ישועות מלכו כב

ויהא נחשב למחיצה אמנם שיטת התוס' פליאה דעת ממני שאחר שהם ז"ל מודים דלא אמרינן לבוד אלא במקום שע"י הלבוד יהא נחשב למחיצה האיך אפ"ל דבזרק כוורת שכפאה על פי' יהא נחשב למחיצה ע"י לבוד הא קיי"ל בפ"ב דסוכה כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצוי' לא שמי' מחיצה והרי בזה שזרקה ואינה נחה אף רגע הלא אין לך מחיצה שאינה יכולה להתקיים יותר מזה, ותמה על עצמך העושה מחיצה שלימה כל שע"י הרוח מתנדננת ונכפפת ולא תהא גבוה י' טפחים ל"ש מחיצה כיון שאינה מתקיימת הלא בכאן ודאי לא תוכל להתקיים שהרי יורדת למטה ולא יהא גבוה רק ז' ומשהו וא"ל דס"ל להתוס' דהא דמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא מחיצה מעליותא היא דלא משמע כן בש"ס, ואולי י"ל בדוחק דס"ל להתוס' דמ"מ שם מחיצה קלה היא דנימא לגבי' לבוד שיהא נידן כמונח קצת למעלה מעשה וכ"ז דוחק עצום. אשר ע"כ נד הרמב"ן מפירוש התוס' ואמר דלאו משום לבוד קאתינן עלה בין ברחבה ששה בין כשאינה רחבה דלא אמרינן לבוד רק במחיצה לא בכלי והיינו כדפרישית שכל שגם אם נאמר לבוד לא יהא נידן כמחיצה ל"ש לבוד אבל כל שאם נאמר לבוד יהא לו דין מחיצה ודאי אף בכלי אמרינן לבוד, ומעתה אזדא לי' כל מה שהקשה הרב מג"א וגם מה שהקשיתי לק"מ, ולפ"ז אין כאן מחלוקת בין רמב"ן ז"ל לתוס' בשלחן בסי' תק"ב וכן בעגלה דכיון דע"י הלבוד יהא נחשב למחיצה לכו"ע אמרינן לבוד אלא שיש לעיין אם אמרינן לבוד וגוד אסיק ביחד. ויתבאר לקמן סי' שמ"ה בס"ד: והנה במניח על העגלה כשהיא מהלכת היינו דינא דאגוז צף על פני המים בד' ה' ע"ב ודברי התוס' שם צ"ע: ועיין ב"י סי' רס"ו דביושב בעגלה ודאי יש תחומין למעלה מעשרה לכן מוטב לירד ברגליו דביושב עובר ג"כ משום משמש בבע"ח ומשמע להדיא מדבריו דגם בתחומין דג' פרסאות דלדעת הגאונים והר"מ ז"ל הוא דאורייתא מ"מ מוטב שירד ברגליו, ותמוה לי טובא דלא מיבעי כשעגלה גבוה י' ורחבה ד' דהו"ל רה"י גמורה בודאי לא אסור מד"ת למ"ד תחומין דג' פרסאות דאורייתא דהא בעינן דומיא דדגלי מדבר, ואפי' בכרמלית לית בי' איסור מדאורייתא כמש"כ הר"מ ז"ל בתשובה דכל דליכא בי' איסור הוצאה ליכא איסור תחומין ודבר ברור שעגלה שהיא רה"י לית בי' איסור הוצאה על החפץ המונח בתוכו. אמנם גם כשאין העגלה גבוה י' י"ל דהו"ל כרמלית וליכא בי' איסור תחומין משא"כ אם ירד ברגליו יעבור בודאי על איסור תחומין

ועוד שגם אם נאמר דעגלה אין דינה ככרמלית לכן כל שאינו גבוה י' ורחבה ד' אין כרמלית בכלים הו"ל רה"ר מ"מ נראה דבעגלה והוא יושב בתוכה והבהמה מושכת ליכא איסור דאורייתא וכ"כ הרמב"ן ז"ל להדיא בלקוטי עירובין בספינה כיון דמינח נייח והספינה הולכת אותו אין בו איסור דאורייתא יעיי"ש עוד דבמחיצות גבוה י' איסור תחומין לד"ה דהו"ל רה"י וכל שמעביר פטור גם המהלך ד"א פטור ואפי' אם הי' באמצע מקום פטור אינו מצטרף לג' פרסאות, והא דאמרינן בעירובין ר"פ מי שהוציאו דבעמוד גבוה י' ורחב ד' ודאי איכא איסור תחומין היינו דמדרבנן אסור דאפי' בהקיפו מחיצה בשבת כשלא הוקף לדירה אסור לו לילך חוץ לאלפים אמה ומד"ת ודאי ליכא איסור תחומין כמש"כ, והא דכתב הרמ"א ז"ל לקמן סי' ת"ה דבעמוד גבוה י' ואינו רחב ד' טפחים כיון דהוא איסור דאורייתא מספק אסור אף למעלה מי' דסד"א אם יש תחומין למעלה ות"ל כיון דעמוד אינו רחב ד' הו"ל מקום פטור וליכא איסור תחומין דאורייתא כלל, י"ל דודאי כל שאינו רחב ד' האויר שעליו דינו כרה"ר דהא אפי' בעמוד גבוה י' ורחב ד' דעת הרמב"ן ז"ל שבת דף ג' דאויר שע"ג דינו כרה"ר ואפי' להפוסקים החולקים עליו היינו ברחב ד' דאמרינן גוד אסיק מחיצתא והו"ל כרה"י אבל כשאינו רחב ד' דלא שייך גוד אסיק לד"ה האויר שעליו דינו כרה"ר לכן אסור

ועוד אני אומר אחר שנראה מדברי הר"מ ז"ל בתשובה ומדברי הרמב"ן ז"ל בליקוטים דמעביר ד"א ברה"ר ומהלך ג' פרסאות דין אחד להם וכל שבזה פטור מחטאת גם תחומין ליכא קרוב הדבר מאוד דכל שהלך מע"ש ולא נח בנתיים אף שהלך יותר מג' פרסאות בשבת ליכא איסור תחומין לד"ה מד"ת דהא במעביר כיו"ב ליכא איסור לדידן דמהלך לאו כעומד דמי כדאמרינן בריש שבת המפנה כלים ונמלך וכו' שלא הי' עקירה ראשונה. וכן בטעון אוכלין ומשקין מבעו"י ולא עמד משחשכה ליכא איסור דאורייתא וה"נ במהלך חוץ לתחום, ובפ' כיצד צולין אמרינן המוציא בשר מחבורה לחבורה א"ח עד שיניח הוצאה כתיב בי' כשבת אלמא כל היכא דכתיב הוצאה בעינן עקירה והנחה וה"נ דכוותה דהא כתיב אל יוציא

ועוד דמשמע דהכי עדיף טפי דבעינן דומיא דמעביר דמחד קרא נפקא וכמו כן בהלך יותר מג' פרסאות ולא נח עד שחשכה י"ל דא"ח מלקות ודבר זה יתבאר אי"ה בהלכות תחומין, ומ"מ בנד"ד הדבר ברור דבין כשעגלה גבוה י' ורחבה ד' ובין כשאינו כן ליכא איסור דאורייתא לד"ה לכן מוטב שישב בעגלה, וא"ל ראי' מדברי רמב"ן בתשובה לחכמי בבל שכתב דאין בנהרות איסור תחומין דבעינן דומיא לדגלי מדבר ות"ל דבלא"ה כיון דספינה מהלכת ואיהו לא קעביד ליכא איסור ד"ת י"ל דמזה אין הוכחה שהרמב"ם ז"ל חולק ע"ד הרמב"ן ז"ל אלא דקושטא דמלתא קאמר ונ"מ במהלך בכרמלית א"נ כשהוא בעצמו מניד הספינה ע"י שוט וכיו"ב מיהו כ"ז כשיש ג' פרסאות אבל בפחות מג' פרסאות נראה ודאי דמוטב לילך ברגליו דהא איסור דתחומין אינו אלא לאחר אלפים ואיסור דשימוש בבע"ח הוא תיכף ולפ"ד הר"ן בפ"ב דיומא בלא"ה איסור דשימוש בבע"ח הוא בכל רגע ואיסור דתחומין אינו כן

והנה כתב המג"א דכשירד מהעגלה צריך להניח החפיצים קודם שירד כשעגלה גבוה ז' ורחבה ד' ומחמת עגלה ליכא שביתת בהמה כשהיא מהלכת כמבואר בפ"ב והיינו דכשם דבמניח ע"ג בהמה כשהיא מהלכת ליכא משום שביתת בהמה על החפץ ה"נ ליכא על העגלה כשהיא מתגלגלת משום שביתת בהמה דלא קעבדה עקירה, ואיכא למידק טובא דהא בן עזאי ס"ל מהלך כעומד ואפי' בעקירה והמפנה חפיצים ממקום למקום ונמלך עליהם והוציאן חייב כמבואר בפ' א"ר, אמנם אנן לא קיי"ל כבן עזאי ומהלך לאו כעומד דמי מיהו כל זה למעלה מג' אבל למטה מג' ודאי כעומד דמי כדאמרינן להדיא בשבת ד' פ' כאן במעביר כאן בזורק דבמעביר לא בעי הנחה ע"ג משהו דהו"ל כמונח, ומעתה מה מקום לדמות משאוי שמנחת על הבהמה שהמשאוי למעלה מג' וכיון דבהמה מהלכת דכוותי' באדם ליכא איסור דאורייתא בבהמה שרי לגמרי לצורך אבל עגלה זו שמתגלגלת ע"ג קרקע הרי בזה דינו כמעביר ועדיף טפי ובהדיא אמרינן בפסחים דף פ"ה בהא דמותיב למאן דמצריך הוצאה במוציא בשר פסח מחבורה לחבורה מהא דפרים הנשרפים ומשני בנגררין הא קמן דמגרר