ישועות מלכו כד

ולמש"כ נכון דמ"מ בתחילת ד' לא הי' רשות אחרת ולא נחשב כעקירה ובזה ניחא נמי דברי הרי"ף דפסק כבן עזאי וקשה הא דאמרינן ר"פ מי שהחשיך דמניח ע"ג בהמה כשהיא מהלכת הא הו"ל עקירה ולמש"כ ניחא דבתחילת ד' דהו"ל רשות אחת לא נחשב כעקירה, ומ"מ לא נתיישב דעתי בזה. חדא דלא אשתמיט פוסק לחלק בין מעביר ד"א למוציא מרה"י לרה"ר ועוד שהרי התוס' חילקו חילוק אחר דלחומרא אמרינן כמונח לא לקולא ולדידהו לעולם אמרינן לחומרא כמונח ונחשב לעקירה, ומדברי הרי"ף אין ראי' כ"כ שהרי הביא גם בפ' המצניע המשנה דהמוציא חפץ והניחו על אסקופה דלא אתי' כבן עזאי: גם בעיקר דברי הרב במג"א יש לצדד שהרי אחר שהעגלה גבוה י' ורחבה ד' אינו חייב כלל משום שביתת בהמה כמוש"כ הרב בעצמו בסוף הדיבור ולמד מהא דכוורת ומעתה אין מקום לחלק בין שהעגלה מתגלגלת או שנחה ואח"כ עקרה שהרי על החפיצים המונחים בתוך העגלה אין לחייב כלל שהמה מונחים ברה"י או בכרמלית ועל גוף העגלה באם היא גבוה י' מלבד האופנים אין לחייב כלל, ולכאורה נראה שט"ס בדברי המג"א וכוונתו לענין להניח חפיצים על העגלה באם הולכת מותר להניח מרה"ר על העגלה שהיא רה"י אלא שגם זה צ"ע דלענין עקירה מרה"ר שתחשב הנחה על העגלה שהיא רה"י גם במהלכת יש לדמותו להא דאמרינן בפ"ק דשבת דף ה' במונח אגוז ע"ג כלי וכלי צף על המים: והנה בעיקר דברי המג"א שלמד מהא דכוורת דבמוציא רשות א"ח תימא גדולה דהא במוציא ודאי חייב כדמוכח בפ' המצניע דיליף דהמוציא למעלה מי' חייב מארון ומוכח אע"ג דאפי' גבוהין יותר מי' ורחבין יותר מד' וכבר ראיתי שקדמני בזה הגאון בעל מק"ח, אמנם ראיתי להרב המאירי בשי לשבת שגם הוא ז"ל הביא דעת גדולים דגם במוציא אמרינן הכי, וזה תימא שהוא נגד מימרא מפורשת: והנה בירושלמי בפ' המצניע ה' ב' חזקי' אמר הוציא חבילה מרה"י לרה"ר עד שלא הניחה ברה"ר הי' ראשה למעלה מעשרה הואיל ואין כולה נוחה ברה"ר פטור, וזה כדברי הרב המאירי וקשה טובא הא מוציא למעלה מעשרה חייב ולומר דהירושלמי פליג על ש"ס דילן לא נראה כן מדברי הפוסקים שכתבו בריש שבת דהא דעני עומד בחוץ ופשט ידו לפנים או להיפך דחייב היינו בידו של עני למטה מעשרה והוכיחו כן מירושלמי ואם איתא דהירושלמי פליג על ש"ס דילן אין כאן ראי', וראיתי להרשב"א בחי' דף ה' שכתב בהא דירושלמי דאינו חייב רק כשידו של עני למטה מעשרה דאיכא מרבוותא דס"ל דגם למעלה מעשרה חייב כמו המוציא משאוי למעלה מי' והרשב"א ז"ל דחה דבריהם וכתב דא"ח מוציא למעלה מי' אלא באדם אחד ובעומד לפוש אבל המעביר למעלה מעשרה ודאי פטור ביאר דבריו נ"ל דלא נתכוין לומר דא"ח מעביר אלא כשעבר למעלה מעשרה ואח"כ נחה בתוך עשרה דא"כ גם זורק חייב שהרי הזורק דרך למעלה מעשרה כשנחה אח"כ למטה חייב כמבואר בשבת דף ג' א"כ מה בין מעביר לזורק ולמה איצטריך למילף ממשאוי בני קהת אבל נראה דעיקר כוונתו דלא נלמד ממשאי בני קהת אלא כשמונח על אדם אחד דהנחת גופו מקרי הנחה והרי הגוף מונח למטה מי' אבל בשני בני אדם שהושיט לידו של עני פטור, וכמו כן נראה בהושיט ידו לחוץ והחפץ גבוה י' דפטור כיון דאינו מונח על האדם ודוקא במעביר או מוציא שהכניס גופו לרשות אחר או שהעביר ד"א ברה"ר דהו"ל כרשות אחר כמש"כ, אבל כשלא עקר גופו אע"ג דחייב בעקירת חפץ מ"מ פטור כשהוא גבוה למעלה מי' וזה נראה נמי בכוונת הירושלמי בפ' המצניע דלא מבעי כשהוא מהלך ומגרר חפץ שהוא גבוה י' נהי דתוך ג' לא בעי הנחה מ"מ מצד הגוף לא מחשב הנחה דגופו מינד נייד אלא מצד שמניח החפץ ברה"ר והו"ל כעומד בפנים והושיט ידו לחוץ והניח דכשהמשאוי למטה מי' חייב ולמעלה פטור כיון דלא הוי הנחת גוף במקום אחר ה"נ כיון דלגבי הגוף לא הוי הנחה לא מחייב למעלה מעשרה. אמנם אפי' כשנח והחפץ מגלגל בארץ או למטה מג' והוא גבוה י' י"ל דפטור דהא כיון דתוך ג' נחשב כהנחה ע"ג קרקע ואפי' לקולא ומה"ט במוציא מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור פטור א"כ כיון דנחשב ממש כמונח ע"ג קרקע פטור כשהוא גבוה למעלה מי' ודוקא במונח על האדם דהו"ל כמעביר או מוציא גופו וחפץ מרשות לרשות אבל כשלא עקר גופו אף דחייב כשעשה עקירה מרשות לרשות כמבואר בריש שבת מ"מ א"ח למעלה מעשרה וכאן שמונח ע"ג קרקע עקירת גופו לא מעלה ומוריד בזה, וזה הי' נכון, ואפי' אם נרצה לגמגם בזה מ"מ כשהיא מהלכת אף שמתגלגלת כשהיא גבוה למעלה מעשרה אף שמקצתה בקרקע לא מיחשב כמונח כיון שהיא גבוה י' וזה ברור בעיני, ומעתה נתקיימו דברי הרב במג"א לדינא דבמתגלגלת אין איסור כשהיא גבוה י' וכשעקרה תלוי' בפלוגתא דקמאי די"ל דכל שמונחת בארץ פטור כשהיא גבוה למעלה מי' וכדמוכח פשטא דירושלמי ודו"ק: והריני חוזר לדקדק על מש"כ בתחילת דברינו דמהלך ג' פרסאות והתחיל לילך מבעו"י אף שהלך ג"כ בשבת י"ל דלא מיתסר מד"ת דהא בעינן דומיא דמעביר ויש לגמגם ע"ז דהא למטה מג' לא בעינן הנחה א"כ נהי דלגבי החפץ פטור כשהוא מהלך מ"מ לגבי איסור תחומין הוא החפץ ויש לעיין בזה הרבה ולא ראיתי להאריך בזה: הן עתה לבוא להתבונן בדברי כ"ת שיחי' בדבר הנוגע למש"כ, על מש"כ דכוונת התוס' שבת ד"ה הוא משום ספיקא די"ל כדאמרינן בירושלמי ר"פ הזורק דלר"ע לא מחייב כמונח רק ע"י הנחה דלבסוף כתב כבודו דבש"ס דילן לא משמע הכי בריש שבת גבי קלוטה, הנה בפשיטות יש לחלק בין הנחה ע"ג משהו כמוש"כ הרשב"א בסוגיא דקלוטה, על מש"כ מעכ"ת שיחי' ראי' להרחב"ן טובי' וכן לדידן במעביר מ"מ עקירה ל"מ מהא דשבת דף ה' גבי קלט מע"ג כותל דפריך הא לא נח ומ"ק הא לדעת התוס' שבת דף פ' מתגלגל בארץ כמונח וכן לדעת התוס' עירובין צ"ח בזורק והי' תחילתו למטה מג' כמונח ומזה הוכיח דמ"מ עקירה לא מקרי, ואני כתבתי דהתוס' לא קאמרי רק לר"י אבל רבנן דר"י שבת דף צ"ז גם בזה לא כמונח וע"ז כתב כ"ת שהוא דבר שא"א לומר כלל אפי' ע"צ הדוחק דמנ"ל דר"י ורבא לא ס"ל כר"י, וא"י כוונתו דמר דלחילוק התוס' בשבת במתגלגל בארץ ע"כ ר"י בשבת דף ג' פליג ולחילוק התוס' בעירובין צ"ח הא במי גשמים שנפלו משמים ודאי לא הוי כמונח אפי' לר"י וזה פשוט מאד ולא יכולתי לירד לסוף דעת כ"ת בזה שחשב זאת לראי' נצחת, וכ"כ לעיל דנראה שאפי' עקירה מקרי, וכן משמע מדברי התוס' פ' א"נ לפ"מ שפרשתי בדבריהם דבתוך ג' מקרי עקירה חדשה: מש"כ דמגרר בארץ ודאי מקרי הנחה כמו מעביר הרבה לתמוה ע"ז שהוא נגד דברי רש"י דף פ' וזה תימה שהרי הוא תלמוד ערוך בפסחים דף פ"ה וכן פסק הרמז"ל פי"ג מה' שבת אע"פ שהוא לא ס"ל כל החילוקים שחלקו התוס' אלא דס"ל כל זורק פטור