ישועות מלכו כה

ומעביר חייב וכש"כ מגרר ופשוט שאין זה נגד דברי רש"י, דרש"י ל"ק אלא במעביר שאינו נח ממש אבל מגרר לא דמי למגלגל שאין סופו לנוח. דבמגרר אי בעי מעכבו: ומש"כ בענין מניח ע"ג עגלה נראה מדברי כ"ת שהבין כוונתי שהמניח ע"ג עגלה מקרי עקירה לגבי בהמה שיתחייב משום שביתת בהמתו כמדומה שלא נזכר זה בשום אופן במכתבי הקודמים ועיקר כוונתי על גוף ההנחה מרה"ר לרה"י אמנם גוף החילוק שחילק מעכ"ת בין הנחה לגבי המניח לא שיתחייב המהלך הן דברים ראוים למי שאמרם ודברי התוס' שהוכיחו בדף ה' ע"ב מהא דמניח ע"ג בהמה כשהיא מהלכת צריכים יישוב: שו"ת יו"ד סימן א בעה"י יום ג' י"ב מנחם אב תרכ"ט לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג חריף ובקי מוהר"ר שמואל חיים נר"ו אבד"ק אויאזר. ע"ד השו"ב אשר שחט ואחר אשר בדק הריאה וחתך הורדא כמנהג השו"ב שזה אצלם סי' אשר הבהמה כשרה והראו לו אשר הסמנים לא נשחטו רובן ואמר שגם הוא ידע מזה רק שלא רצה להגיד בבית המטבחיים מפני הקצבים יכעיסו ויזלזלו אותו ע"כ הי' בדעתו שכאשר ילך מפניהם ישלח להם שהיא טריפה ומעלתו שיחי' פלפל בחכמה אם נאמן אחר עשיית המעשה לומר האמתלא ופלפל בדברי הש"ע סי' א' וסי' קפ"ה אהובי ידידי באמת שאין זה דומה כלל להתם כמו שהרגיש גם מעכ"ת שיחי' בזה ובודאי אין זה בכלל מוציא טריפה מתח"י אחר שלא יצאה עדיין לגמרי מתח"י לכן הדבר ברור שאין לפוסלו רק להעביר אותו על זמן קצר לבל יהי' רגיל לעשות כזה אבל חלילה לקפח פרנסתו: ידידו ישראל יהושע: סימן ב ב"ה יום ה' לסדר משפטים תר"ן לפ"ק פה קוטנא. שלום להרב וכו' מו"ה ליב בלוני במחוז הראדנא. ע"ד העגלים המובאים בשוק למכור. הנה בעיטור שנדפס מחדש דף י' ע"ב שממנו מקור הדין בסי' ט"ו מבואר להדי' כדברי הטו"ז שמטעם דשיל"מ אסרינן לה, וכן משמע במאירי על שבת דף קל"ו. ומה שהקשה בס' נקה"כ דהא משם אחד י"ל דלאו א"ס גרידא הוא אלא מטעם רובא שהרי ממקום שנתפרשו יש עגלים שהם מבוררים שהם בני ח' ימים ויצאו מס' נפלים וגם אם הנולדים בתוך ח' ימים החמירו שלא לילך אחר הרוב לא גרע עכ"פ ממחצה ואמרינן סמוך מיעוטא ופלגא והו"ל רובא וס"ל לעיטור דבישל"מ מחמרינן היכא דאיתחזק איסור דאינו זבוח דלא נימא כל דפריש, ומה שהקשה עוד בנה"כ דהא בסי' ק"ב ס"ב בביצה ספק טריפה לא אמרינן דהו"ל דשיל"מ כיון דאין המתיר בודאי, יש לומר בפשיטות דהא בדשיל"מ כל שצריך להוציא הוצאות לא מקרי דשיל"מ ואם נתערב מע"ש מקרי ישל"מ, כיון שאין צריך להוציא אלא האיסור לבד, וה"נ מקרי ישל"מ שאפשר שהוא נפל ואם ימות לא יהי' לו היזק רק האיסור, ואין זה ענין להא דסי' ק"ב דשם גם אם יתברר שהיא טריפה תתבטל ברוב, אבל כאן ממ"נ אם יתברר שהוא נפל יהא ניצל מן האיסור ואם תהי' כשרה יאכלוה, ולפ"ז אם שחטו בשוגג דל"ש דשיל"מ מותר כיון דמקור הדין בעיטור נזכר משום דשיל"מ אע"ג דבמזיד אם שחטו אסור, אבל כיון שנהגו להטריף חלילה להקל אבל הכלים יש להקל אחר מעל"ע כיון שלא נזכר בש"ס, ואע"ג דבשבת קל"ו מבואר לאסור אף דיעבד היינו בנודע שנולד מבהמתו וא"י אם כלו חדשיו אבל במביא עגל למכור ויש ס' שמא מאותן שכבר שלמו ח' ימים לא נאסר אלא מטעם ישל"מ ובנשחט בשוגג שרי: ידידו ישראל יהושע חו"פ קוטנא. סימן ג שוכ"ט לכבוד או"נ הרב הגדול מגזע היחס ומעלה מ' אפרים אויערבאך אב"ד בעיר מעזריטש שי'. נועם אמרותיו לנכון הגיעני, וע"ד השור שנפל ע"ג הקרח בפחות מי' טפחים והי' צולע על ירכו ונשחט ונבדק הרגל והורה מעכ"ת להתיר ופלפל בדברי התבו"ש והנו"ב שהם המציאו חומרא דגם בפחות מי' טפחים ניהו דאין חוששין לריסוק איברים מ"מ בצולע על רגלו גרע טפי וחיישינן לפסיקת החוט, והביא דברי הש"מ בשם הראב"ד בב"ק דף נ"א, והנה ידידי מדברי הראב"ד אינו נראה כלל חומרא בנד"ד כי שורש דבריו ליישב דעת הרי"ף שכתב בה"י הא דר"נ בתורא דנפל לאריתא דדלאי דבלא שהתה מעל"ע אסורה גם בפחות מי' טפחים ול"מ בדיקה וזה נגד מסקנת הסוגי' לכן כ' הראב"ד נהי דאדחי דברי ר"נ הראשונים דאין חבט בפחות מי' טפחים לענין מיתה ול"ח לריסוק איברים מ"מ כיון דיש חשש חבט לענין נזיקין כשם שיש חשש בפחות מי' טפחים שנשבר רגלה למטה מן הארכובה כמו כן יש חשש לענין חבוסת גלגולת ושבירת השדרה והחוט ושבירת רגלה למעלה מארכובה דמ"ל למטה מן הארכובה או למעלה מן הארכובה והא דאידחא מימרא דר"נ בקמייתא גם באגנדר משום דפחות מי' דליכא חשש ריסוק ואין החשש אלא בשבורה ממש יש בדיקה גם בתוך מעל"ע ואמאי טרפי' ר"נ לפי שלא שהתה מעל"ע הרי גם לאחר מעל"ע צריך בדיקה ובבדיקה כל שהוא למטה מי' כיון שאין חשש ריסוק מהני גם בתוך מעל"ע זה העולה מדברי הראב"ד בדעת הרי"ף. ונראה דיש עוד נ"מ דבתוך י"ט דליכא חשש ריסוק אינו נפסל רק בנפסק רוב החוט משא"כ בריסוק גם במשהו נאסר ולפ"ז יש בדיקה גם לדידן דנהי דא"א בקיאין בנקב משהו מ"מ ברוב ודאי בקיאין כמו שהוכחתי בחי' ליו"ד שלא כדברי הגאון בעל דג"מ וכבר ישבתי בחי' מה שיש להקשות ע"ז מבדיקת צו"ה ואיעכל ניבי' וא"ל, ונראה עוד מדברי הראב"ד דפחות מי' הגם שיש ריעותא שאינה הולכת מ"מ אין חוששין אלא במקום החבט כמו בהכאה באבן שכ' הרמ"א בסי' נ"ח שאין חוששין אלא באבר שנחבטה וה"נ אין חוששין אלא באיגנדר שנפלה ע"ג שבזה חוששין לחוט השדרה ולבוקא דאטמא אבל בנפלה על הכרס אין חוששין בפחות מי' כלל כיון דאין חשש ריסוק בפחות מי' רק משום החבט אין חשש רק באבר שנגע בקרקע א"כ בנידן מעכ"ת שנפל ע"ג קרח שנחלקה רגלי' ומעדו קרסולה כיון