ישועות מלכו כז

הריאה מבחוץ כיון דחזינן שהעלה הריאה [קרום, זה] סי' ע"כ שנתחב קצת בחוזק ודאי חוששין שמא הבריא לכן הראי' שהביאו האחרונים ממחט דמכשירין בשעת הדחק אין ראי' כלל דשאני כשבא מבפנים כמו שחילק הרב בתה"ד, וסיומא דמלתא כשנמצא מבפנים תחת הקרומים ודאי דינו כמחט שנמצא בריאה ואם נמצא בחוץ על הקרומים ודבוק בו וכשקולפין אותו הריאה שלימה כל שאין רואין שום חסרון בצלעות הוא טריפה בודאי וכשנמצא חסר קצת מצלעות טריפה מספק כדעת הרב בט"ז: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן ב"ה ט' טבת תר"ן לפ"ק פה קוטנא. לכבוד ידיד נפשי הרב הגדול וכו' מו"ה בצלאל שיחי' אבד"ק לאוויטש יצ"ו. ע"ד השור שנמצא בו שני נקבים בטחול בצד העב, וכ"ת נסתפק שאם היות נתפשט ההיתר כדעת הטו"ז בסי' מ"ג מצד דהיינו רבותי' ולא שרי אלא בחדא ולא בתרתי כעין דעת רש"י בתרתי ורדא, לדעתי כיון דיש פוסקים דניקב בדק שבסומכתא כשר א"כ אין הנקב השני מטריף, לכן בהפ"מ אם נראה לכ"ת להתיר אין מזניחין אותו: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן ב"ה י' אלול תר"מ לפ"ק קוטנא. שוכן שמים יכתבהו בספר החיים כבוד הרב המאה"ג וכו' מ' אברהם האבד"ק לובראניץ נ"י. ע"ד הדורס שנכנס בחדר שיש בו הרבה עופות ושמע בעה"ב קול רעש בלילה והבין שנכנס דורס לתוך החדר ובבוקר בא ומצא ד' מהם מתים, הנה מבואר בדברי האחרונים בסי' נ"ז דבעופות יש להקל בחצר גם במוקף מחיצות אלא שי"א דוקא באינו מקורה ולכאורה י"ל דכל שנכנס בע"ח כגון נמי' וברדלס יש להקל גם במקורה שהרי כיון שהוא גבוה ויכול לפרוח יכול להציל עצמו ודוקא כשהדורס הוא עוף כגון נץ שגם הוא יכול לפרוח אבל לא נמי' וברדלס שאינם מעופפים ואם ס' אם הוא עוף או חי' הדורסת אזלינן בתר שכיח אמנם האחרונים החמירו בחצר מקורה אם אינו רחב הרבה ועכ"ז נ"ל ברור שאם יש דף מונח סמוך לתקרה אשר יכולין להשמט ולפרוח ע"ג המיקל לא הפסיד אבל אם אין דף שיכולין להניח שם [על] העליונו של חדר יש להחמיר ולהצריך למכור לנכרי, ובנידן ההיתר שנמצא ד' מתות לחוש לחומרת הצ"צ דאם לא הומת בפנינו חיישינן שמא דרס ואח"כ מת וכן לחוש למה שהחמיר הש"ך בנמצא יותר מאחד דחזינן דלא נח רוגזי' נ"ל ברור דתרי קולי לא מקילינן אחר שמבואר בדברי או"ה כמש"כ הש"ך סס"ק ל' ודברי הטו"ז בס"ק י"ו תמוהין מאד שא"א לפרש דברי האו"ה כמו שפירש הטו"ז להמעיין בדבריו בכלל נ"ז אמנם הצ"צ פירש דברי האו"ה לפי שלא ראינו שהמית אותו תיכף יש להחמיר ומ"מ מותר למוכרן לנכרי מטעם שכ' כיון שהוא בחדר גבוה יכולין להשמט: ידידו הדוש"ת בלונ"ת ישראל יהושע. סימן ח ב"ה יום ו' ג' מנחם אב תרנ"א לפ"ק. לכבוד ידידי הרב המופלג חריף ובקי הרב מו"צ בק' אמשינאווי כי לא יכולתי להכיר שמו מתוך חתימתו. ע"ד הדם השכיח בביצים כתב מעלתו דמלבד החשש משום דם ריקום יש עוד חשש משום דלא נגמר יצירת הביצה וכמו שכתב בתשו' חינוך בית יהודה דאסור משום חשש אבמ"ה כמו בהכה תרנגולת על זנבה, ולפ"מ שמצא מע"כ בספר א' דבנמצא דם בחלב דאמרינן שלא נגמרה החלב ואסור משום אמ"ה גם למכור לנכרי אסור דב"נ מוזהר על אבמה"ח, ודברים בטלים הם דב"נ לא נצטוה אלא על אבר מחי ממש לא על היוצא דקרא דכל היוצא מטמא טמא לא נאמר אלא על ישראל לפיכך אין על החלב ולא על הבצים שום איסור לב"נ ורשאי למכור להם ביצים מעופות טמאים וכן חלב מבהמה טמאה, אע"ג דב"נ מוזהר על אבמה"ח מטמאים כמבואר בפ' גיד הנשה אלא דלא מוזהרין רק על בשר או אבר אבל על היוצא מהם כיון שאין מין בשר ממש וישראל אינו לוקה רק איסור בעלמא כמבואר בדברי הר"מ ז"ל בפ' ד' מה' מ"א אין ב"נ מוזהר עליו כלל לכן פשוט שמותר למכור לנכרי אמנם גם לישראל בביצים הנמצאים בתרנגולת דליכא חשש ריקום שרי כדמוכח מדברי הב"י שכתב לאסור בביצים משום חשש מראית עין ולא כתב משום חשש אבמ"ה א"ו דאין חשש אמ"ה בזה ואין כאן משום חשש ריקום לכן בנמצא במעי תרנגולת דאין חשש ריקום שרי, ומש"כ הפ"מ לאסור כמו בביצה בת יומא הא אמרינן בביצה דף ג' ע"ב ביצים במעי אמן ל"ש ולא גזרו רבנן וה"נ, ועוד נראה דאם הדם משונה מראיתו מדם ריקום שהוא כמראה בשר ועב קצת י"ל בפשיטות כשידוע שהיא בת יומא ולא ישבה התרנגולת עלי' כיון שהוא משונה מדם הריקום, ולא עוד אלא שהמקיל אפי' בסתם ביצה שנמצא עלי' מראה כזו לא הפסיד שהרי שכיח למצא בביצים מראה כזו גם בלא נודע בבירור שאינו דם ריקום וכיון דהוא משונה שרי, אמנם צריך לידע בבירור שדם ריקום הוא משונה ואע"פ כן מאתי לא תצא הוראה זו להתיר לחלוטין אבל המורה להקל אין מזניחין אותו אבל בידוע בבירור שאינו דם ריקום שלא ישבה עלי' תרנגולת יש להתיר בפשיטות כשמשליך הדם ואוכל שאר הביצה: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא. סימן ט ב"ה יום ב' מנחם תרל"ז לפ"ק קוטנא. שלום לידידי הרב המאה"ג אברך אב בחכמה רך בשנים כש"ת מו"ה יעקב מייזלש נר"י אבד"ק לאסק. מכתבו קבלתי והנה קשה עלי להשיב על פילפולים לכן אכתוב בקיצור, בענין אבר המדולדל אם מותר להושיט לבני נח שנסתבכו בזה האחרונים הנה דין זה מבואר להדיא בש"ס חולין דף קכ"ט ע"ב דר"ש מטהר אבר המדולדל דאינו מקבל טומאת אוכלין משום דלא מקרי אוכל שיאכל לאחרים דאסור להושיט לב"נ אלמא דאסור להאכילו לב"נ, ולכאורה הי' נראה להוכיח מסוגיא זו דאסור מה"ת באבר המדולדל וכדעת הרמב"ם ז"ל לא כדעת התוס' דאין בו אלא מצות