ישועות מלכו כו

דאין חשש ריסוק כלל בפחות מי' אלא מחמת החבט כל שלא נפלה ע"ג רק על פני' אין שום חשש על החוט וגם בנפלה ע"ג בפחות מי' אין חשש ריסוק רק שמא נפסק ממש החוט ברובו ובזה אנו בקיאין ויכולין לבדוק גם עתה אלא דל"צ לבדוק כל שנפלה על כריסה כמוש"כ כש"כ שאין דברי התבו"ש מוכרחים והרב הקדוש בעל פ"ח כ' דנ"מ בנפלה מאלי' דצריך לבדוק כשנפלה מגובה י"ט הרי דפחות א"צ לבדוק כלל, גם בנפלה מדעתה מי' כתב דאינו אלא לכתחילה ובדיעבד כשר בלא בדיקה לכן ודאי טב הורה מעכ"ת: וע"ד שכר הסופר שלא שילם הבעל והאשה רק שקרוביהם שלמו השכר אמנם הסופר הקנה להבעל הקלף והדיו כנהוג בסדר הגיטין ומעכ"ת חש לדעת הגאון בעל ס' תו"ג בסי' ק"ך ידידי כבר נשאלתי ע"ז וכפי הנראה לא נתקבלה דברי הרב ז"ל אצל בעלי הוראה וגם אני כ' שדבריו המה תמוהים ועכ"ז לא מלאתי את לבבי לחלק על הרב ז"ל אמנם הרב השואל כ' לי שא' ממחברים מגדולי גאליצי' ג"כ חלק עליו לזאת לא יכולתי לפסול הגט בדיעבד, אמנם מה שסידר המורה את הגט אחר שהתרה בו מעכ"ת בהסכמת הגאון המנוח מוהר"א ליבוש ז"ל אבד"ק זסלב ראוי לראשי הקהילה לפרסם קלונם ולענוש אותם כפי מה שיראו כי אני לא נסיתי בזאת לישא דעי למרחוק בפרט חוץ למדינה והי' זה שלום: מנאי ידידו הדוש"ת ישראל יהושע. ב"ה ה' אדר תרמ"ג לפ"ק קוטנא. סימן ד בעזהי"ת י"ט סיון תרח"ם לפ"ק.. שוכט"ס לכבוד י"נ הרב המאור הגדול החסיד מו"ה אפרים אויערבאך שי' אבד"ק מעזריטש גדול. אחדשה"ט. הנה בעת בא לידי מכתבו הקדום לא הי' לי פנאי והנחתיו ובין כך מילתא מינאי אזדא עד בוא דבריו שנית, ודבריו סובבים על דברי הלבוש בסוף הס', ואמינא לי' איזא שהפריז על המדה במה שהחמיר שגם בטריפות שאינו אלא חומרא בעלמא, ומ"מ אנו מתירין לפי המנהג בקליפה שגם אם נמצא חוץ לשטח הסרכא נקב היכי שיכולין לתלות ע"י שקלף בחוזק יש להכשיר בפשיטות כיון שהוא חוץ לשטח הסרכא כגון בנסרך מגב האונה לדופן במיצר החזה שמדין הש"ע לפ"ד רוב הפוסקים כשרה בלא בדיקה וכן נהגו רבים מגדולי ישראל שפוסקים כהרב"י ומפיהם אנו חיין בכמה גופי הלכות, לכן הגם שאנו מחמירין כיון שאינו אלא מצד חומרא חלילה לנו להחמיר במקום שיש עוד ספק, ודמו להא דאמרינן בפ' א"ט אינהו מיכל אכלו ולדידן מיסתם לא סתים ובודאי צריכין לזה שוחט יר"ש כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וגדולה מזה כתבתי בחי' ליו"ד סי' ל"ב דכל היכא דלדידן כשר בהפ"מ כל שנתערב חד בתרי במב"מ כשר גם בלא הפ"מ ול"ד להא דכתב מוהריב"ל בתשו' דכל היכי דהספק נולד בדאורייתא ואח"כ נתגלגל לדרבנן לא שרינן מטעם ספק דרבנן להקל דדוקא בספק הדין כן לא בדבר שלא נאסר אלא מטעם חומרא וכ"כ הרמ"א בהקדמה לת"ח דכ"ד שמותר בהפסד מרובה הוא לפי שע"פ הדין שרי אלא לכבוד האוסרין אנו מחמירין א"כ דמי למש"כ מוהרא"י בפסקיו הובא ביו"ד סי' שי"ו בהג"ה דבחלב חולבת כיון דלרוב פוסקים מותר לגמרי ואינו אלא חומרא סמכינן להתיר על ס"ס כל דהו אע"פ שאינו ס"ס גמור וכמו כן בנתגלגל לדרבנן, מיהו בנד"ד שנסרך לשומן החזה שנראה שהוא למטה מחוט אין היתר זה מ"מ לפ"מ ששמעתי מקילין גם כשהוסר ע"י קליפה כל שהוא שלם נגד כל שטח הסי' וכרוחב קש ואני מעלים עיני מזה ויש לי בזה דברים ארוכים וקשה לי להאריך בזה והדבר תלוי בראות עין המורה אם ברור בעיניו שמקום הנקב לא הי' מגוף הסי' [ועי' בפ"ת סי' ל"ט סעי"ה ובסי' נ"ח]: ידידו הדו"ש בלונ"ח ישראל יהושע חופ"ק קוטנא סימן ה בעזהי"ת יום ב' י"א אדר שנת תר"ל פה קוטנא. כבוד ידידי הרבני מו"ה מיכאל נ"י שו"ב בעיר רדאמסק. ע"ד שאלתו בעצם בריאה, הנה הביא כ"ת דברי הט"ז בסי' ל"ט ס"ק כ"ב והתבו"ש גם דברי שו"ת נדיב לב, וס' מטה יוסף שבס' מטה יוסף הכשיר, והנה להיות שאין לי ספרים אלו לא אוכל לדקדק בדבריהם אבל לפי מה שמביא כ"ת נראה שהשוה דברים רחוקים מאוד שהרי בעל מטה יוסף לא הכשיר רק בעצם המונח תחת הקרומים דאמרינן שבלעה דמ"ל מחט או עצם ואין לנו לתלות שנתלש קצת עצם מגוף הבהמה ול"ש למיזל בתר קורבה אחר שלא ראינו שום ריעותא בבהמה והרבה עצמות שבורים נמצא בשוק תלינן טפי שבלעה עצם ע"כ בלי ספק שגם הרב בט"ז יתיר דהו"ל כמחט בריאה דכשר בשעת הדחק, אמנם הדין המבואר בט"ז הוא עצם שמונח על הריאה וכשקולפין העצם הקרום קיים ועולה בנפיחה, ובזה נ"ל עיקר כדברי הט"ז דל"מ כשלא ראינו שום שבר בבהמה והצלעות קיימות אין לנו לומר שנסדק קצת מהעצם והעלה אח"כ ארוכה עד שלא ניכר כלל אם נסדק ממנו דהא מבואר בנדה נ"ה ע"ב דעצם אינו מעלה ארוכה ומשנה שלימה שנינו בפרק ב' דאהלות באבמה"ח דבחסר עצם כ"ש טהור דעצם אינו מעלה ארוכה, ומה"ט השגתי בחי' על יו"ד סי' ל' על הנו"ב שר"ל בחסרון בגלגולת הבשר מגין כמו בנקבו המעים ושומן סותם, וליתא מטעמא דפרישית דדוקא בשר מעלה ארוכה וע"י שסותם הבשר אמרינן שתתרפא אבל בעצם לא שמענו: ומעתה בנמצא עצם על הריאה והצלעות שלימות ולא ניכר בהם רושם חסרון אין לנו לומר שנסדק מעט והעלה ארוכה וקרם הבשר מטעמא דפרישית, אמנם גם אם ניכר קצת חסרון בצלע נ"ל להטריף דהא כיון דהעצם דבוק בריאה והעלה קרום חוששין לשמא הבריא כמו בושט בסי' ל"ג אע"ג שבעל כו"פ חילק בין ושט דנקיבתו נבלה לשאר טריפות מדברי כל הפוסקים לא נראה כן. והנה הרבה טעמים נאמרו בהא דאין חוששין לשמא הבריא והמחור בזה הוא דברי הרב בתה"ד שהביא הש"ך בסי' מ"ח ס"ק כ"ב דדוקא בושט שעורו דק וכל שנתחב קוץ דרך הוא שינקוב לגמרי אבל בדבר שעורו עב ל"ח, ומה"ט אין מקום למה שהחמירו האחרונים בסי' נ"א בתחוב דבר עב לחלל הבהמה ליחוש שמא הבריא ולפענ"ד אין בזה שום חשש ומה"ט מתירין מפרקת עקום ע"י בדיקה בחוט השדרה ואין חוששין שמא הבריא ותו דמאבר לאבר לא חיישינן כלל שמא הבריא ומה"ט מחט שנמצא בריאה אין חוששין שמא הבריא כיון דבשר הריאה עב ומסתבר הכי אבל כשעצם דבוק בעור