ישועות מלכו כח

פרישה בעלמא דהא מבואר שם דף קכ"ח דלר"ש להכי לא יכשר האבר משום דר"ש לטעמ' דס"ל שחיטה מכשרת ולא דם וכאן אין השחיטה מכשרת משום דאותו אבר אינו מותר באכילה ולדעת התוס' דמדאורייתא שרי באכילה א"כ מקרי שחיטה ראוי' כמבואר בפרק מרובה למה אינו מקבל ט"א כיון דמדאורייתא שרי וכבר הקשיתי כן בימי חרפי וא' מגדולי הדור תירץ לפמש"כ תוס' בפרק בהמה המקשה דהא דשחיטה מכשרת לר"ש אינו אלא מדרבנן א"כ י"ל כיון דמדרבנן אסור באכילה ולא הוכשר אלא מדרבנן שפיר אמרינן דשחיטה כי האי אינה מכשרת, אמנם עכ"פ משמע מסוגיא ערוכה דאסור להושיט לב"נ ואין להקל כיון שהוא מדין הש"ס: ומה שהקשה בס' נו"פ לדעת הרמב"ם דאבמ"ה מעוף אין ב"נ מוזהר מה משני בסוגיא דרבוצה בחטאת עוף הא בחטאת עוף לא תקון להוציא מאבמ"ה, ולק"מ דהא ודאי ב"נ אסור לאכול ולהנות מעוף קדשים דמה לי גזל גבוה מה לי גזל הדיוט וב"נ מוזהר על גזל, ועוד דהא בקדשים עובר על בל יחל וב"נ מוזהר על בל יחל כמש"כ המל"מ בה' מלכים, אמנם הדבר נכון לפ"מ דקיי"ל במעילה דף ג' דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה כיון דלא חזי וכיון דנשחט לע"א והו"ל כעפרא פקע קדושה מיני' והוא כעפרא ואין כאן שום קדושה א"כ אין התחלה לקו' בעל הכו"פ דהא כשהי' קודש נהי דל"ש אבמה"ח בעוף מ"מ גזל ובל יחל הוי והי' נהרג כשאכלו אמנם עתה כששחטו לע"א ולא חזי להקדש הו"ל כקדשים שמתו ופקע המעילה ואין כאן גזל ובל יחל ואין לך תקון גדול מזה: ידידו סימן שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג מגזע היחוס והמעלה מו"ה יעקב מייזלש נ"י האבד"ק לאסק. בדבר אבר מדולדל אי מותר להושיט לב"נ שכתבתי דמוכח פ' העור ורוטב דאסור להושיט דמקרי אוכל שא"א יכול להאכיל לאחרים לכאורה הי' מוכח מזה דאסור מד"ת דאל"כ כיון דמד"ת שרי להאכיל לב"נ למה לא יקבל ט"א, אלא שאחד מגדולי הדור השיב לי ע"ז ע"פ דברי התוס' פ' בהמה המקשה דף ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו דשחיטה אינה מכשרת אלא מדרבנן לכן אזלינן בתר דרבנן, אמנם עכ"פ מוכח מזה דאסור מדרבנן ומעלתו כתב שכן הוכיח בתשובת פני יהושע חלק שני סימן י"ח, ידע ידידי כי בשנת תרי"ו דברתי מזה עם הגאון המנוח מו' יצחק מאיר ז"ל והי' זה איזה שנים קודם שנדפס חלק שני של הגאון פנ"י ויש לתמוה עליו איך נעלם ממנו דברי התוס' כי הוא צידד שם דכיון דמדרבנן לא מקרי אוכל שא"י להאכיל לאחרים גם אם השחיטה מכשיר מדאורייתא מ"מ לא מקבל טומאה ומדברי התוס' מבואר שלא כדבריו ותו דלפ"ד לא הוי מתרצים שם ע"ד קו' דמנ"ל דפליגי בבהמה אי נעשה יד ת"ל דאפי' נעשה יד לא הוכשר דל"מ אוכל לר"ש ותירצו דמשמע דאפי' הי' הדם מכשיר הכא לא הוכשר ומה תירץ הוא אה"נ דגם אם הי' הדם מכשיר ואפי' נפל עליו מים לא הוכשר דלא הוי אוכל א"ו דאם הי' הדם מכשיר כיון דמקבל טומאה מד"ת הי' אוכל לר"ש ודוקא בשחיטה ל"מ אוכל לא בדם אי הוי מכשיר הוי מד"ת (ויש להוכיח מכאן דהא דמפרכסת מקבל טומאה אע"ג דהיא כחי' הוא מד"ת) ומדברי תוס' ריש חולין ד"ב ע"ב משמע קצת דאינו אלא דרבנן: ומה שכתב מעכ"ת נ"י די"ל דפליגי ר"ש ור"מ אי מפרכסת מותר לב"נ הוא פלוגתא דתנאי ל"מ בזה פלוגתא ובש"ס מוכיח שלא כדבריו שהרי בדף ל"ג אמרינן תני' דלא כראב"י ואם היא פלוגתא דתנאי מה זה תיובתא לראב"י, אמת שהתוס' כתבו שם דסוגיא דהכי פליגי על סוגיא דסנהדרין והרב לח"מ כתב ליישב בזה דעת הרמב"ם בה' מלכים אמנם דבריהם תמוהים מאוד כאשר כתבתי במ"א, גם איך אפשר לישב בזה דעת הרשב"א שהרי הוא פוסק דלא כראב"י דמפרכסת מותר לב"נ והרי רב אשי דהוא בתרא ס"ל דאסורה כיון דלר"ש אסור לב"נ דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ונהי דבהא דדם מכשיר לא קיי"ל כר"ש כיון דסתם מתניתין דפ' השוחט דלא כוותי' מ"מ בהא דאסור לב"נ ודאי יש לפסוק כוותי': ועדיין יש לנו לקיים דברי הרשב"א ולומר דמותר להושיט לב"נ וטעמי' דר"א דר"ש מטהר לא משום דלא מקרי אוכל משום דא"י להאכיל לאחרים אלא דר"ש לטעמו דס"ל דשחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה וכיון דאסור לישראל ל"מ שחיטה לגבי האי אבר ואע"ג דמבואר בב"ק פ' מרובה דכל היכי דשחיטה ראוי' מה"ת מקרי שחיטה גם לר"ש היינו בדאורייתא כמו בכסוי דם ואו"ב וטביחה ומכירה אבל בשחיטה דאינו מכשיר רק מדרבנן כיון דאסור מדרבנן ל"מ שחיטה ראוי', וכ"נ מדברי רש"י דלר"ש אליבא דר"א לאו משום שא"י להאכיל לאחרים אלא לפי שאינו מתיר, ונראה דס"ל כשיטת הרשב"א דמותר לב"נ וכ"מ קצת מדברי התוס' דף ע"ג ע"ב: אמנם אכתי קשי' מהא דס"ד דר"י דקאמר משום שא"י להאכיל לאחרים וקשה הא מותר להאכיל: ולישב דברי הרשב"א נראה לומר דהא מעיקרא הוי ס"ד דקאי על רישא דאבר ובשר המדולדלין אלא דדחי דהתם טעמא אחרינא איכא משום דמעורה, ואין טעם זה מספיק על נשחטה הבהמה לזה קאמר משום שא"י להאכיל לאחרים והיינו דמחשבה בעוד שלא נשחט ל"מ דאז הי' אסור לב"נ ולא הי' מקבל הכשר ולא מחשבה לכן ל"מ גם הכשר דאח"כ וכאוקימתא דר"פ אלא דגם שם משמע מדברי רש"י בדף קכ"ח דאסור לב"נ מיהו בחולין דל"ג מבואר דר"פ לא פליג אר"א ב"י עיי"ש ומ"מ י"ל גם לדידן באבר מדולדל צריך הכשר: ידידו הדו"ש ת"ה ולכל אשר לו שלום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן יא ב"ה אור ליום ו' פ' תשא תרמ"ט לפ"ק פה קוטנא. כבוד ידידי הרב החריף וכו' מו"ה אהרן שיחי'. אחדשה"ט אודות השאלה אם מותר למלוח עוף בנוצתו, הנה ודאי לכתחילה אין נכון למלוח על עוף בנוצתן אחר שיש מכסה עב של נוצות שמכסה כל גופו של עוף מראשו עד רגליו, ומה שנהגו למלוח ראשי העופות בנוצת והרבה אין מקפידין להסיר הנוצות זה בראשי עופות שהן נוצות קצרות וגם מסירין הנוצות מכמה מקומות בראש ואף שנשאר הרוב במקומות מפוזרין שבראש הנה מנהגן של ישראל תורה היא שע"י שנמרט במקומות מפוזרין והמים יורדין לתוכו עם מיחוי המלח ממש נהגו להקל אבל במקום שהמכסה העב הוא ע"כ גופו אין להתיר לכתחילה ואע"פ שרמ"א