ישועות מלכו כ

הי' [מיושב פסק הרמב"ם ז"ל בה' לולב] וי"ל דגם דיחוי מעיקרא הוי דיחוי ולא תקשה מהא דהדס ולא מקרי בידו כיון שאין בדעתו למעט כמש"כ בהא דהפריש קרבן ונשתטה אמנם לפי שיטת התוס' דאע"ג דלא מקרי בידו מ"מ בדיחוי מעיקרא קיל וגם זה מקרי בידו ולפי זה מוכרח בדבריהם בזבחים דף נ"ט בד"ה עד ושם דף י"ב בד"ה וש"מ דגם מה שלא נקרא בידו גבי דיחוי אחר שנראה מקרי בידו אחר שנדחה: ומש"כ מעלתו על מש"כ בספר נפש חי' מדברי התוס' כריתות דף ח' הנה באמת מוקשה הסוגיא דפריך נימא הואיל ואידחי אידחי בדם שנקרש הא באיסורין אין דיחוי לר' יוחנן כמבואר במנחות דף נ"ד דמ"ד יש דיחוי באיסורין איתותב והי' אפשר לומר לחלק בין נדחה מחמת השיעור כיון דח"ש אסור מה"ת לא אידחי לגמרי משא"כ כאן דאידחי לגמרי אמנם דעת רוב הפוסקים ביו"ד סי' צ"ט דאמרינן חוזר וניער מד"ת וע"כ דאין דיחוי מד"ת באיסורין ובמצוה דוקא איבעי' לן אי יש דיחוי לא באיסורין, ואולי י"ל דאע"ג דאין דיחוי באיסורין מ"מ דם שאני דכתיב בי' כפרה ודוקא בראוי לכפרה ולפ"ז דם שנפל לתוך מים אע"ג דיש בו מראה דם מ"מ אמרינן קמא קמא בטל ואידחי משא"כ לגבי כיסוי וכש"כ באיסורין דאין אומרים בו דיחוי ובדם אמרינן דיחוי למסקנא דגם בדם חמור שנקרש חייב הואיל ושכנגדו (הי') ראוי (פי') הואיל ודם זה ראוי שכנגדו במראה אדמימות ואמרינן דון מינה ואוקי באתרן והקיש איסור דם לכל איסורים שאין אומרים בו דיחוי ודוקא באישתני ע"י בישול כמש"כ התוס' שם ודו"ק: ובעיקר דברי התוס' בכריתות מדברי התוס' זבחים ל"ד לא נראה כן וכוונת התוס' שם נראה דדוקא בהניח על הריצפה או שנתן לפסול דעיקר המצוה היא להוליך הדם בכלי שרת על המזבח ולזה לא נדחה כלל שתמיד הי' מצוותה ליקח הדם מהפסול ולהוליך על המזבח אבל בהפריש קרבן והמיר דהדיחוי הי' בבהמה לפי שהאדם לא הי' ראוי מקרי שפיר דיחוי שהרי הבהמה לא הי' ראוי ואע"פ שאפשר הי' להשיב בתשובה הרי זה שתי פעולות אבל בהא דנתן לפסול אינו אלא פעולה אחת שמצות הולכה שהיא אחת מד' עבודות לא נדחה מעולם שיכול הי' ליטול מן הפסול ולהוליך למזבח וזה עצמו מצוותו להוליך ולטלטל הדם ומה"ט לא קשה מה שהקשית מהא דליקט לבונה שהרי לא נדחה מעולם המנחה ויכול הי' להוליך הסולת ולישאר הלבונה: סימן נ ב"ה פורים כ"ח לפ"ק, כבוד ידידי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדל כש"ת מו"ה אברהם שליט"א אבד"ק קרושנעוויטץ. הגיע לידי המנות והנה אכתוב בזה מה שבארתי בחי' בסי' תרפ"ט עיין ב"י שצידד לומר דגם דנשים חייבות במקרא מגילה כמבואר בפ"ק דמגילה דף ד' מ"מ עבדים שאינם משוחררים י"ל דפטורין דטעמא דנשים חייבות אף דהוי מ"ע שהז"ג משום דאף הן היו באותו הנס ופירשו הראשונים דהנס נעשה על ידן וזה ל"ש בעבדים וכיון דהוי מעשהז"ג פטורין, מיהו דעת הטור דחייבין ונ"ל דלכאורה קשה למ"ל טעמא דאף הן היו באותו הנס ת"ל הא ילפינן במגילה דף י"ח דקריאת מגילה בספר מקרא דזכור במחיית עמלק וע"ש דהוא גז"ש והרי במ"ע דזכירת עמלק אין כאן הזמן גרמא דהחיוב אינו על זמן מיוחד א"כ גם במגילה נשים חייבות מגז"ש, ועוד דאיכא נמי ל"ת דלא תשכח א"כ ודאי נשים מחויבות וזה יש לתרץ, אלא דבלא"ה קשה הא לא הוי זמן גרמא אמנם ראיתי להרא"ה בחינוך שכתב דנשים דלאו בנות מלחמה נינהו אין בהן מ"ע דזכירת עמלק ולפ"ז ניחא בנשים א"כ י"ל בעבדים ודאי מחויבים במ"ע דזכירת עמלק כיון דבני מלחמה נינהו כמש"כ הר"מ ז"ל דעבד מחויב בהשחתת הזקן וכמו כן מחויב במ"ע דזכירת עמלק וממילא מחויב נמי בקריאת מגילה וא"צ לאף הן היו באותו הנס: סימן נא ה יום א' פ' ויקרא תר"ן לפ"ק פה קוטנא: כבוד החריף הותיק החסיד הנגיד מו"ה שלמה רזעכטע שיחי' באזערקאוו יצ"ו [מחבר כעת ספר ביכורי שלמה] אשר כתב כ"ת שהתשב"ץ ח"א סי' ח' שפוסל במזוזה שנכתבה בכתב משיטא וכן מגילה שלא נכתבה בכתב אשורית רק בכתב הנ"ל שזה סותר לדברי רמ"א בסי' תר"ץ סעיף ט', ואינו נכון דודאי הכל מודים שבדבר הצריך לה"ק צריך ג"כ שיהי' הכתב קודש אשורית כמו במזוזה וכן במגילה למי שאינו מבין לשון הקודש דצריך שיהי' הלשון קודש כמו כן הכתב, והן דברי התשב"ץ, אמנם דברי הרמ"א הם הכתיבה בלשון אחר דמבואר בסעי' ט' דמי שיודע אותו הלשון יוצא ואם נכתבה בלשון גיפטית המבין אותו לשון יוצא אבל מי שאינו מבין אותו לשון לא יצא, אעפ"י שקורא בלשון שמבין דהו"ל כקורא ע"פ, ע"ז כתב הרמ"א דכל שאינו בלה"ק אין לחוש באיזה כתב, ואם נכתב בלשון גיפטית והכתב עילמית יצא והן דברי הב"י בסי' תר"ץ והכ"מ בפ"ב מה' מגילה הלכה ד', ולפ"ז בזה"ז דקפדינן שיהי' נכתב בלשון הקודש צריך ג"כ כתב אשורית ועיין בסעיף י' וי"א: ידידו ישראל יהושע חופ"ק קוטנא יצ"ו סימן נב להגאון נפש חי'. ע"ד הטעליגראף אם יהא נחשב כצוה"פ. כ"כ מאז כי לפ"ד המג"א בסי' תר"ל ס"ק ב' והוא תלמוד ערוך בירושלמי דסוכה, צריך שיעשה לשם צוה"פ, ומה שמעכ"ת נסתייע מדבר המג"א בסי' שס"ה ס"ק ג' לא הבנתי דהתם לאו מצד צוה"פ קאתינן תדע דהכותל ודאי לא נחשב לקנה כמוש"כ המג"א בסי' שס"ג אלא מצד קורה ובקורה ודאי בעינן שיעשה לשם היתר אלא דזה מקרי לשם היתר כיון שנעשה לצורך היתר מבוי זה אף שנפרץ אח"כ א"כ אין ראי' לצוה"פ שלא עשאו מתחילה לכך לכן לא הבנתי דברי מעכ"ת ואולי ט"ס נפל בדבריו ואגב אמרתי לכתוב מש"כ בחי' לה' שבת סי' רס"ו ע"ד המג"א ס"ק ו' דעגלה אם היא גבוה י' ורחבה ד' דינה כרה"י, אמנם הגלגלים אינם נחשבים לגובה עשרה אם הם גבוהים למעלה משלשה והנה נראה מדבריו דרק הגלגלים אינו נחשב לגובה עשרה אבל השולים של העגלה נמדד לגובה י', ולכאורה נראה כן דהא בשבת דף ח' גבי כוורת מבואר מדברי התוס' והר"ן דעובי שולים נחשב לגובה י' דהו"ל כגידוד ה' ומחיצה ה' וה"נ בעגלה, אבל ק"ל דהא בשבת ק"א גבי ספינה אמרינן עמוקה י' ואינה גבוה י' עיי"ש ופרש"י