאין לעשות מזה אפי' סניף, לכן אין שום היתר כ"א לבשל המים ולסנן אח"כ בבגד עב, וזה שצידד הגאון הנזכר בענין אין מבטלין איסור לכתחילה כבר מבואר בזה בתשו' הגאון ר' מנחם עזרי' עיי"ש שהיקל בשעת הדחק, אמנם לשתותם כך ודאי דהוא איסור דאורייתא כיון שניכר ל"ש ביטול וכמש"כ ובחי' ליו"ד סי' צ"ט כתבנו לצדד אי רשאי לבטל איסור עבור חושאב"ס, עיין בדברי הר"ן בפ' כל שעה בסוגיא דשלא כדרך הנאתן עיי"ש. ידידו הדו"ש ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן יג ב"ה כ"ה סיון תר"ל לפ"ק. כבוד י"נ הרב הגדול החריף הוותיק מו"ה זיסקינד הכהן האבד"ק פיאנטקי. קבלתי מכתבו וכו' וע"ד השאלה בדבר הנהר אשר בעירו שנתהוה בו מיני תולעים קטנים אשר כמעט אינם נראים לעין ורק לעין השמש נראים רצים ושוב בתוך המים ובלתי אפשר לסננם אפי', ע"י פשתן דק. וכ"ת שואל על המשקים הנעשים בעירו כגון השכר והשמרים שנתבשלו בדיעבד וגם הוא שעת הדחק גדול וקשה לפרוש את העם וכמעט לא ישמעו ופלפל כ"ת בדין ברי' והנה אם באנו לדין רק משום ברי' הי' מקום להקל כיון דאינו אלא מדרבנן ובא לעולם ע"י תערובות כמו שכתב האו"ה דכל דבר חשוב שבא איסורו בתוך התערובות בטל כמו דבר שיש לו מתירין, הובא דבריו באחרונים איברא דבחי' ליו"ד סי' ק"ו השגתי ע"ז והוכחתי מכמה דוכתי דביבש לא אמרינן הכי, ורמזתי זה בחי' לחו"מ סי' ס"א ס"ק ג' ומ"מ י"ל כיון דהיא ברי' קטנה מאוד וא"א לברר כלל דינו כמו לח דומיא דקמח דחשוב לח בלח, אבל לקושטא דמילתא נלענ"ד לפ"מ שהביא הטו"ז בסי' ק"ד בשם הב"י דכל שהוכר האיסור וא"א, לבררו מד"ת אסור א"כ יש איסור דאורייתא כל שרואה שהאיסור מרחיש בתוך המים או שיודע שהאיסור מרחיש אע"פ שעוצם עיניו מראות כל שאפשר לידע, וע"כ נלפע"ד דלענין שכר ושמרים כל שא"א להבחין כלל ע"י חוש הראות אם יש בתוכו תולעים דאין חשש רק משום ברי' יש להקל בשעת הדחק ולסמוך על דברי האו"ה אע"ג דבעודו בנהר או בתוך היורה קודם שנתבשל הי' אפשר להכיר שיש בתוכו איסור מ"מ צ"ל להקל, ולבשל לכתחילה יש לבעל נפש ליזהר מחמת אין מבטלין איסור לכתחילה ול"ש בזה דאינו מתכוין כמש"כ בחי' ליו"ד דל"ד להא דמותר לטחון הקמח מטעם שכתבתי שם אמנם אין זה רק לבעל נפש ואם דלת העם לא ישמעו מוטב שיהי' שוגגין כיון שיש בזה שעת הדחק גדול, אבל לשתות כך מים בעוד שלא נתבשל דהאיסור ניכר ודאי הדין עם מעכ"ת דצריך למחות בידם בחוזק דהו"ל איסור דאורייתא ובשאר דברים המתבשלים שם יש למעכת"ה להבחין אם אין רואין כלל שום ברי' אחר הבישול למען יצא מכלל איסור דאורייתא אבל אם גם אח"כ רואין אסור בודאי וכמש"כ: ידידו הדוש"ת ישראל יהושע. סימן יד ב"ה יום א' כ"ד טבת תרל"ט לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' מ' ישראל יעקב אבד"ק מינצק. ע"ד מחט הנמצא בשומן אווז אחד אשר נתערב מז' אווזות והותכו ביחד אם לסמוך ע"ד הסוברין דספק טריפה ולא נודע עד אחר שנתערב להתיר גם בלח בלח, בחי' ליו"ד סי' צ"ח כתבתי להוכיח דבלח בלח ודאי לא אמרינן להקל וראי' מדברי התוס' חולין שכתבו דיש להוכיח דאם עשו גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה אחת ונמצאת טריפה אסורין כל הגבינות, והרי לישנא דמכמה בהמות משמע שהיו הרבה בהמות והרי אינו אלא ספק אם היתה טריפה מקודם והו"ל ספיקא דרבנן כיון דמה"ת מין במינו בטל ברוב א"ו דבלח בלח לא אמרינן הכי דלא גרע מאיסור דרבנן וכ"כ הר"ן בפרק השוכר את הפועל דאע"ג דבדבר חשוב מקילינן בנאבד אחד מהם מ"מ במידי דצריך ס' לא מקילינן, וה"נ דוקא בדבר חשוב סמכינן על המ"כ להתיר בלא נודע לא בדבר הצריך ס', גם מדברי הרא"ש שכתב דאם עשו גבינות מבהמות ואח"כ נשחטה אחת פשט לשון זה מורה אפי' מבהמות הרבה דאל"כ הו"ל לומר דאם עשו גבינות מבהמה ונמצאת טריפה וכמש"כ הרשב"א והר"ן א"ו דגם אם נעשו מבהמות הרבה ג"כ אסורות וע"כ דבלח בלח לא קיי"ל כן וגם המ"כ מודה לזה דלא יחלוק על התוס' והרא"ש, אמנם נ"ל במליחה להקל דבמליחה להקל דבמליחה כיון דאיכא ספיקא דלרמב"ן וראב"ן אינו אוסר וספיקא דדינא קיי"ל כמו"ש הש"ך בסי' נ"ז גבי דרוסה עיי"ש: נאום ידידו ישראל יהושע חוב"ק קוטנא. אחר שכתבתי זה ראיתי בנאות דשא סי' י"ד שכתב בהא דדם ביצים דמותרים ברוב ביצים היתר משום דקצת פוסקים ס"ל דם ביצים דרבנן. ות"ל כיון דהיא מין במינו גם אם נאמר דם ביצים דאורייתא הו"ל ספיקא דרבנן וע"ש מה שפלפל ולבסוף העלה דאם הי' אפשר להתוודעות כמו בביצים שהי' אפשר לידע גם קודם התערובות מחמרינן גם כשלא נודע אבל באם לא הי' אפשר לידע ולהתוודעות כמו בביצים מתרנגולת שלא נודע עד אחר שנשחטה שלא הי' אפשר לידע מקודם מקילינן עיי"ש ונ"ל שאין כן דעת התוס' וכמוש"כ, ומ"מ בנידן דידן של מעכ"ת גם לדברי הנאות דשא אסור כשהעלתה חלודה וניכר שהי' קודם שחיטה ודו"ק: